הארי פוטר ואבן החכמים הגרסה השנייה

מוקדש לענבר ולבטא המעולה שלי hyacouel

פרק 4

עבר

שלום לכולם. פרק זה הוא פרק מיוחד, אתם תהיו חלק ממנו ואני אדבר אליכם מתוכו.

~

שלום. כל הנאספים, אנא הקשיבו.
כל מי שלא יודע להתעתק, שיחזיק יד למישהו שכן יודע. לכולם יש זוג? יופי. כעת אפשר להתעתק. אחת, שתיים, שלוש... להתעתק!
כולם הגיעו בשלום? נהדר. כפי שאתם רואים, אנחנו ניצבים לפני הוגוורטס, ומכיוון שאי אפשר להתעתק לתוך בית הספר, נאלץ לעלות במדרגות. לא להתעכב מאחור!
הו, הנה פסל הציפור. הסיסמא היא סוכריות דבש. למי שתוהה, אנחנו במשרדו של אלבוס דמבלדור. היי, אתה שם בסוף -לא לגעת בשום דבר!
להתקרב אליי חברים, כדי שתוכלו לראות. אנחנו עומדים לחזות בכמה זיכרונות מהעבר.


1969.


הם לא רואים ולא שומעים אותנו, אנחנו בשנת 1969.


"לא יכול להיות שאתה באמת חושב שהיא תשתנה!" צעק ברטי קראוץ'.
"ברטי, היא הגיעה אלי לפני שוולדמורט-" כולם הצטמררו חוץ מדמבלדור, שפניו לא הביעו דבר."-נעלם, ואמרה לי את מיקום אוכלי המוות.”
"כן, אבל לא היה שם אף אחד!" אמר ברטי קראוץ' בחיוך של ניצחון.
"אבל היה שם אחד, האם שכחת? בנך, ברטי קראוץ' הבן.”
ברטי קראוץ' זעם, ואפשר היה לתהות האם הוא מתלבט להרוג את דמבלדור ממש ברגעים אלו. 
"מי שחושב שהנידונה אשמה, שירים את ידו.” סינן לבסוף, עדיין רועד בכעס. מספר רב של אנשים הרים את ידו כלפי מעלה. “...ומי שחושב שהנידונה נקייה מכל האשמות, שירים את ידו.” מספר דומה מהנוכחים הרימו ידיהם. 
לאחר שספרו התגלה כי חמישים ושניים מכשפים ומכשפות חושבים שבלטריקס לסטריינג' אשמה, וחמישים ושבעה חושבים שבלטריקס לסטריינג' נקייה מכל האשמות.
ברטי קראוץ' רתח מרוב זעם, אך כל אותם חמישים ושבעה אנשים הגיעו לברך את בלטריקס.
"דמבלדור, אני חייבת לך את חיי." בלטריקס התנערה ממי שסבב אותה, כשהיא מתקרבת אל דמבלדור בפסיעות רועשות. 
"הו, לא, זה שום דבר." לחייו של דמבלדור קיבלו גוון ורדרד בהיר.
"עשר דקות הפסקה לכולם, ואז משפטו של סוורוס סנייפ!” מישהו צעק ברקע.


אני מניח שהייתם רוצים להישאר ולראות את משפטו של סנייפ, אך לנו חשוב יותר להמשיך עם חברנו ברטי קראוץ' האב.


"אני לא פשוט לא מאמין!” קראוץ' פשוט רתח מזעם, ויצא בצעדים מהירים מהחדר לשאוף קצת אוויר צח.
"שלום לך ברטי." אמר לוציוס מאלפוי, שנדמה היה כאילו הגיח מהאוויר.
"אל תשחק מאלפוי, הרוג אותו!” לחשש קול חסר גוף בחרישיות.
"כן אדוני, מיד אדוני... אבדה קדברה!” האור הירוק סינוור את מי שהיה בטווח ראייה, מלבד עיניו של זה שכבר לא יראה עוד לעולם.

ועכשיו החלק השני:


אתם וודאי מבולבלים. אנחנו נמשיך שנה אחת קדימה, אל הבחירות לשר הקסמים
ולעוזר שר הקסמים. מוכנים?
קדימה!


1970


אנחנו בשנת 1970


בבית משפחת וויזלי הטלוויזיה דלקה וכולם התרגשו, הרי היום הוא היום בוא יבחר שר הקסמים.
"אני מאוד מקווה שקינגסלי יבחר, הוא ממש מתאים לתפקיד."
ואז שדרן הטלוויזיה התחיל לדבר: 
"הקולות נספרו, ושר הקסמים החדש..." הוא עצר והביט סביב כדי למתוח את הצופים. "לוציוס מאלפוי! ובתור המתמודד שזכה במקום השני, קינגסלי שאקלבולט יהיה יועצו!"
"אני לא מאמינה, מאלפוי! איך?" אמרה גברת וויזלי, אדומה מרוב כעס.


אוקיי אנחנו עוברים מקום. לא זמן. אנחנו עומדים להגיע אל אזור הבחירות.


אזור הבחירות


"כל הכבוד!" אמר שאקלבולט, בניסיון שיראה לא מזויף.
"כן תודה. ובתור יועצי, אתה מכין לי קפה ועוגיות או שמישהו אחר?" שאל מאלפוי בחיוך זחוח. 
שאקלובלט התעלם, והלך לדבר עם אלבוס דמבלדור המאוכזב. 


התחנה הבאה משמחת יותר. אנחנו עוברים לשנת 1981, אל בית משפחת פוטר.


1981


"הארי היזהר!" צעקה לילי.
הארי הקטן התנגש בקיר כאשר רכב על מטאטא הצעצוע שלו. זעקותיו של היצור הקטן נשמעו עד לחנייה.
"משהו קרה?" שאל בבהלה ג'יימס.
"הילד עוד פעם התנגש בקיר."
"עוד פעם?" אמר ג'יימס כאשר מנסה לא לצחוק, אך נכשל.
"ג'יימס זה לא מצחיק."
"סליחה."
"הארי אתה רוצה לאכול?"
הוא ליטף את הבטן, כך הראה שהוא רעב.
"טוב יש תפוח אדמה,ובשר ו-"
"דמבלדור!" אמר הילד.
האב והאם נעצרו והביטו בפעוט בהלם. ילדם בן הפחות משנה אמר את מילתו הראשונה.
"הארי, מה אמרת?" שאלה האם, מתאפקת לא לתפוס את ילדה ולחבק אותו חיבוק גדול.
"דמבלדור!" חזר בשנית.
"הילד מתכוון לאלבוס?" שאל ג'יימס. 
"הוא רוצה צפרדע שוקולד כמובן. נתתי לו צפרדע שוקולד עם כרטיסו של אלבוס כאשר נסענו לבקר את סיריוס."
כאשר הגיעו ההורים הגאים עם הממתק, הארי כבר ישן.
"אוף! רציתי ללמד אותו להגיד אבא." אמר ג'יימס ספק מצוברח ספק צוחק.


אני יודע שמחמם את הלב לראות את המשפחה הזאת, אבל זה היה רק ביקור קצר.
יש לנו עוד משהו חשוב להספיק.


יותר מאוחר ב-1981 


זה היה לילה קריר. איש עטוי ברדס פסע לו על הדשא במכתש גודריק.
במרחק לא רב משם עוד שני אנשים צצו כאילו פלטה אותם האדמה.
"סיריוס מהר! בלטריקס אומרת שהוא מתכנן להגיע אל הפוטרים."
"רמוס, אתה באמת סומך עליה? זוהי בלטריקס, בת הדודה המטורפת שלי, זוכר?"
"גם אני מטיל בה ספק, אבל דמבלדור סומך עליה. ואתה באמת רוצה להסתכן?"
"לא. טוב, בוא מהר!"
"אך זה היה מאוחר מדי. אור ירוק הבהב מחלון הבית הקרוב, וצעקה של איש פילחה את האוויר.
הם קפאו במקום. עוד אור ירוק הבהב, ונפילה חזקה נשמיעה. הדבר היחיד שכרגע יכלו לשמוע זה את ליבם הפועם, ואת צחוקו של תינוק.
אור ירוק הבהב שוב, ואז צעקה חזקה יותר מכולן, צעקה שהשמיע אותו איש הלובש ברדס.
אש התחילה לשרוף את הבית.
"מהר רומוס!"
פתאום הגיע עוד איש, הוא היה חיוור.
"איחרתי?" שאל אלבוס דמבלדור.
"אני לא מאמין. בגללי-"
"לא זה לא בגללך אדוני."
"רמוס, סיריוס, לכו הודיעו לכולם. לילי, ג'יימס ותינוקם הארי מתים."
סיריוס בלק ורמוס לופין נעלמו.
דמבלדור נכנס לבית. אולי יוכל להציל איזה פריט למזכרת. ואז הוא ראה אותו. הארי פוטר הקטן הסתכל עליו.
"דמבלדור!" קרא הפעוט בשמחה.
דמבלדור קרן מאושר. הוא לקח את הילד איתו, ולאחר כמה שניות הם כבר לא היו שם. הם היו בהווגורטס.

מבוטא על ידי hyacouel

הפרק הקודם		הפרק הבא