פליקס המתקן וסמלת קלהון בפיקסאר

"הרובוטים האלה?" שאלה קלהון בחוסר אמון.

"כן!" קרא הילד, "בסרט שלהם וול אי מצא את הצמח האחרון בעולם! ואיוה שמרה עליו."

קלהון הרחיקה את הרובה, ואיוה תפסה את ידו המתכתית של וול אי וגררה אותו משם, ובדרך העיפה מבט רצחני אחרון בקלהון.

קלהון החזירה מבט רצחני לא פחות.

"היא בדרך כלל מנסה לפוצץ דברים חדשים שהיא פוגשת?" שאל הילד בלחישה רמה מדי.

פליקס לא עמד בפיתוי לענות.

"כן, היא כמעט רצחה אותי בפעם הראשונה שנפגשנו," הוא ענה, אבל אז הוא ראה את האש בעיניים של אשתו ואמר: "כלומר, לא! ממש ממש לא! היא עדינה כמו..."

"טנק," השלימה קלהון, "אני מתוכנתת לירות ביצורים רובוטיים, אבל אם צריך אני יכולה להתגבר על זה."

"אדוני..." התחיל פליקס לומר.

"אני ראסל," הציג את עצמו הילד.

"אני פליקס המתקן ג'וניור, וזאת סמלת קלהון. אנחנו מחפשים את החברים שלנו, ראלף ההורס וונלופי וון שוויץ," אמר פליקס.

"אני לא יכול למצוא אותם," הודה ראסל, "אבל אני יודע מי יכול! בואו אחרי!"

ראסל, פליקס וקלהון פילסו את דרכם בין האנשים והיצורים, עד שהגיעו למסעדה עם סמל של חללית שכתוב עליו בגדול "פיצה פלאנט".

ליד שולחן מחוץ למסעדה ישבה ילדה אנושית בלונדינית, ולידה חמישה יצורים לא לגמרי אנושיים: אחד קטן ואדום, אחד רזה וסגול עם עיניים בולטות, אחת ירוקה, אחת כחולה, ואחת צהובה עם שיער קצר וכחול.

"ריילי!" קרא ראסל. 

"נהדר," רטנה היצורה הירוקה, "הילד המעצבן מלמעלה."

"הי!" קראה בחביבות היצורה הצהובה. 

"הי, ריילי, שני אלה צריכים את העזרה שלך!" אמר ראסל, "הם מחפשים את, אה..." 

"אנחנו מחפשים את ראלף ההורס וונלופי וון שוויץ," השלימה קלהון. 

"טוב," ענתה הילדה הבלונדינית והתעסקה עם מכשיר משונה, בעל מסך רחב ודק והרבה כפתורים שטוחים. 

"זה מחשב נייד," אמרה היצורה הירוקה בתגובה למבטים התוהים של פליקס וקלהון. 

"רק שניה, אני מסתכלת באינסטוש... נסיכות דיסני העלו משהו חדש... עם הנסיכה החדשה ונלופי. מוזר."

"ונלופי!" קרא פליקס והתבונן במסך של המחשב הנייד. 

ואכן, היתה שם תמונה של ונלופי, יושבת בין נערות בשמלות מפוארות. 

"עושה רושם שהיא נהנית," מלמלה קלהון. 

"החברה שלכם נמצאת עם נסיכות דיסני," אמרה ריילי. 

"אוווו!" קראה היצורה הצהובה בהתלהבות, "אני אוהבת את נסיכות דיסני! יש לי רעיון- אנחנו נלווה אתכם לשם!"

"את בטוחה שזה רעיון טוב? זה עלול להיות מסוכן!" קרא בבהלה היצור הסגול עם העיניים הבולטות. 

"לפי דעתך, פחד, הכל עלול להיות מסוכן," הפטירה היצורה הירוקה. 

"למה את קוראת לו פחד?" שאל פליקס. 

"כי זה מי שאני. זה השם שלי וזאת הזהות שלי והמהות שלי," ענה היצור הסגול. 

"כן, זה מסכם את זה. אני גועל," אמרה היצורה הירוקה. 

"קוראים לי שמחה!" קראה היצורה הצהובה בהתלהבות, "זאת עצב-" וכאן היא החוותה בידה לעבר היצורה השמנמנה והכחולה, שהרכיבה משקפיים עגולים.

"וזה כעס!" ופה היא החוותה בידה לעבר היצור הקטן והאדום, "וזאת כמובן הילדה המדהימה שלנו ריילי!" ופה היא החוותה בידה למעלה לעבר הילדה הבלונדינית, שהיתה גבוהה ממנה כמעט פי שניים. 

"אני לא בטוחה שהבנתי," אמרה קלהון. 

ריילי נאנחה. 

"הסרט שלי היה על הרגשות שלי, וכיוון שהם היו דמויות חשובות בדיוק כמוני, הוחלט שהם יורשו להסתובב מחוץ לראש שלי," היא הסבירה, "השיחות הפנימיות שלי מתרחשות עכשיו בחוץ."

"וזה מביך בדיוק כמו שזה נשמע," הוסיפה גועל. 

"טוב, עזבו שטויות, אנחנו צריכים ללכת לפגוש את נסיכות דיסני!" קראה שמחה. 

ריילי קמה מהכסא. 

"אתם באים?" היא שאלה. 

"אני צריך לחזור לקארל פרדריקסון," ענה ראסל, ופליקס קצת נבהל כי הוא שכח שהוא שם, "שיהיה לכם בהצלחה!"

"תודה!" קראה שמחה ונופפה אליו.

וכך פליקס, קלהון, ריילי והרגשות שלה יצאו לדרך.

הם חלפו על פני נער צעיר ואיש זקן שדיברו ביניהם בקול.

"ואז גיבור הילדות שלי ניסה להרוג אותי!" קרא הילד.

"הא! ספר לי על זה!" קרא הזקן.

"הי, זה מיגל!" לחשה שמחה בהתלהבות.

"מי, הזקן?" שאל פליקס בשקט.

"לא, הנער החלומי עם הגיטרה!" לחשה שמחה.

עצב ניגשה אל הנער.

"הי, מיגל," היא אמרה, "אני אוהבת את המוזיקה שלך. היא גרמה לי לבכות."

"לא, לא, לא, היא סתם צוחקת!" קראה שמחה והתקרבה אליו גם היא, "המוזיקה שלך לא קשורה לבכי, היא גרמה לי לחייך!"

"אוי וי," רטנה גועל ומיהרה לגרור משם את השתיים, "תסלח לחברות שלי, הן חטפו מכת שמש וזה גורם להן לקשקש שטויות מביכות..."

ריילי המסכנה הסתכלה על השלוש במבט שנראה כאילו היא מתלבטת אם להרוג אותן או את עצמה קודם.

"אתן ממשיכות לפלרטט עם הילד הזה או שאפשר להתקדם הלאה?" שאלה קלהון בעוקצנות, והקבוצה שוב התאספה בדרכה אל שערי היציאה של פיקסאר.

הפרק הקודם