השתיקה של סאני

אני רק חייבת לומר לפניי שאם אתם מזדהים עם סאני, אל תשארו עם זה לבד, אני כמעט תמיד זמינה באתר, אתם יכולים לדבר איתי, רק בבקשה תגידו למישהו ואל תשארו עם זה לבד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

סאני הלכה לפגוש את באדי לייד המרפאה, ובראשה עברו מחשבות מפוחדות. מדוע רצתה לראות אותי? קרה לה משהו? את הרהוריה קטעה לפתע באדי ״סאני! היי!״ קראה לה מעבר לערימת ספרי לימוד. ״היי!״ חייכה חיוך מזויף. היא ראתה שבאדי יושבת עם עוד כמה בנות שעל דש בגדן סמלים שונים. ״אלו החברות שלי מהבית, שגם הגיעו להוגוורטס. יש את קייטי, היא רייבנקלו,-״ הציגה ילדה עם תווי פנים עדינים ויפים, ושיער שחור גלי שהביטה אליה בחיוך. ״יש את ג׳וליה, סלית׳רין,-״ הציגה ילדה עם שיער חום כמעט שחור שנראה שנמרח בלא מעט ג׳ל כדי לסדר את שיער האפרו שלה, ועיניה הוקפו במשקפיים עגולות שחורות. ״זו בוג, היא האפלפף,-״ הציגה ילדה שמנמנה שנראה ששומניה דווקא החמיאו לה מאוד. ״זו ארין, גריפינדורית מסריחה, אפשר לומר.״ הציגה את ארין שהזעיפה פנים לעבר באדי, וזו מהר הצטדקה ״מה? אנחנו אויבות עכשיו, לא?״ שאלה ומייד צחקה מהבדיחה המטופשת של עצמה. ״זה שאני גריפינדור הופך אותי לנעלה יותר ממך.״ אמרה ארין וניפנפה בשיערה בתנועה מתנשאת, וכולנו צחקנו. הקול של ארין הזכיר מעט את הקול של היוטיוברים המצליחים האלו, שמעלים כל יום סירטון וכמה ילדים בני שמונה רואים אותם. אבל דווקא אהבתי אותה, חשבה סאני. היא נראתה מהילדות האלו שאין להן בעיות. ״אני בין״ אמרה ילדה נוספת מבית גריפינדור שהזכירה מעט חתול. היא הייתה בלונדינית ויפה. כבר סאני חיבבה אותה. ״ואני סאי, החבר של קייטי. רייבנקלו.״ הציג את עצמו ילד חום תלתלים שנראה חמוד מאוד. ״אתה כבר לא חבר שלי כמה חודשים.״ גילגלה קייטי עיניים. ״אף פעם לא נפרדנו רשמית. אני חושב שאני אלך לדרוש מזונות, מה את אומרת?״ קרץ לסאני. ״כל מה שקשור למזון כבר נשמע טוב.״ אמרה בוג וצחקה. ״כן, אני איתך בעיניין הזה.״ אמרה ג׳וליה. העובדה שיש לי חברים, חשבה סאני, טובה מידיי כדי להיות אמיתית. כל כך הרבה חברים, 7 חברים, למען השם. ואז כמו ברק זה הכה בה, הזיכרון, איך איבדה את כל חבריה בבית הספר היסודי ברגע שגילו שהיא מכשפה. מעניין איך הם יגיבו כשיגלו שאני חולת נפש, חשבה סאני לעצמה. האם יחבקו ויבינו? האם יתמכו? או שילכו בפחד? חוסר המודעות הרג אותה. לא. אסור שיגלו. אם לא יהיו לי חברים, מצבי ידרדר. אני צריכה חברים. צריכה אותם נואשות, אמרה סאני לעצמה. "טוב, דיי לבזבז זמן, יש לנו שיעור כישוף, ואני לא רוצה לאחר." אמרה ארין. "זה לא אמור להיות גם לסלית'רין?" שאלה את באדי. "את צודקת." אמרה. בין ובוג הלכו עם באדי ארין ואיתי לעבר כיתת הקסמים. 

"ברוך הבא תלמידי שנה ראשונה, אני פרופסור מקוגנגול ואני מחליפה את פילטוויק, המורה הרגיל שבדרך כלל מלמד את המקצוע כי הוא לא חש בטוב. אנחנו נלמד היום את כישוף הלומוס. מישהו מכיר אותו?" שאלה. "אני, פרופסור." אמרתי. "העלמה קאל, כמדומני שלא הרמת יד. ובשיעור שלי מדברים בהרמת יד." העירה הפרופסור. הרימה סאני את ידה ומקונגול נתנה לא את רשות הדיבור. "זה כישוף שמאיר עצמים, ממה שאני יודעת." אמרה סאני. "נכון, אבל לא מדויק- הוא כישוף שמהמשתמש בו יכול להוציא אור מקצה שרביטו. יש לכישוף צורות רבות, אך היום נבצע אותו בצורה הפשוטה ביותר- אז החזיקו את השרביט שלכם ביד הדומיננטית, ואמרו את הלחש 'לומוס'. אני אעבור ביניכם ואעזור לכם." סיימה מקונגול. סאני החזיקה את השרביט שלה, ואמרה את הלחש. בתחילה הקסם לא פעל כלל, ורק כמה שניות היו מספיקות לה להיזכר.

האישה הגבוהה והלבנה החזיקה את שרביטה מול פניה של סאני, קטנה וחסרת אונים, כה רגישה ותמימה, עמדה מול האישה "אפילו את הכישוף הפשוט ביותר אין את מצליחה?!" צעקה האישה הגבוהה וחייכה חיוך חושף ניבים מלוכלכות מהן נוטף דם צלול שזורם בעלטה על תווי פניה של האישה, וקראה בקול רם "קרושיו!" כאב בלתי נסבל עבר בכל עצמותיה של סאני, והיא חשה כמתפרקת, ועצמותיה התנתקו. דם ניתז מגופה של סאני, מהול בדמעותיה החמות. עברה לה צמרמורת משתקת בגב, והיא צרחה, וצרחה. האישה הגבוהה והלבנה חייכה בהנאה "רק ככה תביני איך להתנהג, ביתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא