הבת של אקסימילי

"למישהו יש שאלות?" שאלה גברת טבואי.

ילדה אחת הרימה את ידה.

"מתי אנחנו נקבל ארוניות?" היא שאלה.

"אתם תקבלו את המספרים ואת הסיסמאות של הארוניות שלכם אחרי ארוחת הצהריים.

אבל לא לשאלות כאלה התכוונתי. לא משנה. מישהו רוצה להיות הבא שיציג את עצמו?"

ילד אחד שמנמן עם שיער כתום ונמשים הרים את היד. זה היה אחד הילדים שדיברו עלי קודם.

"אני אוליבר הנרי. קוראים לי ככה כי אמא שלי אוהבת את השם אוליבר. משהו מעניין שקרה לי בקיץ... אמרו לי שאני עומד ללמוד באותה כיתה עם מישהי מהחלל החיצון. נחשב?"

כמה ילדים צחקקו.

אילו הייתי יושבת, הייתי נעמדת באותו רגע.

במקום זה בעטתי ברגל של השולחן.

<אני אלפנגיין אסגרות' קינמון. קוראים לי אלפנגיין על שם הדוד שלי, שמת במלחמה ואסגרות' על שם אבא שלי. נולדתי בכדור הארץ. הדבר המעניין שעשיתי בקיץ היה לטוס בפעם הראשונה לכוכב של האנדליטים. המקום הזה מוזר. הדשא שם כחול והשמים אדומים ו->

"את הבת של אקסימילי?" קטע אותי ילד אחד, מתרשם עמוקות. 

<כן,> רטנתי. 

"למה קוראים לך קינמון?" שאל אוליבר. 

<כי אבא שלי אוהב לחמניות קינמון, > הסברתי. 

"ואת אוהבת לחמניות קינמון?" שאלה אותי גברת טבואי. 

<מעולם לא טעמתי קינמון,> הודיתי, <לאנדליטים אין חוש טעם. >

הפרק הקודם