קורות חייה של פרופסור טרלוני

הלן ישבה בביתה והביטה מהחלון אל השמים הכחולים.
היא התגעגע לביתה. סיביל זה כבר כמה חודשים שלא ראתה אותה.
אבל בעוד יומיים היא צריכה לחזור מבית הספר.
היא לא ידע אם טוב לה שם, בכל המכתבים שהיא שלחה, היא לא כתבה אם טוב לה או לא.
לאחר כמה דקות, היא הייתה צריכה לרדת לסופר. היא ירדה במדרגות אל הרחוב, והלכה לכיוון הסופר. כשהיא רצתה לחצות את הכביש היא לא שמה לב למכונית שנסע במהירות.
המכונית לא הספיקה לעצור בזמן.
הלן הרגישה כאב עז בגופה, ואז הכול החשיך בבת אחת. כאילו הלילה ירד והזמן עצר מלכת.

בהוגוורטס.
סיביל ישבה בשולחן הפלפף ואכלה חביתה עם ירקות.
לפתע היא הרגישה שמישהו נוגע קלות בגבה, היא הסתובבה וראתה את פרופסור מקגונגל (כן פרופסור מקגונגל התחילה אז לעבוד בהוגוורטס בתור סגנית מנהל).
"סיביל, אחרי הארוחה תעלי למשרד שלי בבקשה." אמרה מקגונגל.
"אבל פרופסור, אני לא יכולה לאחר עוד פעם לשיעור פרופסור פול לא תשמח, כי כבר אחרתי פעם אחת."
"אני אדבר איתה." אמרה מקגונגל.

במשרד של מקגונגל.
"שבי סיביל יקירתי." אמרה מקגונגל.
סיביל ישבה על הכיסא ושאלה את מקגונגל למה היא קראה לה.
"תקשיבי, סיביל חמודה, לפני כמה שעות, הגיע עלינו מידע מאחד הקוסמים שעובד בבית החולים המוגלגי. הוא אמר שאימך עברה תאונה בינונית. ועכשיו היא בבית. היא בקשה שנשלח אותך הביתה בהקדם כדי שתעזרי לה."
סיביל יצאה נסערת ממשרדה של מקגונגל בדרך היא לא יכלה יותר ופרצה בבכי.
"מה קרה? סיביל מותק." סיביל הסתובבה וראתה את ג'סיקה.
"אימא שלי עברה תאונה דרכים. אוטו פגע בה. את יודעת מה זה אוטו?"
"כן, בערך. זה הדבר הזה של המוגלגים שנוסע בכביש."
"כן. אז אחד כזה פגע באימא שלי." אמרה סיביל ופרצה בבכי.
"והיא בסדר?" שאלה ג'סיקה.
"כן. אני צריכה לחזור הביתה כדי לעזור לה. אז להתראות."
"ותמסרי להתראות ללורה בשמי ותגידי לה שאני מצטערת שלא אמרתי לה שלום. פשוט אני ממהרת. ביי."

בביתה של סיביל.
"סיביל מתוקה, תודה שבאת. את יכולה לעזור לי פה?"
לאחר שסיביל עזרה לאמא, הלן שאלה אותה דברים על הבית ספר ועל חברתה לורה.
וסיביל חשה געגועים עזים לחברתה לורה.
וחשבה בליבה כמה חבל שהיא לא בלתה עם לורה את החג.

זה פרק קצת קצר אבל די יפה!

הפרק הקודם		הפרק הבא