הדרקון של הארי

עבר שבוע, סיניון גדל, והגיע כבר לגודל של סוס.
"הארי, אתה חושב שהוא יסכים לרכב עליו?" שאל רון.
"אני לא יודע" אמר הארי, אבל בכל זאת ניסה. הוא לקח את סיניון, שעכשיו לא היה יכול להיכנס לקופסה הקטנה שלו, אז הוא היה קשור בשלשלאות ברזל בחוץ.
"סיניון, אני יכול לעלות עליך?" שאל. הדרקון הינהן בראשו לאות הסכמה. "תודה" לחש הארי, ועלה על גבו של סיניון. "הארי, בבקשה אל תיפול!!" אמר הרמיוני, והחזיקה אצבעות.
סיניון נופף בכנפיו, והארי הרגיש את עצמו מתרומם, מתרומם גבוה גבוה, מעל חבריו, מעל העננים. "סיניון, זה מדהים!" צעק הארי, ופתח את ידיו. בדיוק כמו בשנה השלישית בהוגוורטס, על בקביק ההיפוגריף נזכר הארי בגעגועים לאותן שנים.
סיניון החל לנחות. הוא דאה למטה, בזווית מעט חדה. "סיניון, תיזהר!" אמר הארי.
אני נזהר ענה לו סיניון במחשבותיו. "אנחנו מסוגלים ליצור קשר טלפתי?" שאל הארי כשנחתו. הדרקון הינהן בראשו.  
"אתם מסוגלים ליצור קשר טלפתי?" שאל רון בבלבול. "כן" ענה הארי. "באמת?, הארי, זה מדהים, אף פעם לא קראתי על זה!" אמרה הרמיוני.
"רוצים לנסות לרכב עליו, ביחד?" שאל הארי. "מה... שלושתנו?" שאלה הרמיוני. "כן, כמובן" ענה לה הארי.
"בסדר, רק שלא יהיו לו עכבישים על הגב" אמר רון. "אין לו, אל תדאג" צחק הארי, וניסה לעזור להרמיוני לעלות על גבו של סיניון. "תודה, הארי, אבל רכבתי על סוסים כשהיתי בת עשר!" אמרה הרמיוני. "סליחה..." אמר הארי, ונתן לה להמשיך לבדה. "רון, אתה בא?" שאל הארי את רון. "כן, בטח!" ענה לו רון בהתלהבות, ועלה על גבו של הדרקון בלי שהארי הספיק להגיד "אז בוא".
הארי עלה בעצמו, ליד ראשו של הדרקון. תתרומם אמר לו הארי במחשבותיו. הדרקון ציית, והתרומם במשק כנפיים.
"איזה יופי!" התפעלה הרמיוני מהנוף שנשקף להם. 'המחילה' נראתה כמו נקודה זעירה במפה. "זה באמת מדהים!" אמר רון בהסכמה. סיניון, למה אתה לא נוחת? אנחנו כבר יחסית רחוקים! אמר הארי לסיניון.
אני לא מצליח, הרוח מתחזקת!  ענה להארי סיניון, והארי הרגיש שהדרקון מתוסכל עד לעומק ליבו.
"הארי, למה אנחנו לא נוחתים?" שאלה הרמיוני בדאגה. "הרוח חזקה מדי!" צעק הארי, בניסיון להתגבר על משב הרוח העז שהגיע אלייהם. "הו, לא" אמר רון.
"איפה אנחנו?" שאלה הרמיוני, כאשר ראו פתאום מדשות מוריקות, וצריחים בוהקים באור השמש הקייצית והלוהטת. "אני לא מאמין, הגענו להוגוורטס!" צעק רון בתדהמה.
מה זה הוגוורטס? שאל סיניון. הוגוורטס זה בית ספר לכישוף ולקוסמות ענה הארי.
משב הרוח נחלש.
"רוצים שניכנס לטירה?" שאלה הרמיוני, שרצתה עד- מאוד לראות שוב את האולם הגדול, ואת נפלאות המקום.
"כן" ענה רון בין רגע. "כן, אבל מה היה עם סיניון? איפה נשאיר אותו?" שאל הארי.
אני אלך ליער שבקרבת הטירה, נדבר בקשר הטלפתי הציע סיניון. בסדר, סיניון ענה לו הארי, ואמר לחבריו: "סיניון יעוף ליער האסור, ואנחנו ניכנס". "בסדר" אמרה הרמיוני, והם פסעו לכיוון דלתות האלון הגדולות.




תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא