קורות חייה של פרופסור טרלוני

אני לבד
ובכן קוראים יקרים, הגנו לפרק הכי עצוב בחייה של סיביל!
נ.ב.
תכינו את הממחטות!

השנים עברו. סיביל הגיע לשנתה השישית בהוגוורטס.
בכל השנים הללו עברו על סיביל חוויות קשות, וגם שמחות.
אם לורה לא הייתה תמיד לצידה, סביר להניח שסיביל כבר מזמן הייתה בורחת מהוגוורטס.
החיים התנהלו למישרים. עד אותו יום שחור משחור שבו שהגורל החליט להעמיד את סיביל המסכנה בניסיון קשה ביותר. אם אתם רוצים לדעת מה קרה שם קראו את הפרק הבא:
"סיביל ינשוף הגיע."
סיביל פתחה את המכתב בלב פועם. הציונים של המבחנים שלה נמצאים בידה.
'סיביל הלן טרלוני קיבלה,'
טרלוני ישר החלה לקרא את הציונים שלה.
בכולם היו ציונים עוברים ובכולם היא יכלה לגשת לעשות את מבחני הקשיפומטרי.

ברציף תשע ושלושה רבעים.
סיביל עברה במחסום האבן. היא כבר רצתה לפגוש את לורה.
כשהיא נכנסה לרציף היא ראתה את ג'סיקה יושבת ולידה ילדה בשנתה השנייה. סיביל ניגשה אל ג'סיקה ועל פניה חיוך.
"שלום." אמרה סיביל
"היי." השיבה ג'סיקה בקול עצוב.
"מה קרה?" שאלה סיביל
"לא משנה." השיבה ג'סיקה.
"ספרי לי, בבקשה." התחננה סיביל.
"טוב," אמרה ג'סיקה "אספר לך. הרי ממילא בסוף תדעי מה קרה. טוב מה שקרה זה ש..."

בהוגוורטס.
סיביל הלכה לחדרה. היא אמרה שהיא לא רעבה.
בחדר היא נשכבה על המיטה והחלה לבכות.
'למה?' בכתה סיביל 'למה הלכת? למה עזבת אותי?'
היא לעולם לא תשכח איך ג'סיקה סיפרה לה שבחג לורה חלתה, ובהתחלה חשבו שזה כלום. אבל בסוף זה התפתח למחלה קשה יותר. הרופאים לא יכלו לעשות כלום ולורה...
סיביל פרצה בבכי מחודש.
סיביל שמעה לפתע קול נעים ומוכר "אל תבכי."
סיביל ניסתה להיזכר מאיפה היא זוכרת את הקול ואז היא נזכרה.
"סיביל אומנם אני רחוקה אבל אני תמיד אלווה אותך." אמר הקול שהיה קולה של לורה.
"לורה, למה עזבת אותי?" שאלה סיביל.
"אני מבקשת סליחה. זה לא קרה באשמתי."
"אבל אני לא אוכל לשרוד בלעדיך." אמרה סיביל בקול בכייני.
"אל תדאגי. אני תמיד אהיה לצידך." אמרה לורה.
סיביל הביטה הצידה. הרוח שעמדה לידה וניגבה בידה את הדמעות שזלגו.
תקופה קשה החלה בחייה של סיביל. תקופה מאוד קשה.

אני מצטער שכל הסיפור שלי עצוב אבל בסוף הוא יהיה שמח.

הפרק הקודם		הפרק הבא