המעטפה המסתורית

שארית החופש עברה ביעף.
כמה ימים לפני ה- 1 בספטמבר, שאלתי את אמא שלי "אמא, תגידי, מה אני אגיד לבנות- לאן אני הולכת?"
אמי הרהרה מעט ואז אמרה "המממ.. תגידי להם שאת הולכת ללמוד בפנימיה, וזה אפילו לא יהיה שקר, כי הוגוורטס הוא פנימייה.."
הנהנתי בראשי בשקט וחזרתי לחביתה.

             *                *                 *

ביום ה- 1 בספטמבר קמתי מוקדם, בערך בשש וישבתי ערה במיטה כמה דקות עד שהתעוררתי לגמרי.
ירדתי ללמטה, ולמרות שהייתי שמחה מאוד ונרגשת, הרגשתי כאילו הבטטן שלי מתהפכת ומוחי חזר ואמר:
'היום אני הולכת להוגוורטס... היום אני הולכת להוגוורטס' התיישבתי ליד השולחן עם כוס שוקו ביד.
אמא שלי שתתה קפה תוך כדי קריאה בעלון האהוב עליה ואבי ישב על הספה וקרא עיתון.
כשנכנסתי הוא הרים את הראש מהעיתון ושאל: "נו, מתרגשת?.." "כן.. מתי יוצאים?"
הוא הסתכל בשעון ואמר "אנחנו צריכים להיות שם ברבע לאחת עשרה כי הרכבת ויצאת באחת עשרה.. חצי שעה נסיעה...
לדעתי כדאי שכולם יהיו מוכנים בעשר!" הוא פסק.
שני אחיי הקטני, ג'ני וסיימון ירדו. "אבא היום הולכים לרכבת?..." שאל סיימון, בן ה-9 ויישר את משקפיו.
"כן" אמא הייתה זו שענתה והכינה לג'ני, בת ה-7 והבלונדינית שוקו.

בשעה 10 כולנו עמדנו מאורגנים ליד האוטו ואבא שלי ניסה לדחוף את המזוודה שלי לפאגש'.
את התנשמת, שהחלטתי לקרוא לה 'לוסי' הנחתי על ברכיי בתוך הכלוב שלה.
יצאנו לדרך לתחנת הרכבת, והגענו בדיוק בזמן השאלה הייתה: איפה נמצא רציף תשע ושלושה רבעים.
"אנחנו צריכים לשאול מישהו!!" קבעתי. "אבל איך נדע מי כאן קוסם?" דאגה אמא. "מממ... אני יודעת!! מי שיש לו תנשמת או ינשוף
או דברים כאלה הוא בטוח קוסם!" אמרתי "נכון..." אמר אבא, מהורהר. הסתכלתי סביב עד שראיתי ילד עם שער שחור ופרוע ועיניים
ירוקות בצורת שקד. על המזוודה הענקית שלו היה מונח כלוב שבתוכו תנשמת צחורה ויפיפייה. הוא נראה מאוד בודד.
בכל אופן, נגשתי עליו ושאלתי בחשש "ת..ת..תגיד, גם אתה.. נו.. אתה יודע.. קוסם?.." הואהרים אליי מבט, די חושש ואמר ככ...כככן"
"ואתה יודע איך--" התחלתי, אך הוא קטע אותי "לא..."
בינתיים אבא ואמא שלי התקרבו. "אני מור סוואן" הצגתי את עצמי. "הארי פוטר.." הוא מלמל. הייתה שתיקה מעיקה לרגע קט, אבל אז, צצה לה לפתע משפחה עליזה-
אמא עם חמישה ילדים לכולם שיער ג'ינג'י בוער. "אלו קוסמים" לחשתי להארי "איך את יודעת??" הוא שאל. "פשוט מאוד,"
עניתי "תקשיב להם....." ושנינו הטינו אוזן....
"תמהרו שלא תפספסו את הרכבת חמודים..." אמרה בדאגה האם. "תכניס את השרביט פרד, שאך אחד לא יראה....." היא סיננה.
מיד מיהרנו אליהם אני והארי "שלום..." שאלתי "א-אתם קו- קוסמים......" שאלתי בגימגום "כן, בטח!! למה?..." ענתה האם.
אבל פתאום מישהו רץ עם העגלה שלו ונתקע בנו בחוזקה כולנו הוטחנו לרצפה בחבטה ועננת העפר לא איפשרה לראות....

                                                    מה זה היה?!?

הפרק הקודם		הפרק הבא