Valentine's Day

כאשר הארי הכין עם חבריו שיעורי בית מול האח הבוערת, לפתע הבחין בפתק שנתחב בתוך ספר שינויי הצורה שלו- תפגוש אותי בשעה שבע בחדר הנחיצות. בוא לבד. "הרמיוני" אמר הארי והעביר לה את הפתק "מה זה אומר? את מזהה את הכתב?" שאל והעביר את הפתק גם לרון. "זה בטוח תלמיד. לא מזהה את הכתב, אבל זה כתב של נער או נערה. תלך, אבל תיקח שרביט ליתר ביטחון" יעצה הרמיוני. "בסדר" אמר הארי "זה עוד עשרים דקות. אני אקח את גלימת ההיעלמות איתי" אמר הארי ולא ראה את החיוך הקטן שהרמיוני החניקה מאחורי ערימות הספרים.

"מי לעזאזל העז לכתוב לי פתק כזה?! ועוד לא חתם?!" תקף דראקו את בלייז בזעם. "וואו, דראקו, תרגיע! בסך הכל לך לחדר הנחיצות בשבע כמו שכתוב בפתק! מעניין מי כתב את זה" אמר בלייז בסקרנות ושרבב את ראשו מעבר לכתפו של דראקו בכדי לבחון את הפתק, שנמצא שתי דקות קודם לכן בכיס גלימתו של דראקו. "אני לא מצליח לזהות את הכתב" רטן דראקו ותחב את הפתק בחזרה לכיסו "אני אקח איתי שרביט ליתר ביטחון" אמר והכניס את שרביטו לכיסו השני. "רוץ, דראקו! יש לך עוד חמש דקות!" קרא לעברו בלייז ודראקו השתחל דרך הקיר שהוביל לחדר המועדון של סלית'רין, עבר דרכו והחל לרוץ לעבר הקומה השביעית.

לאחר שהארי יצא מחדר המועדון לעבר חדר הנחיצות, רון הסתיר להרמיוני את סיכומיה על מלחמת הגובלינים השלישית והישיר את סנטרה לעבר עיניו. "עכשיו, את מסבירה לי לאט ויפה מה הולך פה" אמר רון בישירות אופיינית "בונוס: נמקי איך זה קשור לחבר הכי טוב שלי." הוסיף ולפת את כתפיה. הרמיוני התרווחה לאחור בספה והסתירה חיוך מרוצה. "שום דבר לא קורה. מה גורם לך לחשוב ככה?" שאלה וטבלה את עט הנוצה שלה בדיו, מתכוונת להמשיך לכתוב, אך רון הניח את ידיו על הקלף בשנית. "לפעמים את שוכחת שאת לא בן האדם הכי מתוחכם בכל העולם. גם לי יש כמה טריקים. כשאת משקרת, את מחייכת הרבה ויש לך גומת חן בצד שמאל, דבר שלא קורה כשאת דוברת אמת. ג'יני לא מצליחה ללכת בשקט מהבוקר, ובכללי זה נראה כאילו כל הבנות נרגשות באופן מיוחד. אז מה קורה?" שאל שוב והרמיוני נאנחה. "תקשיב, אני לא יכולה לדבר על זה, נשבעתי" הוסיפה כשראתה שרון מתכוון לפתוח את פיו. "אבל אני יכולה רק להגיד שזה קשור לנשף של ולנטיין" אמרה כשראתה את עיני הכלבלב שרון עשה לה. אוף, לפעמים הוא כזה חמוד! היא נישקה אותו בלחי והעבירה יד בשיערו הכתום, מביטה בעיניו הכחולות ברוך שלא תאם את האישיות התוססת של השלישיה. "תגלה בנשף" היא חייכה חיוך ממזרי ועלתה לחדר הבנות.

בינתיים, בחדר הנחיצות, דראקו תופף על השולחן בעצבנות. החדר שאליו נכנס היה קטן יחסית ועוצב בעיצוב מחליא, המון לבבות וורדים וקופידונים שמנמנים תלויים מהתקרה. סל פיקניק הוצב על תיבה גדולה ונעולה, והכי נורא- החדר היה נעול. כן, לא משנה כמה ניסה, דראקו לא הצליח להשתחרר לחופשי. בטח עוד בת מעצבנת שהחליטה לעשות לו תעלול ולנסות לגרום לו להציע לה לבוא איתו לנשף. לפתע, הדלת נפתחה ונסגרה שוב, מבלי שייכנס שום דבר. עצביו של דראקו נדרכו באופן אוטומטי. "פוטר" סינן דראקו וליבו פעם במהירות. "מאלפוי! מה אתה עושה כאן?" שאל הארי במבוכה והסיר את גלימתו. "איכס" הוסיף כשסקר במהירות את הסביבה החדשה. "קיבלתי פתק לבוא לכאן בשעה שבע. אתה שלחת אותו?" ירה דראקו לעברו של הארי, שהניד בראשו במבוכה וגירד את עורפו, דבר ששיווה לו מראה חמוד שלמרות שהוא לא היה מודה בכך, דראקו רצה לצלם ולשמור. "לא. אתה שלחת לי פתק?" שאל הארי והוציא מכיס גלימתו פתק זהה לשל דראקו. "לא" אמר דראקו ולפתע שניהם הגיעו לאותה המסקנה. "ג'יני" אמרו שניהם והביטו אחד בעיניו של השני בתדהמה. "מה.. למה... איך ג'יני אשמה אצלך?" שאל הארי במהירות. "סתם, לא משנה" אמר דראקו ולחייו בערו באדום. "טוב... אני משער שלא נתקדם אם אני לא אומר את זה ראשון- ביקשתי מג'יני עזרה בקשר... בקשר לנשף" לחייו של הארי בערו כשדיבר ודראקו קיבל את הרושם שלהארי קשה במיוחד להוציא את המילים מפיו. "והיא חשבה שאני אהיה האדם המתאים ביותר לעזור לך?, שאל דראקו במרירות. "אממ... האמת שלא. ביקשתי ממנה לעזור לי למצוא דייט" אמר הארי ודראקו הרים את מבטו להארי לראשונה מאז שנכנס לחדר, ירוק עז פוגש באפור סערה. "זו מין מתיחה גרועה?" תבע דראקו והניח את ידיו על מותניו בכעס. "אממ... לא. ממש לא". עכשיו הארי השפיל את מבטו לרצפה, משלב את ידיו מאחורי גבו וצייר מעגלים על הרצפה בעזרת כף רגלו. "אתה באמת שונא אותי, נכון? אני יודע. זה תמיד קורה לי" אמר הארי בכעס. "אני תמיד זה שגיי, אני תמיד זה שמאוהב באדם ששונא אותו, אני תמיד זה שנשבר לו הלב!" קרא הארי בזעם. "הא! זה לא קשה כמו להיוולד לשושלת של טהורי דם סלית'רינים מהסוג הכי מסורתי שיש, לצאת מהארון ולהתאהב בגריפינדורי. יש לך מושג מה העולם יגיד על זה?! אתה חושב בכלל שאתה יודע איך...?" קרא דראקו בזעם וצעקתו נקטעה כשהארי הצמיד את שפתיו לשפתי הנער הבלונדיני הזועם שלפניו. הוא העביר את ידיו בשיערו של דראקו, קובר את אצבעותיו בהר בלונדיני רך עם ריח חזק של שמפו שנחפף לא מזמן. דראקו כרך את ידיו סביב עורפו של הארי ומשך אותו אליו, קרוב יותר ויותר. הם התנתקו אחרי דקות, שעות, ימים, שנים- הוא לא ידע. הוא רק ידע שכשבסוף הארי חבק אותו בזרועותיו והביט לתוך עיניו, הוא היה ספר פתוח. הוא רק ידע שהרגיש בבית. לבסוף, הארי התנתק ממנו והביט בעיניו של דראקו, צחוק מרקד בהן. "אני התוודיתי ראשון. תורך לשאול" אמר, ודראקו נאנח כאילו במלודרמטיות וגלגל את עיניו כאומר 'ככה יראו חיי מעכשיו?!'. "הארי פוטר, האם אתה רוצה לבוא איתי לנשף ולנטיין?" שאל דראקו והבין שהוא על הרצפה, בלי מושג איך הגיע לשם. הארי צנח לידו וקירב את פיו לפיו של הנער הבלונדיני. "כן" אמר וסגר את המרחק ביניהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא