וולדמורט לא קיים

כעבור כמה שעות הרכבת התחילה להאט. הארי, רון, הרמיוני וג'יני  כבר התלבשו בגלימות שלהם. לבסוף הרכבת נעצרה והם היו בין הראשונים לצאת החוצה לרציף הוגסמיד. הם שמעו את הצעקה המוכרת של האגריד  "תלמידים חדשים, אתם לכאן. תלמידים חדשים. אה, שלום לך שם הארי." "היי האגריד" השיב הארי והלך עם זרם התלמידים לחפש כרכרה פנויה. אבל לפני שהגיע לכרכרות הוא שמע מישהו קורא לו "הארי, הארי!". הארי הסתובב אחורה וראה את חברו דראקו מאלפוי מנופף לו. דראקו היה תלמיד בהפלפאף והוא היה הבן אדם הכי טוב לב ונחמד שהארי הכיר. הוא הצטרף אליהם אל הכרכרה וביחד הם נסעו להוגוורטס. לאחר נסיעה של כבערך עשר דקות הם ניצבו מול השערים הגדולים עשויי עץ אלון של הוגוורטס. הם נכנסו אל אולם הכניסה ופנו ימינה אל האולם הגדול שכבר היו בו תלמידים שהגיעו לפניהם. הם נפרדו מדראקו שפנה אל השולחן של הפלפאף והם הלכו אל השולחן של גריפינדור. כעבור כמה דקות שבמהלכן הם בעיקר גוועו מרעב נפתחו עוד פעם דלתות  האולם הגדול ואליו נכנסה הפרופסור מקגונגל ומאחוריה תלמידי שנה ראשונה קטנים ומפוחדים. הארי נזכר כמה הוא היה מפוחד בפעם הראשונה שהגיע להוגוורטס וכמה רווח לו שמצנפת המיון אמרה לו "גריפינדור". התלמידים מוינו לבתים השונים ואז קם אלבוס דמבלדור, זרועותיו פרושות הצידה ונראה שמח במיוחד, כאילו הדבר שהכי משמח אותו זה לראות את כל התלמידים שם. "ברוכים הבאים וברוכים השבים להוגוורטס" אמר דמבלדור " לפני שנתחיל בסעודה, אני רוצה להודיע מספר הודעות. את משרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל ימלא פרופסור לופין ואת משרת המורה לטיפול בחיות פלא ימלא הפרופסור האגריד." הארי, רון והרמיוני הביטו נדהמים בשולחן המורים וראו את לופין יושב שם ליד סנייפ ופליטיק ואת האגריד שיושב במקום שישב בו תמיד המורה הקודם לטיפול בחיות פלא- פרופסור קטלברן. לופין והאגריד שניהם החזירו להם מבט והארי נדהם שבכל הפעמים בחופש שבהם נפגשו לא סיפר לו לופין על זה. נשמעו מחיאות הכפיים לשניהם (בעיקר מהשולחן של גריפינדור). האגריד ולופין קמו לכמה שניות ואז חזרו לשבת- מחייכים מאוזן לאוזן. דמבלדור המשיך בנאומו- "אני רוצה להודיע גם שהמבחנים לקבוצות הקווידיץ' יערכו בשבוע השני ללימודים. ואני רוצה גם להודיע לתלמידי השנה הראשונה וגם להזכיר לתלמידים הוותיקים שלנו"(עיניו נחו על פרד וג'ורג') " שהכניסה ליער שליד בית הספר אסורה בהחלט! ועכשיו, אני מנחש שכולכם רעבים בדיוק כמוני אז הגיע הזמן לאכול. בתאבון!", ולפתע האוכל הופיע על השולחן. מגוון ענק של אוכל מכל הסוגים. שעתיים אחר כך, הלכו תלמידי גריפינדור אל מגדל גריפינדור. הם עמדו מול התמונה של האישה השמנה בשמלה הוורודה ששאלה אותם "סיסמא?". "מישהו יודע מה הסיסמא?" אמר הארי. ולפתע הגיח פרסי מלווה בתלמידי השנה הראשונה ואמר "הצידה כולם, הצידה, אני מדריך. הסיסמא החדשה היא- פורטונה מז'ור." והתמונה של האישה השמנה נפתחה על הציר וחשפה את חדר המועדון של גריפינדור. הם הלכו ישר לכיוון המדרגות הלולייניות שמובילות לחדרי השינה. הארי ורון בירכו את הרמיוני ואת ג'יני בברכת לילה טוב ועלו לכיוון החדר שינה. כל הדברים שלהם כבר היו שם, אבל הכלוב של הדוויג היה ריק. הארי הניח שהיא בטח הלכה לינשופייה. הארי ורון התלבשו בבגדי השינה שלהם וקצת אחרי הגיעו גם שיימוס, דין ונוויל. הארי סיים להתלבש, הסיט את הכילות ממיטתו ונרדם כמעט מיד. הארי חלם חלום מוזר: בחלום הוא היה בחדר גדול עם תקרות גבוהות וקשתיות שאין בו כלום מלבד שני כיסאות עץ שנראו מאוד עתיקים ורעועים. הוא היה בחדר עם ג'יני שטענה שהיא טסה יותר טוב ממנו. הארי אמר לה שזה לא נכון אבל אז הגיע דמבלדור ואמר לו שג'יני מחליפה אותו כמחפשת בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, ולפתע החלום השתנה. הוא היה בחדר חשוך מאוד והוא לא יכל לראות כלום, כשלפתע נכנס איש גבוה שהרי לא יכל לראות את פניו, כיוון אליו את שרביטו וצעק משהו שהארי לא הצליח להבין. הוא ראה הבזק של אור ירוק מהשרביט של האיש הגבוה והאור הקיף אותו מכל מקום. הוא הרגיש כאילו מישהו דוחף אותו בחוזקה מלמעלה והוא מנסה בכל כוחו לא ליפול, אבל הלחץ היה חזק מידי והוא נפל לתוך החושך... והא נפל, ונפל, ונפל... עד שלבסוף התעורר מתנשם ומתנשף. זה היה כבר אמצע הלילה, ואור הירח נראה מנצנץ על ריצפת החדר. הוא ניסה להבין מה חלם כרגע, אבל הוא היה כל כך עייף עד שקרס בחזרה למיטה, התהפך לצד השני ונרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא