משחקי הקסם

הילדה הג'ינג'ית נכנסה לתא הראשון משמאל ואני לתא הראשון מימין. שמתי את המזוודות שלי במקום המתאים והסתכלתי על תאים נתפסים אחד אחרי השני. ניסיתי לזכור את הפנים של הילדים שנראו קטנים או מבולבלים במיוחד. אולי הם יהיו איתי באותה כיתה. לא עבר הרבה זמן וגם לאונרד הגיעה עם חבורת תלמידים בגיל שלו. מקונגל הציעה להם לשבת לידה. לאונרד הסכים, כנראה כי זה היה התא הכי טוב. אבל חבריו לא נראו מרוצים מכל העניין. מקונגל שוב פעם חייכה כל כך חזק עד שלרגע פחדתי שהשפתיים שלה יפלו מהמקום. הם התחילו לדבר. ניסיתי להקשיב להם, אבל הם אמרו מלא מושגים שלא הבנתי. ככה שמהר מאוד הפסקתי לעשות את זה. ופשוט הסתכלתי עליהם מפטפטים. לפתע נכנסה ילדה עם שיער שחור לרכבת. לא ראיתי עליה יותר מזה בגלל שהיא הייתה עם גבה אלי. חוץ משעל פי גובהה היא בערך בת גילי. על פני החבורה של לאונרד הייתה יראת כבוד. אבל לאונרד פשוט הסתכל עליה בקרירות. כמו שהוא כנראה מסתכל על כל אחד כל הזמן. היא נעצרה מול התא שלהם. הזזתי את ראשי כדי לראות איך הם יגיבו אלי. אבל עכשיו ראיתי שהיא הושיטה את ידה ללחיצה. ''מאלפוי'' היא אמרה. ''לובד נכון?'' שאל לאונרד ונשק לידה. ''נכון? מאלפוי, אבא שלך בטח היה מתאכזב מזה שאתה לא מצליח לזהות לובד עוד מלפני שהוא עלה לרכבת המסריחה ומלאת הבוצדמים הזאת. אולי זה מה שקצת סחרר לך את הראש הבלונדיני שלך. אפשר לשבת?'' ''סליחה, אבל הקרון הזה יכול להכיל עד שישה אנשים. ואנחנו כבר שישה אנשים.'' אמר לאונרד. ''אז אני בטוחה שמקונגל הצעירה תוכל לפנות לנו את המקום נכון?'' מקונגל הסתכלה אל לאונרד. אבל לאונרד פשוט משך בכתפיו. מקונגל תפסה את תיקה וצעדה בכעס אל התא שלי. לוקד סגרה את דלת התא שלה. כאילו כנקמה גם מקונגל סגרה את הדלת שלה. ''אוף, איזו מעצבת. זאת פרים, הסיבה לכך שאת לא רוצה להתמיין לסלית'רין. ואם את כן אני מודיעה לך חד וחלק שהחברות שלנו נגמרת.'' ''שתי שאלות, אחת, חשבתי שאמחנו לא חברות.'' ''אנחנו חברות עד שתעשי משהו ממש מעצבן.'' יש לי חברה! ''שתיים, מה זה סלית'רין?'' ''את ממש לא יודעת כלום נכון? אז יש לי רעיון. בואי נעשה סבב של שאלות. אני אספר לך הכל על העולם שלי ואת תספרי לי הכל על העולם שלך. ככה גם את לא תצטרכי לבזבז את כל השיעור הראשון בשאלות, וגם נעביר את כל הנסיעה בלי להשתעמם. ותאמיני לי, זה דבר די נדיר. בסדר, אז בגלל שאת יותר קטנה ממני את מתחילה.'' ''לא בדיוק קלטתי את השם שלך.'' ''או, זה שאנון. השם שלי הוא שאנון. עכשיו תורי, מי זאת או זה קטניס? אני חושבת ששמעתי את אמא שלך מזכירה אותו או אותה.'' ''היא אחותי, שגדולה ממני בשש שנים. עכשיו תורי, מה היא 'תוכנית היפוגריף'?'' ''לפני שמונה עשרה שנה איזה קוסם אחד שאני לא זוכרת את השם שלו הצליח ליצור 'שערים' לעולמות אחרים. משרד הקסמים תמיד חלם על זה וזה היה בפיתוח מאז בערך תמיד. למרות שרוב הזמן זה היה כזה סופר-חשאי. מיד יצרו לחש שיכול לסרוק עולמות אחרים ולמצוא בהם קוסמים אחרים. זאת הסיבה העיקרית שמשרד הקוסמים פינטז על זה כל כך. תחשבי לרגע על קוסמים עם כוח קסם חזק יותר משלנו. או שמתפעלים קסם אחרת לגמרי. זה לגמרי ישנה את כל העולם. אז בקיצור, ככה נולדה תוכנית היפוגריף לפני עשור. תוכנית הלימודים של ילדים מעולמות אחרים. היא דואגת להם לכסף ולכל הדברים. כי לפעמים יש כסף אחר או אין כסף בכלל בעולמות שממנו הם מגיעים. בינתיים הגיעו בסך הכול שלוש מאות ושלושים תלמידים מארבעים ושתיים עולמות שמפוזרים בכל בתי הספר בעולם שלנו. את קיבלת את הוגוורטס מסיבה מסוימת. אולי כי הקסם שלך יחסית חזק ובגלל זה הם רוצים לשם אותך בבית ספר הכי טוב. מה שיהיה נחמד. כי הארבעים ילדים בערך שקיבלנו לפנייך לא היו הקוסמים הטובים ביותר, בלשון ההמעטה. כאילו, הם היו אנשים טובים. אבל בממוצע, בדברים שדורשים כוח קסם הם עמדו בממוצע בעיכוב של שתי כיתות. איזו חנונית מרייבלינקלו חישבה את זה. אז אני לא מגזימה כאן. זאת כנראה הסיבה שהתקציב של התוכנית ממש צנח בזנים האחרונות. גם לילדים וגם לתוכנית עצמה. זאת הסיבה שאת די ענייה עכשיו. וגם הם אמרו ששנה הבאה הם יקבלו ילדים עד גיל ארבע עשרה. ארבע עשרה את קולטת?! כנראה כי עכשיו לוקח להם המון זמן לסרוק כל עולם. גם רוב התלמידים בתוכנית היפוגריף התקבלו להוגוורטס בשנים הראשונות של התוכנית אז מה אני אגיד, היא גוססת. מקווה שאת לא תהי ממש ממש גרועה. עכשיו תורי! מה אלה 'משחקי הרעב'? אני יודעת ששמעתי אותך ואת אמא שלך מדברות על זה!"
בשעות הבאות למדתי על הוגוורטס, קווידיץ', על ממתקים של קוסמים והעיתונים שלהם ועוד כל כך הרבה. בקצב הזה נראה לי שייקחו לי שבועות עד שאני אעכל את כל אלו. הרכבת התחילה להאט. קול עמוק נשמע לאורך הרכבת. "שלום לכולם, עוד חמש דקות נגיע לתחנתינו, הוגוורטס. אנא השאירו את המזוודות, ו/או התיקים, ו/או כל שק בד המכיל לחש התרחבות שלכם, ברכבת. הם יועברו לבית הספר בנפרד. אנא צאו רק כשהרכבת תעצור, באטיות, ובסבלות, תודה." כמובן כשהרכבת עצרה זה ממש לא הדבר שקרה. אבל שאנון הצליחה לרגע לחקות על מפתן היציאה לרכבת ולומר לי:" ברוך הבא להוגוורטס, בית ספר לכישוף ולקוסמות." עיני פנו לטירה נוצצת שהייתה קילומטרים אחדים לפנינו. לא האמנתי שהיא התכוונה לדבר הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא