הדרקון של הארי

הארי פתח את הדלתות, והם נכנסו.
הטירה השתנתה ללא הכר.
האולם הגדול נראה כרגיל, עם תקרה שמשקפת את צבע השמיים. אך היתה אווירה שונה: אווירת שלום.
"פוטר, וויזלי, גרינג'ר, מה הביא אותכם לכאן?" שאלה פרופסור מקגונגל שהבחינה בהם.
"אנחנו באנו לבקר" הסבירה הרמיוני. "יפה מאוד, הגעתם בדיוק לקראת טקס המיון. תרצו להישאר?" שאלה פרופסור מקגונגל. "כן, בחפץ לב" ענו השלושה.
"שבו בשולחן גריפינדור, זה עדיין הבית שלכם" אמרה מקגונגל. השלושה צייתו, ופסעו לכיוון שולחן גריפינדור, אותו כה אהבו.
"עכשיו, יתחיל טקס המיון, מכיוון שאני המנהלת עכשיו, אני מוצאת לנכון לתת זכות קריאת שמות לשלושה תלמידי עבר שחזרו לבקר: הארי פוטר, רון וויזלי, והרמיוני גרינג'ר. "אנחנו!?, קולטים, אנחנו!" אמרה הרמיוני, והשלושה קמו, והלכו לקחת מפרופסור מקגונגל את הדפים. טור התלמידים החדשים כבר עמד, מחכה בקוצר רוח שהטקס יתחיל.
"לונה טרובין" קראה הרמיוני. לונה, ילדה רזה עם צמות, הגיחה מטור הילדים. היא ישבה על השרפרף, חבשה את המצנפת, המצנפת צעקה: "רייבנקלו!" לונה הלכה באושר לשולחן רייבנקלו.
"מני סת'ורלנד" קרא רון. ילד נמוך- קומה פסע לכיוון השרפרף, התיישב, ושם את המצנפת על ראשו. "סלית'רין!" צעקה המצנפת. מני הלך לשולחן סלית'רין.
"מירה אימוביץ'" קרא הארי. מירה, ילדה קטנה ומבויישת למראה, התיישבה על השרפרף, ושמה את המצנפת על עייניה. "הפלפאף" צעקה המצנפת. מירה פסעה, מאושרת לכיוון שולחן הפלפאף.
"ג'ני ריצ'וד" קראה הרמיוני. ג'ני, ילד קטן ורזה, התיישב על השרפרף, ושם את המצנפת על ראשו. "גריפינדור!" צעקה המצנפת. ג'ני הלך לשולחן גריפינדור.
והיו עוד הרבה ילדים:
ריצ'ארד מליר, הפלפאף.
חנה מולף, סלית'רין.
אנה סורולד, רייבנקלו.
סוניה פיליפס, סלית'רין.
אלן ג'רק, סלית'רין.
סיימון גרפון, גריפינדור.
ריטה סגיש, הפלפאף.
הלן מילן, רייבנקלו.
..................................
......................................
כשהסתיים המיון, התחילה מקגונגל את נאומה: "תודה לכולם. היום הוא יום פתיחת שנה נוספת בהוגוורטס. אנו מקווים, שאחרי ששנה שעברה וולדמורט הובס, תהיה זו שנת לימודים מלאה כיף, שלווה, ורוגע. אני מאחלת בהצלחה לכל התלמידים החדשים, בתאבון".
לאחר פנתה להארי, רון והרמיוני: "תרצו ללכת לחדר המועדון של גריפינדור?". "כן!" ענו השלושה פה אחד.
"אם כך, לכו, הסיסמה היא 'זבל אצות'".
הארי, רון, והרמיוני עלו בדרך המוכרת כל כך לחדר המועדון. "זבל אצות" אמה הרמיוני לאישה השמנה, התמונה נפתחה, והם נכנסו.
"כמה טוב לחזור!" אמר רון, והתרווח על הכורסאה שכה אהב ליד האח. "כן, אבל תנו לי רגע, אצור קשר עם סיניון" אמר הארי.
רון והרמיוני הניעו את ראשייהם מעלה- מטה לאות הסכמה.
סיניון, שומע? שידר הארי במוחו. כן, שומע, מתי אתם באים? שאל סיניון. אנחנו עכשיו נצא, אני חושב ענה הארי.
מצוין, אני בתוך היער, תגידו כשיצאתם מהטירה הזו ענה סיניון. בסדר ענה הארי, וניתק את הקשר.
"בואו נצא עכשיו" אמר לחבריו. "בסדר, בואי, הרמיוני" אמר רון. הם יצאו מחדר המועדון, הלכו לאולם הגדול שם פלטו "ביי, תודה" לעבר הפרופסור מקגונגל, ויצאו למדשאות.
אנחנו יצאנו הודיע הארי לסיניון. יופי, עכשיו אני יוצא מהיער ענה סיניון, וניתק. כעבור שניות אחדות עמד הדרקון לפנייהם, והם עלו על גבו.
"רוצים שנעשה מסע?"  שאל הארי בהתלהבות. "כן!" ענו שני חבריו, וסיניון ענה להארי במוחו: כן.
"אז הוחלט פה אחד, נצא למסע!" צעק הארי, כשנעלמו אל תוך השמיים.



תגובות בבקשה, פליזזז!

הפרק הקודם		הפרק הבא