גם אם יפלו השמיים

והנה, לאחר שלושה ימי כתיבה, אני גאה להציג לכם את פרק 3:

לאחר הסיור, לילי חזרה לחדרה והופתעה לגלות את חברותיה ערות.

''תגידי לי שלא עשית את זה, ליל.'' אמרה מגי, ששערה החום והקצוץ היה רטוב.

''אה... מג, אני לא בטוחה שאני מבינה למה את מתכוונת...''

''את הקשבת להאנה והזמנת את פוטר?'' הסבירה לה מגי.

''האמת שכן.'' מגי שלחה לעברה מבט רצחני אבל אסטוריה והאנה חייכו חיוך ערמומי ''אבל אני הבהרתי לו שאני מזמינה אותו רק בגלל האנה ובלק.'' הוסיפה לאחר שראתה את מבטן של הבנות.

''כן בטח לילי, רק בשביל האנה ובלק. ואת בטוחה שלא בשבילך?''

''אוי, תשתלטי על עצמך טורי, ברור שלא בשבילי. מה משותף ביני ובין פוטר?''

''הרבה דברים.'' אמרה האנה.

''אוח...'' גנחה לילי ''תעזבו אותי, אוקיי? ביני ובין פוטר לא קורה שום דבר!''

''טוב, אם את אומרת...'' אמרה האנה והביטה בלילי במבט ערמומי במיוחד. הבנות נכנסו למיטותיהן ולילי הלכה למקלחת, שוהה במים החמימים ומשחררת שירים תפוסים.

לאחר כחצי שעה היא חזרה לחדרה לבושה בכותונת לילה דקיקה ונכנסה למיטתה.

רגע לפני שנרדמה נזכרה ששכחה את ספריה בחדר המועדון. לילי נאנחה ויצאה ממיטתה בחוסר רצון.

היא ירדה לשם בשקט כדי לא להעיר את חברותיה.

אף שהשעה השעה הייתה אחד לפנות בוקר, האש שבאח בחדר המועדון בערה וניתן היה לראות שמישהו ישב על אחת הכורסאות. 

לילי, מתעלמת ממי שישב על הכורסא, הלכה במהירות אל עבר המקום בו נשארו הספרים וכאשר אספה אותם נשמע קול: ''אוונס?''

היא הסתובבה אל עבר הכורסא המיושבת והבחינה בג'יימס פוטר שישב שם, קורא את הספר ' קווידיץ' בראי הדורות'.

''או, אמ.. שלום פוטר.''

''מה את עושה כאן? למה את ערה?''

''כפי שאתה רואה, שכחתי את הספרים שלי. ולמה אתה ער אם יורשה לי לשאול?''

''לא מצליח להירדם.'' אמר והחווה בידו לעבר ספרו.

לילי הנהנה.

לאחר מכן השתררה דממה מביכה בין השניים.

''טוב, לילה טוב.'' אמרה לילי והלכה במהירות לכיוון גרם המדרגות שמוביל לחדרה, לא מחכה ל'לילה טוב' מצד ג'יימס.

כאשר לילי הכניסה את ספריה לתיק, היא הבחינה בדף נייר לבן (דף מוגלגי) מקופל מבצבץ מתוך ספר הלחשים.

היא הוציאה את שרביטה ומלמלה 'לומוס'; לאחר מכן, היא הוציעה את הדף ופתחה אותו. בתוך הדף המוגלגי הייתה פיסה קרועה של קלף נייר אחר ובה נכתב בכתב יד מסולסל ומסוגנן:

'מיס אוונס היקרה,

מכתב זה נשלח בדואר המוגלגי על ידי אחותך. למזלה הרב, סקיב שעובד בדואר למען משרד הקסמים הבחין במכתב ושלח אותו אלי.

אם תכתבי אל אחותך מכתב תשובה, הגידי לה שבפעם הבאה תזהר יותר בעודה שולחת לך מכתבים.

בכבוד רב-

אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור'

לילי הניחה את פיסת הקלף הקטנטנה על מיטתה והחלה לקרוא את מכתבה של טוני אחותה.

'לילי היקרה,

עלי להודיע לך כמה הודעות.

נתחיל עם הרעות:

אמא עדיין מאושפזת ומצבה לא השתנה. כשביקרתי בבית החולים בפעם האחרונה, סיפרתי לה על זה שרצית להישאר בבית למענה. 

לצערי, עקב זה שהיא בתרדמת (כפי שאת יודעת), היא לא הגיבה אבל אני בטוחה שהיא שמעה.

לאחר מכן קיבלתי מכתב שהמצבה שהזמנו לאבא כבר מוכנה ולכן הייתי חייב לנסוע ולסדר את המיקום שלה בקברו.

ועכשיו לחדשות הטובות:

לילי, אני מאורסת!

ורנון הציעה לי נישואים לפני שבוע!

זה היה כלכך רומנטי!

הייתי בחדר האורחים וניקיתי את החדר כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת.

ורנון נכנס ושאל אם ההורים שלי בבית. כמובן שעניתי לו לא.

ואז הוא כרע ברך והציע לי נישואים!

נכון שזה רומנטי?!

אז בכל מקרה,

האם תוכלי להשאר בבית הספר הפריק שלך או אצל אחד מחבריך המופרעים בחופשת חג המולד? אני רוצה לבלות את תקופת החג יחד עם ורנון ולא בשמרטפות איתך.

פטוניה'

מכתבה של פטוניה לא היה נחמד ומנחם במיוחד.

מצד אחד, לילי שמחה על כך שאחותה מתחתנת, מצד שני, הייתה עצובה לשמוע שמצבה של אמה לא השתפר.

לילי קיפלה את הדף והכניסה אותו לתוך המגירה בשידת הלילה יחד עם הקלף מדמבלדור.

היא פיהקה פיהוק קולני וסוף-סוף נכנסה למיטתה החמה והנעימה, הפעם בלי לצאת ממנה.

ביום למחרת, לילי קמה ראשונה. השעה הייתה שבע בבוקר ולכן היא החליטה שתלך להתכונן ולאחר מכן תעיר את הבנות. 

היא עשתה מקלחת בוקר קצרה, צחצחה שיניים ואספה את שיערה בזנב סוס.

כאשר יצאה משם החליפה את כותונת הלילה שלה בחצאית שחורה, חולצה לבנה עם שרוול קצר וגלימה.

לילי ניגשה במהירות למיטה של האנה והסירה את שמיכתה מעליה.

''האן, בוקר טוב. הגיע הזמן לקום.'' היא אמרה בשקט וחייכה אל חברתה הרדומה.

''כבר?.. אני לא יכולה להישאר כאן?'' יללה האנה.

''לא חומד, קומי ותעזרי לי להעיר את אסטוריה ומגי.''

האנה רטנה וקמה ממיטתה. היא הלכה לעבר אסטוריה וניערה אותה בעדינות בזמן שלילי ניגשה למיטתה של מגי ונגעה בכתפה.

הבנות התעוררו והלכו להתכונן.

''בנות, אני הולכת לחדר המועדון. אני אחכה לכן שם.'' הודיעה לילי ושמעה 'אוקיי' בתשובה מאחת מהן.

כשירדה לשם הופתעה לגלות שג'יימס פוטר ישן על הכורסא שעליה ישב אתמול, כשהספר שקרא שמוט על הרצפה.

לילי, בהיותה טובת לב גם לאנשים חסרי טקט (לפעמים), ניגשה אל פוטר וניערה את כתפו בחוזקה.

ג'יימס פיהק ופתח את עיניי. פניה של לילי נגלו לפניו.

''א..אוונס? מה את עושה בחדר שלי?''הוא ניקה את עינייו מקורי השינה.

''זה לא החדר שלך אידיוט,'' אמרה לילי וגלגלה את עינייה ''אתה בחדר המועדון וכנראה שישנת פה כל הלילה. עכשיו קום, כבר בוקר.''

ג'יימס, שעינייו היו מצומצמות עד כה, פתח אותן כדי לוודא שאכן בוקר ולילי לא שיקרה.

''הו, אם כך, כנראה שבסוף כן הצלחתי להירדם.'' מלמל.

''כן, כנראה. דרך אגב, אתה זוכר מה יש היום בערב נכון?''

''איך אפשר לשכוח.'' ג'יימס חייך את חיוכו העקום.

''טוב, לך תתכונן פוטר, לא נראה לי שאתה רוצה להסתובב בבגדים של אתמול.'' אמרה לילי והלכה לשבת בספא הכי רחוקה ממקום מושבו של ג'יימס.

 ג'יימס גיחך והלך לחדרו בעודו מביט בלילי.

''בוקר טוב, ירחוני.''

''קרניים? איפה היית?'' שאל רמוס.

''נרדמתי בחדר המועדון ואוונס העירה אותי.''

''מה? איך היא הצליחה? אני בקושי מעיר אותך!'' הופתע רמוס.

''כנראה הגוף שלי מרגיש בנוכחותה ומעיר את עצמו.''

''זה הזוי.'' הוא גלגל את עינייו אך חייך חיוך קטן ''טוב, תעזור לי להעיר את סיריוס.''

ג'יימס הנהן וניגש אל מיטתו של סיריוס. 

הוא משך ברגלו של סיריוס והפיל אותו מהמיטה וזה נאנק בכאב.

''אאוץ'! קרניים! מה בשם זקנו של מרלין אתה עושה?!'' צרח והעיר את פיטר.

''מה הולך כאן?..'' מלמל פיטר ופיהק.

''הערתי אותך. זאת השיטה היחידה שעובדת, מצטער.'' ג'יימס חייך.

סיריוס מלמל כמה מילים לא מובנות שכנראה היו קללות ופנה לחדר האמבטיה בגרירת רגליים.

לאחר ארוחת הבוקר תלמידי השנה השביעית הלכו לשיעור שינוי צורה.

מקגונגל לימדה אותם להפוך תולעת לגביע ולאחר מכן עכבר לפמוט.

''אדון פוטר, אמרתי להפוך את העכבר לפמוט, לא לקופסאת תכשיטים. וגם אתה, מר בלק, מה זה בכלל?' אמרה מקגונגל כשעברה ליד שולחנם של סיריוס וג'יימס.

''זה... לא יודע.''סיריוס גיחך ופיטר פטיגרו, שישב בשולחן שלידו צחק גם הוא.

''אני רואה שזה מצחיק אותך אדון פטיגרו, אם כי זה עצוב. חוץ מזה, לפמוטים אין זנב.'' פיטר השתתק ורמוס, שיש לידו טלטל את ראשו באכזבה.

לאחר מכן הם למדו על מקרי שינויי צורה מפורסמים במאה ה-19 ועל קוסמים נוכלים בתקופה ההיא שמכרו למוגלגים כלי כסך וזהב ותכשיטים שהפכו לזיקיות ועכברושים לאחר יום.

לבסוף היא אמרה להם להכין חיבור באורך חצי מטר על קוסם נוכל אחד מהתקופה ההיא כשיעורי בית.

את פרטי הנוי שהכינו החזירו למקגונגל בתום השיעור והלכו לשיעור הבא.

שיעורה הבא של לילי היה גילוי עתידות.

פרופסור ריקינס בירך את פניהם של התלמידים ואמר להם לשבת על הפופים הצבעוניים שהיו מפוזרים על הרצפה.

לילי התיישבה אל מול אסטוריה על פוף ורוד בוהק.

''טוב חבר'ה,כפי שאתם זוכרים, בשיעור האחרון התחלנו לדבר על גילוי עתידות על ידי קריאת הקווים בכף היד שלכם ולא הספקנו לנסות. קחו את כף יד שמאל של חברכם ופתחו את הספר בעמוד 328. בהתחלה בדקו את קו הלב וקו החיים ולאחר מכן נעבור לקו הראש וקו הגורל.'' אמר פרופסור ריקנס.

אסטוריה נטלה את ידה של לילי והחלה לסרוק אותה בזמן שלילי פתחה את הספר בעמוד המתאים ביד ימין.

''טוב,בקו החיים שלך יש שברים וזה אומר...'' אמרה אסטוריה בעודה מציצה לתוך הספר ''... שחווית או תחווי משברים, קשיים, שינויים או בעיות בריאותיות בחייך. קו הלב שלך ארוך-את נתפסת כאוהבת ונותנת מכל הלב. המ.. נחמד.'' אסטוריה חייכה ונתנה את ידה ללילי.

לילי הביטה  בידה של אסטוריה בעיון.

''בואי נראה, קו הלב נוגע בקו החיים וזה אומר שהלב נוטה להישבר בקלות; אבל  קצה הקו גם מתחת לאצבע המורה וזה...את מאוד בררנית מבחינה רומנטית.'' לילי עצרה ונגעה בקו החיים של חברתה ''ועכשיו, קו החיים; קו כהה אחיד וברור- את נהנית מבריאות טובה וחיים טובים. גם שלך נשמע טוב.''

''כן, אבל מעניין אותי מתי אהנה מחיים טובים.'' צחקקה.

בזמן שלילי ואסטוריה חיכו לרשות לעבור לשלב הבא, ניגש סיריוס בלק ותפס ביד שמאל של לילי וסרק אותה במבטו.

''הי! מה אתה עושה?!'' קראה לילי המופתעת. סיריוס חייך חיוך ערמומי ושמט את ידה.

''כמו שחשבתי, תיאום מושלם.'' אמר וחזר למקומו.

היא ליטפה את המקום שבו החזיק בלק את ידה, כמנסה להחליש את הכאב מלפיטתו.

''מה יש לו?'' שאלה את חברתה.

''לילס', נראה לי שהבנתי מה בלק בדק...'' אסטוריה הצביעה על אחת השורות בספר.

'קו לב תואם לקו של הפרטנר הזוגי = מצביע על התאמה זוגית מושלמת.'

 ''יופי.'' סיננה לילי ''ממש יופי. עכשיו לפוטר יש עוד סיבה לחזר אחרי.''

בסוף היום, לילי חזרה לחדרה והחלה להתכונן יחד עם האנה לארוחת הערב של סלגהורן בעזרת חברותיה.

היא לבשה שמלה לבנה עם כתפיות עד הברך בעלת חצאית נפוחה ודוגמא של עלים ירוקים ופרחים אדומים ונעלה נעלי עקב שתאמו לצבע האדום שלהם. מגי סירקה את שיערה הארוך ואמרה לה להשאיר אותו פזור. איפורה של לילי היה קל, רק ריסייה ושפתיה נצבעו. 

האנה לבשה שמלה צמודה וקצרה בצבע אדום בעלת מחשוף (היא אמרה שזה כדי למשוך את בלק). נעליה היו נעלי עקב מוגזמות של לובוטין בצבע שחור. שיערה הבלונדיני היה אסוף בזנב סוס מהודק במיוחד על קדקדה והאיפור שלה היה מוגזם גם הוא- איילינר עבה מאוד, צללית כהה ואודם אדום זוהר במיוחד.

''האנה, את הולכת לארוחת ערב עם המורה שלך, לא למועדון חשפנות!'' קראה אסטוריה.

''אויש, נו.'' אמרה בתשובה ועשתה בידה תנועה של ביטול ''זה נראה לגמרי בסדר.'' כל הבנות גלגלו עיניים בתשובה ואסטוריה לחשה באוזנה של לילי: ''יש לי תחושה שזאת הפעם האחרונה שהאנה באה אל סלגהורן.'' ולילי הנהנה.

''טוב, את מוכנה ליל?'' שאלה האנה.

''רק רגע,'' לילי רצה אל עבר השידה שלה והוציאה מתוך קופסאת תכשיטים זעירה שרשרת בצורת לב שאמה נתנה לה ליום הולדתה ה-16.

היא סגרה את השרשרת על צווארה ויצאה יחד עם האנה מחדרן.

בזמן הזה, ג'יימס וסיריוס התכוננו גם הם.

סיריוס לבש מכנס טרנינג שחור וחולצת טריקו בצבע תכלת; בגדיו היו חסרי יחוד ויום-יומיים.

לעומתו, ג'יימס לבש חולצה לבנה מכופתרת ומכנס שחור רשמי במיוחד ומעל גלימה שחורה. הוא הבריק את משקפיו וניסה לסדר את שיערו המבולגן אך זה היה חסר טעם לחלוטין. לבסוף הוא נכנע והניח את המסרק חזרה למקומו.

''מה? אדון פוטר מנסה להסתרק?'' אמר הראי בחדר האמבטיה.

''אוי, תשתוק כבר, חתיכת מעצבן.'' סינן לעברו.

''אם היה לי פה, הייתי מווציא לך לשון.'' הכריז הראי.

''בהצלחה בזה,זה דבר בוגר מאוד לעשות.'' אמר לו ג'יימס וחזר לחדרו בעודו שומע את הראי אומר 'חוצפן כזה עוד לא ראיתי, בעצם כן ראיתי- אדון בלק הרבה יותר גרוע.'

 ''נלך?'' שאל סיריוס.

ג'יימס סרק את סיריוס במבטו. ''רך-כף! למה אתה לא לבוש?''

''אני כן לבוש. הנה יש עלי מכנס, חולצה, נעליים, תחתונים...''

''אתה יודע למה התכוונתי.''

''הו, לא יודע. אני רק בא לאכול. חוץ מזה הבחורות אוהבות אותי גם אם אני לא לבוש בצורה רשמית.'' גיחך סיריוס.

ג'יימס נאנח והשניים ירדו לחדר המועדון.

השעה הייתה רבע לשבע. סיריוס וג'יימס הגיעו לפני הבנות ולכן הם התיישבו על אחת הספות בעודם מחכים.

לאחר כמה דקות ירדו הבנות במרגות וסרקו את החדר במבטן.

כאשר נשמעו צעדים ג'יימס סובב את ראשו במהירות והביט בלילי מבט מלא התפעלות.

הוא קם וניגש אליה באיטיות. סיריוס קם גם הוא אבל רק כי היה חייב.

''היי, אוונס. את נראית... וואו.'' אמר ג'יימס

''תודה פוטר.'' חייכה.

''אמ, סיריוס.אתה נראה... נחמד.'' אמרה האנה.

''ואת נראת כאילו את בדרך למועדון חשפנות.'' גיחך סיריוס. האנה נעלבה ועשתה פרצוף עצוב

''הגיע הזמן ללכת, בואו.'' הודיעה לילי  והחלה להתקדם לעבר החור שמאחורי האישה השמנה.

 הם הלכו אחריה בשקט עד שהגיעו לכיתת השיקויים.

כאשר הגיעו, סלגהורן בירך אותם לשלום (וזרק מבט נוזף בהאנה בגלל לבושה החושפני) ולאחר מכן נכנסו לכיתה.

המקום היה שונה לחלוטין. במקום השולחנות המיועדים ללמידה ניצב שולחן עץ גדול וארוך מכוסה במפה לבנה ועליו היו מונחים בצורה מסודרת כלי אוכל מזהב. הכיתה הייתה מקושטת ומוסיקה קלאסית ניגנה בקולי קולות.

לילי הייתה הראשונה להתיישב באחד הכסאות ומייד לאחר מכן התיישבו ג'יימס והאנה משני צדדיה. 

האנה, נואשת לגרום לסיריוס להבחין בה, הזיזה את הכיסא הפנוי שהיה לידה ורמזה לו לשבת שם, אך בלק התיישב ליד ג'יימס והיא נאנחה באכזבה.

ג'יימס סרק את השולחן במבטו והבחין בסוורוס סנייפ יחד עם תלמידת סלית'רין שלא הכיר בקצהו האחר של השולחן. הוא מרפק את לילי והחווה בעצרת סנטרו לעבר הזוג.

לילי התבוננה בהם במשך שניות אחדות וחזרה לשיחה שניהלו הארבעה.

''טוב,'' קרא לפתע הוראס סלגהורן וכולם השתתקו.

''תודה לכולכם שהגעתם, אני מקווה שהערב הזה יהיה חיוני לכולם ושתהנו ממנו. כמו שאמרתי לכם הזמנתי אורח מיוחד ובמהלך הערב הוא יצטרף אלינו. בינתיים, בתיאבון לכם!''

תלמידים בחליפות של מלצרים נכנסו בזה אחר זה עם מגשים גדולים מלאים באוכל והניחו אותם על השולחנות.

חברי הסלג-סלבז ובני זוגם מיהרו לפתוח את מכסות הזהב שהיו על המגשים והחלו למלא את צלחתם.

לילי לקחה תפוחיי אדמה אפויים מכוסים ברוטב בטעם בצל מטוגן, חתיכת עוף בדבש וסלט ירקות טרי. כשהביטה לעבר צלחתם של הבנים הופתעה מכמות האוכל שהעמיסו והופתעה עוד יותר כשסיימו לאכול את זה לפניה. גם האנה הביטה בהם בתדהמה והם שלחו לעברן מבט שואל.

לילי חייכה חיוך קטן וניענעה בראשה.

''מה?'' שאלו ג'יימס וסיריוס.

''כלום, כלום.'' אמרה האנה וחייכה גם היא.

סיריוס משך בכתפיו והחל למלא את צלחתו שוב.

לאחר כחצי שעה קרא סלגהורן לתלמידים שהגישו את הארוחה והם פינו את הכל ולאחר מכן הביאו את הקינוח.

סיריוס פנה לקחת לעצמו גלידת וניל אבל הוראס סלגהורן עצר אותו ואמר: ''לפני שאתם מתחילים עם הקינוח, הייתי רוצה להזמין את האורח המיוחד שלי להיום- לוציוס מאלפוי.''

לילי וג'יימס החליפו בינהם מבטים. שניהם חשבו את אותו הדבר באותו הרגע.

''נחמד לראות את כולכם.'' אמר וחייך אל כולם. מבטו עצר על לילי וג'יימס.

''כמו שאתם יודעים, אני עובד במשרד הקסמים כחבר בחבר ההנהלה של הוגוורטס ופעם, כמוכם, הייתי חלק מהתלמידים של הוראס והייתי בתוך ה''מועדון'' הזה.  אשמח לדבר עם כל אחד ואחד מכם על מה שתרצו, רק תקראו לי. ועכשיו, קינוח!''

סיריוס מיהר לקחת גלידת וניל והאנה לקחה פיסת עוגה בטעם שוקולד, אבל ג'יימס ולילי המשיכו להביט בזעזוע אחד בשני ובלוציוס.

כשהבחין שהם מביטים בו, חייך ולגם מכוס היין שלו.

''לילי? הכל בסדר?'' שאלה האנה והביטה בלילי בדאגה.

''מה? לא, זאת אומרת כן, הכל בסדר.'' חייכה אליה ולקחה גביע שתייה ממולא בגלידת שוקולד והחלה לאכול ממנו.

תלמידים נרגשים ניגשו אל לוציוס מאלפוי ושאלו אותו שאלות.

'אני לא מבינה איך הם עומדים שם ומדברים איתו ומבקשים ממנו חוכמת חיים, כשהוא בעצם אוכל מוות מזויין שעובד בשביל זה-שאין-לנקוב-בשמו!' חשבה לילי.

היא עיקמה את אפה כאשר המוני תלמידים (ובינהם הייתה האנה), באו אליו ובלעו את מילותיו בשקיקה, חורטים אותן במוחם.

''וואו, הוא מדהים. אני מרגישה כאילו האיי-קיו שלי עלה לאחר שדיבר איתי.'' הכריזה האנה כשחזרה למקום מושבה.

''אני לא יכולה להשאר כאן. מצטערת. אני צריכה לנשום.'' אמרה לה לילי ויצאה מהכיתה במהירות.

היא עלתה במדרגות מהמרתפים ויצאה למדשאות. 

לילי ניגשה אל עבר אבן גדולה במיוחד והתיישבה עליה. היא הורידה את נעלי העקב שלה ושפשפה את כפות רגליה הכואבות.

היא הניחה את רגליה היחפות על הדשא הלח ועצמה את עינייה,לוקחת נשימות ארוכות ונותנת לרוח הקרירה לחבק אותה.

''לילי?'' נשמע קול.

היא פתחה את עינייה באיטיות והבחינה בג'יימס פוטר העומד מולה. היא לא הייתה מופתעת לגלות אותו שם.

''המ..?''

''קרה משהו? למה עזבת?'' שאל אותה בדאגה.

היא חייכה חיוך מתוח.

''אני לא יכולה לראות איך הם מהללים את אוכל המוות הזה. אני מוכנה להתערב איתך שחצי מהתלמידים שהיו שם הותקפו או יותקפו על ידי זה-שאין-''

''-תקראי לו וולדמורט, זה סך הכל שם ואין סיבה לפחד מלומר אותו.''

''- אוקי,אז חצי מהתלמידים שהיו שם הותקפו או יותקפו על ידי וולדמורט והם אפילו לא יודעים שהוא משתף בזה פעולה, גם בדבר הקטן ביותר; התמיכה שלו בו מספיקה די והותר.''

ג'יימס סימן שהוא רוצה להתיישב ולכן לילי זזה קצת הצידה. הוא הביט אל השמיים שזורי הכוכבים במשך דקה ואז אמר: ''אני מבין מה את מרגישה. כן, גם לי קשה לראות את הנוכל הזה שם, אבל אין מה לעשות. גם אם נספר לכולם על מה שראינו מי יכול להיות בטוח שיאמינו לנו?''

''אתה צודק.'' אמרה לו בתשובה.

לילי הביטה בעיניו. עיניי השקד החומות שלו היו מלאות נחישות ואומץ, אך גם רכות ומנחמות.

לאחר דקות אחדות, כשהם מביטים זה בעיניי זו, ג'יימס לקח את ידו וליטף את לחייה של לילי.

מגעו היה עדין, כאילו היא בובת חרסינה שנגיעה חזקה מדיי תגרום לה להשבר. ידו, המחוספסת במעט מרוב אימוני הקווידיץ', רפרפה על עורה בעדינות וגרמה לה להרגיש בזרמי חשמל קלים.

לבסוף הוא קם, הביט בעינייה של לילי בפעם האחרונה לאותו היום.

''אני אוהב אותך, לילי אוונס.'' אמר והלך בחזרה לטירה, מותיר את לילי פעורת פה ועם סערת רגשות בלב.

זה הכל לכמה הימים הקרובים.

מקווה שאהבתם.

אני עובדת על הפרקים כמעט כל היום וזה לוקח לי כמה ימים לכתוב פרק שלם. (הפרק הזה הוא באורך 9 דפים בוורד, גודל כתב 11 ופריסת טקסט מקסימלית.)

רוז♥

הפרק הקודם		הפרק הבא