והחיים ממשיכים

"חסר לכם שאתם נרדמים בשיעור הזה!" קרא פרופסור לג'אן, הפרופסור ליחסים והשוואה. "

אני יודע שכולם עייפים מהסידורים, אבל זה שיעור חשוב ומעניין. טוב, מי פה מכיר את 'הנסיכה והעדשה'?" שאל וסקר את כל הידיים המורמות.

"כולכם, ילדי מוגלגים וקוסמים כאחד, מכירים את הסיפור. פה הבעיה. חלקכם החצוי מכיר סיפור קצת שונה מהסיפור שחלקכם הטהור, מצטער על הביטוי, מכיר. ולכן אנחנו פה היום."

פרופסור לג'אן התיישב על שולחן המורה ושלף ספר מכיסו.

"אני אקריא לכם את הסיפור בנוסח הקוסמים ולאחר מכן בנוסח המוגלגי. אני יודע שחלקכם שמע אותו מיליוני פעמים, אל תזלזלו. סיפורים שקראתם כילדים קטנים נראים לכם אחרת כשאתם גדלים."

הוא גיחגח בגרונו והתחיל להקריא.

"בממלכה רחוקה אשר שכנה מעבר להרים גר נסיך צעיר גדוש בחשיבות עצמית. הוא נהנה מנתח גדול דל אושר ונוחות בשנות ילדותו.

למרות זאת הוא הרגיש שמגיע לו יותר. לא היה די לו להיוולד לחיים של נופש טפילי ולדרוס תחת עקביו את ההמונים.

הוא היה נחוש בדעתו להנציח את רודנותו הלא דמוקרטית על ידי נישואין לנסיכה אמיתית וטהורת דם בלבד, אותנטית ובעלת תעודות.

שנים רבות קודם לכן, לאחר תקופה של חוסן בריאותי לא מתואם, הגיע אביו המלך לסיום פיזי.

העדרות זו של דמות גברית דומיננטית  כירסמה בתת המודע של הנסיך, ושום כמות של נופשי סופשבוע וחיזוק קשרים עם קוסמים בעלי עוצמה וברונים לא יכלה להקל על חששותיו.

אימו לא טרחה לתקן או לשנות את תפיסתו האנוכית בדבר הזוגיות העילאית הבלתי מושגת עם רעיית חייו הנצחית. בחיפושיו אחר הנסיכה טהורת הדם המושלמת התעתק ועבר בין כל האחים במלכה ולאחר מכן בעולם. יהיו הן עתירות פיגמנטים או חסרות פיגמנטים, מאותגרות אנכים או אופקית, מושכות קוסמטית או בעלות חזות שונה – לנסיך לא היה אכפת כלל. קנה המידה היחיד שעניין אותו היה השורשיות של אותה מועמדת.

לילה גשום אחד, לאחר מסע ארוך באבק פלו, שכלל כמה טעויות בכתובת ומצבים מביכים, הזין הנסיך  את עצמו בקערה של נזיד עדשים חם והודה בפחדיו בפני אימו.

'אמאל'ה, אני לא חושב שאי פעם אמצא  נסיכה טהורת דם אמיתית לחלוק עימה את חיי.' 'ובכן בני, עודדה אותו המלכה, 'אל תשכח את היתרונות הרבים הטמונים בחיי הרווקות. אל תניח לחברה ולאנשי הדת לכפות עלייך אורח חיים שאולי אינך מתאים לו.' 'אולי עליי להרחיב מעט את אופקיי?' חשב הנסיך בקול רם. 'מה? ולוותר על קני המידה שלך?'

'לא אמא'לי, אבל אולי נפלתי לתוך המלכודת השמרנית של הרוב ההטרוסקסואלי? אולי יש באיזה מקו איזה נסיך צעיר וטהור דם שמתאים לי. שווה לפחות לנסות.' לפני שאימו הספיקה לענות נשמיעה נקישה בשערי הטירה.

גמדוני הבית פתחו את הדלתות הכבדות ומן הגשם נכנסה אישה צעירה, עתירת לחות מכף רגל ועד ראש. היא ייתה בהחלט נאה למראה, אם אתה מסוג האנשים השטחיים המקשרים הופעה חיצונית לתכונות טובות.

למרבה המזל של סיפורנו, הנסיך לא השתייך לסוג זה. היו לו שני קריטריונים בלבד, מעמדי ככל שיהיה.

שוו בנפשכם את הפתעת הנסיך כשהאורחת פלטה: 'נסיכה לא צריכה לא צריכה להסתובב בחוץ במזג האוויר כזה! ובטח שלא להיכל במבחן התעתקות הראשון שלה!' ובכן זה היה גילוי היישר מפי האתון! 

הנסיך מצא עצמו נטול יכולת מילולית לרגע, ואז הזמין את האורחת מאוגתרת היובש להישאר ללון שם וליהנות מהכנסת האורחים של הטירה.

למרות שהייתה זו התפתחות מעודדת מבחינת הנסיך, הרי שאימו חשה מאוד מאוימת, שמא מישהו יקח את בנה ממנה.

אבל במקום להכיר בתקפות רגשותיה ולחשוף אותם באופן בונה,  החליטה המלכה להעמיד במבחן את טענת האורחת.

היא התעתקה בחשאי לחדר בו תשכון האורחת. היא הסירה את הסדינים והניחה גרגר דיריג'יבילי אחד על קרשי המיטה. אחר כך היא שמה עשרה מזרני פוטון מעל אותו גרגר, ומעליהם הניחה עשר שמיכות פוך מנוצות אווז. 'הינה,' אמרה המלכה, 'אם הישות הרטובה המצויה למטה היא באמת נסיכה, היא תהיה מעודנת מספיק להבחין בגבשושית, ולא תוכל להירדם, ואם היא באמת טהורת דם היא תדע למה צריך את הגרגר.'

בבוקר שלמחרת, מעל ארוחת הבוקר של גרנולה מלכותית, שאלה המלכה בתמימות את האורחת הצעירה איך היא ישנה. 'איום ונורא,' היא ענתה, 'לא עצמתי עין כל הלילה.' עיני המלכה התרחבו. האם תוכניתה הצליחה מעבר למשוער?

האורחת המשיכה: 'קודם כל, על המיטה הייתה ערימה של שמיכות פוך, עשויה מנוצות אווזים. ברברי! איך יכולתי לישון כשאני ושבת על כל אותם אווזים מסכנים שהקריבו, בניגוד לרצונם, את נוצותיהם למען נוחותי.'

המלכה הסמיקה קמעה אך לא אמרה מאום.  

' אז, כשהסרתי את הפוטונים המיותרים, על מנת לחלוק אותם עם כמה מהאיכרים שחיים מסביב לטירה ואשר גורלם לא שפר עליהם, מצאתי גרגר דיריג'יבילי מונח מתחת לכולם.

מזעזע לחשוב שבשעה שהעולם נמצא במצב שהוא מצוי בו כיום, מישהו יבזבז ככה חומר גלם חשוב.' הצהרות אלה גרמו כמעט למלכה להיחנק בחלב הסויה שלה.

הנסיך שהכיר את תוכניתיה של אימו לסינון נסיכות, כל כך התרגש שלא היה מסוגל לשתוק עוד רגע נוסף. 'אז את באמת נסיכה!' הוא צהל. 

מאז הם חיו באושר ועושר, מחלקים מזרוני פוטון ושמיכות פוך, מנוצות מלאכותיות כמובן, לאיכרים הסובבים את הטירה ומגדלים שזיף דיריג'יבילי."*

סיים פרופסור לג'אן את הסיפור וסגר את הספר.

באותו רגע נשמע פעמון בית הספר וכולם התעוררו לחיים והתחילו להיעמד ולאסוף את דבריהם.                             

"שיעור הבית הם לקראו את הסיפור המולגי, ילדי מוגלגים לא פטורים מהמשימה!"

"אדמונד הדסון?" קראה פרופסור קורני, "בואי איתי בבקשה," הוסיפה כשאד הסתובב לעברה.

"ארמתי לך לא לקחת את הסיגליות המכחילות מהשולחן" אמרה לואיס כשהביט בחבורה במבט שואל.

אד גילגל עיניים, בעוד ששאר החבורה ציחקקה, ופנה לכיוון פרופסור סאני.

"אתם חושבים שהוא עשה משהו?" שאלה  לואיס, "לא, זה אד." קבע תום. והמשיך להתווכח עם אלי על האגדה שפרופסור לג'אן הקריא להם.

"זה לא אד הולך שם?" שאלה ג'יין והצביעה עם סנטרה לכיוון הטירה. ג'יין, תום, אלי, ולואיס ישבו על שפת האגם והקשיבו לבן שהקריא את 'הנסיכה והעדשה' בגרסה המוגלגית.

"אולי תפסיקו לקטוע אותי?" נזף בן בכולם, זאת הייתה הפעם השלישית שהם התחילו לדבר על משהו בזמן שהוא הקריא.

"לא לואיס, לא עשיתי כלום, נחשו מה כן קרה?" שאל בהתרגשות אחרי שענה ללואיס על השאלה הקבועה שלה. "פרופסור קורני פטרה אותך משיעור תורת הצמחים?" שאל תום בקנאה.

אד הניד את ראשו לשלילה. "אח שלי מתחתן!" קרא אד  בחיוך ענק. "וואו, מגניב!" קרא בן. אד סיפר להם שפרופסור קורני קרא לו למשרד ושם הוא פגש את אחיו הגדול, ג'ק, והם סיפרו לו את זה.

"החתונה תתקיים בחופשת חג המולד," הוסיף אד וסיים את סיפורו. "אל תדאגי זה לא מבטל את מה שקבענו," אמר אד אחרי שראה את המבט על פרצופה של לואיס.

אלי, לואיס ואד היו אמורים להיפגש בחופשת חג המולד ולישון אצל אד. "לא, זה בסדר. זאת החתונה של אח שלך!" לואיס ניסתה להראות שמחה ככל האפשר.

"אני הולכת להתכונן לאימון, את באה?" שאלה אלי וניערה את חולצה בניסיון להוריד את העלים. לואיס הנהנה ולקחה את ידה המושטת של אלי. "בהצלחה באימון," קראה ג'יין וחיכתה שבן ימשיך להקריא.

"אל תתבאסי יותר מידי. את יכולה סתם לבוא אליי." אמרה אלי כשהתרחקו מהחבורה. "זה לא זה, זה... זה בסדר, באמת. איך היה האימון הקודם?" לואיס ניסתה לשנות נושא.

אלי סיפרה לה על הקפטן החדש, אלכסנדר פרושקובי, תלמיד שנה שישית.

נלקח (ושונה טיפה) מתוך ספר שנקרא "פוליטיקלי קורקט -  היה היה סיפור" מאת ג'יימס פין גארנר. ספר מומלץ מאוד הצוחק על אגדות הילדות שלנו.

הפרק הקודם