רגשות

הוא ישב על החוף וחיכה לרגע של שמש. העננים האפורים והקודרים העיבו על לבו ועל מחשבותיו. חול קפוא דיגדג את כפות רגליו.

הוא הרגיש בודד. ראשו כאב. שיערו האדמדם כלבנה עף ברוח החזקה והקרה. הסתיו התחיל, ואיתו גם כל בעיותיו.

מחשבותיו הובילו אותו למבוי סתום. הוא הרגיש כאילו הים כולו נשפך על ראשו ולוחץ עליו, אך הוא לא נרטב.

הוא חיכה לה, למרות שידע שהיא לא תגיע לעולם. היא הייתה במקום טוב יותר, מעבר לשמי התכלת השחורים, בגן עדן קסום משלה שלא הצליח למצוא בחלומותיו

ירידת החשכה החייתה בו מחדש את הכאב והצער. 

הוא הסתכל על הים. הים היה המכשול היחידי ביניהם. הים הסוער והקודר שאליו נמלטות הנשמות, הים המנגן על מיתרי המוות.

הוא ידע שאף מכשול לא ימנע ממנו להגיע אליה במוקדם או במאוחר. הדרך הייתה ברורה ולבנה כשלג. החלטתו לא הייתה קשה אך גם לא קלה. הוא ידע שהיא לא הייתה רוצה שהוא יעשה את זה, אבל לא היה אכפת לו. הוא העדיף את האפשרות הזאת מאשר לחיות בלעדיה.

הוא התחיל להתקרב אל הים. הזמן חלף באיטיות והוא לא הצליח לשלוט בתנועות רגליו. הוא השאיר את עקבותיו על החול הקר כמזכרת ממנו למי שאי פעם אהב אותו. רגליו הגיעו למים. הוא המשיך ללכת עד שכל גופו חוץ מראשו היו מתחת למיים.

הוא היה מוכן לעשות את הצעד האחרון.

באותו רגע ענן אחד קטן זז ממקומו. רגע של שמש האיר את האפלה ונעלם לנצח.

הפרק הקודם		הפרק הבא