גם אם יפלו השמיים

לילי התעוררה לבוקר יום ראשון שמשי במיוחד.

היא התהפכה במיטתה וכיסתה את פניה בשמיכה, מסרבת לקום.

היא כמעט הצליחה להירדם שוב אבל השמיכה החמימה נמשכה מעלייה ופניה של מגי חייכו אליה חיוך קורן.

''בוקר טוב ישנונית.''

''מה?.. מגי, תני לי לישון, היום יום ראשון ואני רוצה לנוח. עשיתי שיעורי בית עד שלוש לפנות בוקר!'' יללה.

''אויש, קומי אם את רוצה להספיק לאכול; כבר עשר בבוקר.'' 

לילי רטנה ולכן מגי החליטה להפעיל את תכנית ב'. היא מצאה את רגלה היחפה שלי לילי והחלה לדגדג אותה בעזרת עט נוצה. לילי החלה לצחוק ומשכה את רגלה ולבסוף קמה.

היא פיהקה וגררה את רגליה לחדר האמבטיה. לאחר כרבע שעה חזרה, נקייה ורעננה. היא החליפה את בגדיה ואספה את שיערה הארוך לזנב סוס.

''את באה?'' שאלה לילי. מגי, שחיכתה לה, הנהנה ושתיהן פנו לאולם הגדול.

הן התיישבו ליד האנה ואסטוריה, שהגיעו דקות ספורות לפניה, והן בירכו אותן בברכת בוקר טוב. 

''תקשיבו, אני לא יכולה יותר ככה!'' קרא האנה ''הכמות של שיעורי הבית הורגת אותי, וזה רק החודש הראשון! אני לא מאמינה שמישהו יכול לסיים את כל שיעורי הבית.''

''אני סיימתי אתמול בערב...'' אמרה לילי בנחת.

''טוב, זה כי בילית את כל הלילה בלעשות אותם. אנחנו מעדיפות לישון בזמן הזה.'' אמרה אסטוריה עם חיוך ערמומי.

לילי חייכה ומשכה בכתפה. 

היא לקחה את צלחתה ומילאה אותה בחביתה ובייקון וכשסיימה לאכול, שטפה את הכל במיץ דלעת שמזגה לעצמה; בהיותה אכלנית מהירה, נאלצה לחכות לחברותיה. 

היא סרקה במבטה את השולחן והבחינה בקונדסאים לא רחוק ממקום ישיבתן. הם פטפטו במריצות וכאשר ג'יימס הבחין שהיא מביטה בהם הוא חייך אליה את חיוכו העקום בעוד לילי משפילה את מבטה.

את המשך היום הבנות בילו בספרייה בהכנת שיעורי בית (בעזרתה של לילי) ולאחר מכן יצאו לאגם.

הן התיישבו מתחת לאחד העצים והחלו לפטפט.

''האנה,'' אמרה אסטוריה ''מה קורה בינך לבין בלק? אני רואה שאת מביטה עליו כל הזמן. את דלוקה עליו?''

האנה, שלא ציפתה לשאלה כזו מצד חברתה הסמיקה.

''אני, אני לא..''

''אה, כן? אז למה את מסמיקה?'' תחקרה אותה מגי.

''בנות דיי, תעזבו אותה. אם היא לא רוצה לדבר על זה שלא תדבר, אל תוציאו את זה ממנה בכוח.'' אמרה לילי ושלחה מבט נוזף אל אסטוריה ומגי.

''שיהיה, אתן גם ככה יודעות מה אני חושבת על בלק-''

''- ומה את חושבת על בלק?'' שאל סיריוס שעמד מאחוריה הבנות יחד עם ג'יימס, פיטר ורמוס.

''בואו נראה- אתה אנוכי, פוץ ענק שלא מבין מהחיים שלו, יש לך אגו נפוח אפילו יותר משל פוטר-''

-''הי!''

''-אתה גם מפגר, הכשרון היחיד שיש לך זה הקלעות לצרות. להמשיך?'' מגי שילבה את ידיה על חזה והביטה בסיריוס במבט רוגז.

''אני חושב שזה מספיק.'' אמר רמוס ועצר את חברו פן יפלוט משהו לא במקום, אבל סיריוס התעקש להמשיך בריב.

''אם כך, אני רואה שאת ממש לא סובלת אותי; ואני חשבתי שאשמע ממך עכשיו דברים כמו- 'הו סיריוס, אתה כל-כך חתיך, ומהמם, ומושלם, ושרירי. אתה פשוט אלוהי!' אבל טעיתי, מצטער.''

מגי נראתה כאילו היא פצצה מתקתקת שהולכת להתפוצץ בכל רגע.

''בלק, לא מספיק שאתה נדחף לשיחה של אנשים שלא דיברו איתך,אתה גם עושה מזה צחוק, כמו מכל הדברים האחרים שאתה נתקל בהם. אתה יכול לפחות פעם אחת להתנהג בצורה מתאימה? וגם אם אתה שומע את השם שלך מבזיק בשיחה של אחרים, לא לדחוף את האף שלך?!''

''אח, לילי אוונס, צדיקה כתמיד-''

''רך-כף, אני חושב שזה מספיק,'' אמר ג'יימס פוטר ''מצטער בנות.''

הוא משך בידו של סיריוס והם חזרו לכיוון שממנו כנראה באו.

''זאת רק אני או שג'יימס פוטר עצר את סיריוס בלק מלריב?'' שאלה אסטוריה ההמומה.

לילי הייתה המומה ממעשיו של ג'יימס לא פחות מחברתה. היא הביטה לעבר הנקודה שבה הם עמדו לפני רגע בתדהמה.

''לילי?..'' קראה האנה ''את בסדר?''

לילי הסתובבה בחדות אל האנה ואמרה: ''מה? הו, כן הכל בסדר. מצטערת.''

ללילי היה אמור להיות סיור לילי באותו השבוע, ולכן לאחר ארוחת הערב היא חזרה לחדר המועדון של גריפינדור על מנת לקרוא לג'יימס, שהיה אמור לעשות זאת איתה.

היא מצאה את ג'יימס יושב על הכורסא האהובה עליו ובידו ספר. היא נעמדה מאחוריו וכחכחה בגרונה.

''פוטר, אתה זוכר שהיום יש לנו סיור לילי, נכון?''

ג'יימס סובב את ראשו אל לילי, כלל לא מופתע מכך שהיא עומדת שם.

''כן, כמובן שאני זוכר, בואי נלך.'' הוא סגר את ספרו והניח אותו על הכורסא.

לאחר שהם יצאו מהחור מאחורי הדיוקן של האישה השמנה, לילי לחשה לג'יימס: ''תודה לך, אתה יודע, על זה שעצרת את המריבה של בלק.''

''הו,'' אמר, מופתע ממילותיה ''אין בעד מה.''

הם הלכו בשתיקה במסדרונות הטירה הריקה כאשר הם הבחינו ברעש כלשהו.

לילי סימנה באצבעה לג'יימס להיות בשקט והלכה בצעדים מהירים אל עבר מקור הרעש כשג'יימס בעקבותיה.

''אתה יודע שזה נכון.'' נשמע קול מוכר מאחת הכיתות.

''כן, כמובן. אבל אני לא יכול לאפשר לך לעשות זאת, עוד לא.'' נשמע קול נוסף.

לילי ניסתה בכל כוחה לראות את פניהם של שני הנערים או לפחות לזהות אותם לפי הקול, אך ללא הצלחה.

''אבל אני יכול! אני כבר יודע את כל מה שצריך!''

''סוורוס,'' בהישמע השם ליבה של לילי החל להלום בחוזקה ''הלורד הודיע שלאחר סיום לימודיך תוכל להצטרף באופן רשמי, עד אז הוא צריך אותך, בוא נאמר ככה- 'במשרה חלקית'.''

ג'יימס, שלא התאפק, נכנס לכיתה, מאיר את החדר בשרביטו.

''נו נו, את מי תפסתי כאן; סבר-מאוס ו.. לוציוס מאלפוי?! מה אתה עושה כאן?!''

לילי התפרצה במהירות לכיתה אך ברגע שהגיע לוציוס נעלם.

''איך?.. מה?! זה בלתי אפשרי להתעתק מגבולות הוגוורטס!''

''עזבי את זה רגע, אוונס, תפסנו פה מישהו שמתכנן להיות אוכל מוות!'' ג'יימס נראה מאושר.

הוא פנה אל סוורוס:''אתה יודע שנצטרך להעביר את זה לפרופסור מקגונגל, או אולי אפילו לדמבלדור. מה דעתך?''

''לילי..''' פנה אליה סוורוס סנייפ, נואש לעזרה.

לילי, שהייתה עד ללפני שנתיים חברתו הטובה ביותר, נשכה את שפתיה והנידה את ראשה לשלילה.

''אני מצטערת, סוורוס. 50 נקודות מסלית'רין, אם כי לצערי אין באפשרותי להוריד יותר.
על שוטטות במסדרונות, עזרה למסתנן והכי גרוע -תכנון עזרה לזה-שאין-לנקוב-בשמו. כמו שפוטר אמר זה יועבר לטיפולו של דמבלדור.''

פניו של סוורוס נפלו.

''אתה לא מתכוון לעמוד שם כמו גולם, נכון? זוז כבר בחזרה לחדר המועדון שלך!'' קרא ג'יימס.

סנייפ יצא במהירות מהכיתה בלי להביט לאחור.

''אולי כדאי שנעקוב אחריו? כדי לוודא שהוא אכן הגיע לבית סלית'רין.'' שאלה לילי.

''לא, חכי רגע-'' ג'יימס הוציא מכיס גלימתו קלף נייר. הקלף התברר כמפה.'' תראי, הנה סבר-מאוס,'' אמר והצביע על הנקודה שסומנה בשם סוורוס סנייפ ''והנה הוא הולך עד ש- כן, הנה הוא נכנס לחדר המועדון שלו.''

לילי התסכלה פעורת פה על המפה ''זה מדהים! מאיפה השגת את זה? אני אפילו לא ידעתי שחדר המועדון של סלית'רין במרתפים!''

''אה, אמ... הכנתי את זה. יחד עם רך-כף, זנב תולע וירחוני.''

''הכנת?!'' ג'יימס הנהן ובחן את פניה של לילי.

''-רגע! תראי!'' קרא לפתע והביט בנקודה המסומנת בשם אלבוס דמבלדור ''הנה דמבלדור! בואי נלך לספר לו!''

הם הלכו במהירות לעבר המקום  בו התהלך דמבלדור.

 ''פרופסור דמבלדור!'' קרא ג'יימס כאשר מצאו אותו.

''הו שלום לכם אדון פוטר והעלמה אוונס,אני רואה שאתם נמרצים, קרה משהו?

''כן!'' אמרה לילי ''עשינו סיור במסדרונות ונתקלנו בסוורוס סנייפ ובלוציוס מאלפוי באחת הכיתות. הם דיברו על תמיכה בזה-שאין-לנקוב-בשמו וכשנכנסנו, אני לא יודעת איך, אבל לוציוס מאלפוי הצליח להתעתק משטח בית הספר.'' 

''ובכן, זו בהחלט האשמה רצינית,האם אתם בטוחים בה?''

הם הנהנו.

''אם כך, אני אטפל בזה, תודה על הדיווח. עכשיו חזרו למגדל גריפינדור, אני אוודא שלא נשארו תלמידים משוטטים.'' הוא חייך חיוך נעים.

לילי וג'יימס הודו לו ועלו במריצות חזרה למגדל.

''ג'יימס,'' קראה לילי. ג'יימס הפסיק ללכת והסתובב אליה.

''זה, זה מאוד בוגר מצידך ללכת להודיע לדמבלדור, הייתי בטוחה שתספר לחבריך על כך ואז תלכו להציק לו...''

''אמרתי לך כבר לילי, התבגרתי.''

הם הגיעו לכניסה לחדר המועדון.

''צפרדעי שוקולד.'' אמר ג'יימס והאישה השמנה זזה על צירה.

''טוב, זה היה סיור מפרך במיוחד'' חייכה לילי.

''האם עיניי משטות בי? לילאן אוונס חייכה אלי?'' ג'יימס העמיד פנים שהוא מופתע.

''אויש, תסתום כבר. לילה טוב, פוטר.'' אמרה והחלה לעלות למגורי הבנות.

''לילה טוב, אוונס.'' אמר ג'יימס והביט בה בחיוך עד שנעלמה משדה ראייתו.

''כמו שראינו, שיקוי האהבה הזה הוא קשה להכנה, ולכן אתם תעבדו בזוגות שאני אחלק.'' אמר פרופסור סלגהורן.

''מיס רולאנדס, את תעבדי עם אדון בלק; אדון פטיגרו, אתה תעבוד עם אדון סנייפ; מיס אוונס, את תעבדי עם... אה, אדון פוטר, מיס...''

ג'יימס פוטר, לאחר ששמע את שם שותפתו, ניגש אל לילי.

''היי שותפה.'' אמר.

''היי.'' ענתה לו בלי להרים את ראשה. יחסה לג'יימס השתנה מעט מאז יום ראשון. היא כבר שלושה ימים מתנהגת אליו בצורה הרבה יותר סבירה ונחמדה והיא גם הבחינה בכך שאולי הוא באמת התבגר.

''טוב, את מוכנה להתחיל להכין את השיקוי?'' שאל ג'יימס.

''ראית אותי פעם לא מוכנה?'' הביטה בו ברוגז קל.

''האמת שלא.'' גיחך ג'יימס.

הם החלו לעבוד על השיקוי ולילי הופתעה לגלות שג'יימס ידע מצויין מה לעשות ולא הפריעה לה כאשר עשתה את החלקים הקשים ביותר (היא לא בטחה בזה שג'יימס יעשה אותם, והוא לא התנגד).

לאחר זמן ממושך השיקוי היה מוכן.

ג'יימס הרים את ידו על מנת לקרוא לפרופסור סלגהורן וזה בא אליהם עם חיוך ענקי פרוש על פניו.

''יפה, יפה מאוד. הצבע בדיוק בגוון המתאים, המרקם מושלם, והריח, אוי הריח מדהים, מריח ממש כמו ורדים. פשוט נפלא! כל הכבוד לכם! עשר נקודות לגריפינדור, חמש לכל אחד!'' לילי וג'יימס חייכו.

''ולילי יקירתי,'' לחש סלגהורן לאוזנה ''ביום שבת אני עורך ארוחת ערב חגיגית ראשונה השנה, אשמח עם תבואי. הזמנתי כמה אנשים חשובים במיוחד שאשמח להכיר לך. אם את רוצה את יכולה להביא איתך בן זוג.'' הוא הביא לה מעטפה לבנה עם שמה, שהיה כתוב עליה בדיו שחורה.

''כמובן פרופסור, תודה.'' היא חייכה אליו וברגע שהלך, הכניסה את המעטפה לכיס גלימתה.

''מה הוא נתן לך?'' התעניין ג'יימס.

''לא משנה. חוץ מזה, לא לימדו אותך לא לדחוף את האף לעניינים שלא קשורים אליך פוטר?

''מצטער.''

''מה אמרת?'' 

''אמרתי שאני מצטער.'' הביט בה. עיניי האיזמרגד שלה היו מהפנטות. הוא הביט בהן והן הביטו בו.

עינייה של לילי לא יכלו להתנתק מעיניי השקד הזהובות של ג'יימס, היא הרגישה כפרפר שנלכד בתוך רשת לתפיסת פרפרים.

''אהמ אהמ'' 

לילי וג'יימס ניתקו את מבטיהם אחד מהשני והסמיקו.

מולם עמד סיריוס בלק.

''אני מצטער שעצרתי אותך מעיסוקיך, קרניים, אבל אני צריך לדבר איתך רגע.''

''כן, כמובן.'' אמר ג'יימס וקם ממקום מושבו.

סיריוס הביט בלילי וחייך חיוך ערמומי ואז תפס במרפקו של ג'יימס ומשך אותו לאחת הפינות בכיתה.

''תקשיב, בזמן שאתה בהית באוונס, הגיע פרופסור מקגונגל וקראה לסבר-מאוס. יש לך מושג מה קרה? כי הוא הביט בשניכם כשהלך.''

ג'יימס סיפר לו על מה שקרה באותו הערב.

''ואתה לא סיפרת לנו את זה עד עכשיו?!'' התפלא סיריוס.

''לא יצא לי.'' אמר ג'יימס ומשך בכתפיו.

סיריוס נאנח.

''נדבר על זה אחר כך.'' אמר וחזר למקומו.

''טוב, חבר'ה. נגמר השיעור. מקווה שתהנו בארוחת הערב.'' אמר פרופסור סלגהורן.

התלמידים לקחו את הציוד שלהם ויצאו מהכיתה.

ביום שישי בערב לילי ישבה בחדר המועדון ועשתה שיעורי בית.

''לילי!'' קראה אסטוריה.

''המ?..'' שאלה והרימה את מבטה מהקלף.

''קודם כל, תודה שהודעת לי שמחרתיים יש יציאה להוגסמיד.'' היא הביטה בה במבט נוזף ''דבר שני, חשבת כבר את מי תזמיני לארוחת הערב מחר?''.

''את לא שאלת על הוגסמיד ועוד לא. אני לא יודעת מה לעשות בנושא.''

''תזמיני את פוטר.'' אמרה האנה והתיישבה לידה.

''ולמה לי?''

''טוב, סלגהורן הזמין גם אותי, ואני הזמנתי את סיריוס בלק. אז חשבתי לי, אולי הוא לא יתנגד לחברה? חוץ מזה, שמתי לב שלילי שלנו מתחילה לחבב אותו.''

''דבר ראשון, אני לא מתחילה לחבב אותו, הוא פשוט מתנהג בצורה מבוגרת ואחראית יותר ולכן אני לא כועסת עליו. דבר שני, בלק הולך איתך רק כי יש שם אוכל, ולא בגלל שהוא מחבב אותך.''

''האנה צודקת לילס', תחשבי על זה.'' אמרה אסטוריה וליטפה את שיערה של לילי.

בערב, כאשר יצאה לסיור יחד עם ג'יימס, החליטה שאולי הרעיון של האנה לא כל-כך רע.

הם נכנסו לאחת הכיתות והתיישבו. המפה של ג'יימס עזרה מאוד ולכן הם לא היו צריכים להסתובב ברחבי הטירה (אבל רק אחרי שג'יימס הוכיח ללילי שהמפה אכן מראה את המיקום המדוייק של כל אחד).

''אה.. פוטר? רציתי לדבר איתך על משהו...''

''כן?''

''פרופסור סלגהורן עורך ארוחת ערב חגיגית של מועדון הסלג-סלבז ו..''

''-סלג-סלבז?''

''כן, אני מופתעת שאתה לא יודע על זה. הוראס סלגהורן הקים מועדון עוד מלפני הרבה שנים, שמשתתפים בו תלמידים שלדעתו יש להם כישורים מדהימים, קשרים עם מפורסמים או תלמידים שלדעתו יש להם עתיד מזהיר. הוא עורך ארוחות חגיגיות ויש את ה'אפטר פארטי' אחרי מסיבת חג המולד.''

''ואת חלק מהמועדון, אני משאר. את מי עוד אני מכיר והוא שם?''

''האנה ו... וסנייפ.''

''הו.''

''-אז כמו שאמרתי, הוא עורך ארוחת ערב חגיגית, ואל תחשוב שאני עושה את זה כי אני רוצה לבלות איתך, אני עושה את זה כי האנה קראה לבלק והיא ביקשה ממני לקרוא לך. אז תהיתי... תרצה לבוא איתי מחר לארוחה אצלו? הוא עורך אותה בשעה שבע בערב, ביום שבת, בכיתת השיקויים. לא צריך לבוא בלבוש חגיגי, רק... קצת רשמי.''

ג'יימס המופתע הביט בלילי בפליאה.

לבסוף הוא חייך ואמר: ''אני אשמח לבוא איתך, אוונס.''

זה הפרק השני. שלא תגידו שהוא קצר, הוא לקח לי 6 דפים בוורד.

אוהבת המון המון

רוז♥

הפרק הקודם		הפרק הבא