ואם...

פרק 4

 הם הלכו במסדרונות הטירה עד לאולם הגדול שם הצטרפו לתלמידי שאר הבתים
הארי הסתכל בשעונו וראה שהשעה רק 8 בערב.
"מעניין למה קראו לנו בשעה כזאת ולא יכלו לחכות עד הבוקר.." לחשה לו ג'יני.
"אין לי מושג אבל נראה לי שזה קשור להורים שלנו ולכל שאר האנשים שהוא זימן לפה..." לחש לה חזרה.
אחרי שכולם התיישבו בכיסאות שסודרו בשורות לכל אורך האולם הגדול פרופסור דמבלדור נעמד והשתיק את כולם.
"ערב טוב לכל הנוכחים באולם.תודה לכולכם שבאתם לכאן למרות השעה המאוחרת" אמר וחייך לאולם.
הארי ראה שהוריו וכל שאר המבוגרים שהיו שם הסתובבו מסביב לכולם.
הוא שם לב במיוחד לכל הבנות שנעצו מבטים באבא שלו,בסיריוס וברמוס והוא גיחך כשידע שחלומם מנופץ.
"למה אתה צוחק?" שאל אותו רון.
"כי אני רואה איך כל הבנות באולם מסתכלות על קרניים,רך כף וירחוני.." לחש לו בחזרה ורון התחיל לגחך גם כן.
'למה אתה ורון צוחקים?' שאל אותו אבא שלו במחשבה.
הוא לימד אותו את הקסם הזה בשנתו הראשונה בשביל שהם יוכלו לתקשר גם כשהם רחוקים.
'תסתכל על המבטים של כל הבנות שמופנים אליכם' שידר לו בחזרה.
'זה בסדר... אני רגיל...' ענה לו ג'יימס.
'אבא!' חשב והסתכל על אביו בפרצוף עצבני.
ג'יימס החזיר לו מבט של אין-מה-לעשות וגיחך.
"אוף.." נאנח הארי וחזר להקשיב לפרופסור דמבלדור שעשה הרגע סדרת התנצלויות לכל נוכחי האולם.
"השנה אנו מארחים אירוע גדול שקורה פעם בחמישים שנה," אמר דמבלדור "אנו מארחים את נשף הבוגרים הגדול".
התחילו התלחשויות בכל האולם והארי הביט ברון במבט נואש.
"עוד פעם נשף?" שאל אותו "הקודם לא היה כל כך מוצלח.." אמר נזכר בנשף בשנה הרביעית שלהם.
"אין לי כוח עוד פעם לגלימה של הדודה שלי..." אמר רון נואש.
"אל תדאג... הפעם אני לא אתן לך ללכת עם הגלימה של דודה טסי.. אני אקח אותך לקנות גלימה חדשה..." אמרה הרמיוני לרון.
"תודה הרמ, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך.." אמר לה בחיוך.
"בבקשה" חייכה לו חזרה.
"מה איתך הארי? חשבת מה תלבש?" שאלה אותו ג'יני.
"לא.... אבל אני בטוח שאת ואמא שלי תמצאו לי מה ללבוש" אמר לה.
"נ-כון!" ענתה לו.
"שקט באולם!" קרא פרופסור דמבלדור והאולם חזר להיות שקט.
"אני רואה שכולכם מתלהבים ובגלל זה אני מניח שכולכם רוצים לעזור בהכנות.אבל קודם כל אני רוצה להסביר קצת על הנשף ועל המהות שלו.
הנשף הזה מתקיים כל חמישים שנה מאז הקמתו של בית הספר.בנשף זה כל בוגרי בית הספר מהחמישים שנה האחרונות מתכנסים וחוגגים.כמו שבטח הבנתם גם אתם,התלמידים,מוזמנים לנשף.גם תלמידי השנים הנמוכות יותר מוזמנים אך רק מי שבאולם כרגע יעזור בארגון הנשף.בנשף זה יש כמובן גם כמה ריקודים מסורתיים אך הנפוץ ביניהם הוא ריקוד האחים."
"ריקוד האחים?" של הארי את רון בלי קול והוא סימן לו 'אין לי מושג' אם הראש.
"ריקוד האחים הוא ריקוד מסורתי שכל תלמיד בבית הספר שיש לו אחות קטנה בבית הספר רוקד איתה.הריקוד הזה חובה לכל האחים הגדולים שיש בבית הספר" אמר והביט בכל הבנים המיואשים שישבו בקהל.
בשלב הזה סיריוס וג'יימס התחילו להתפקע מצחוק וכל הקהל הסתכל עליהם.
"והבה לא נשכח את ריקוד הבוגרים" אמר דמבלדור בחיוך מבעד למשקפי החרמש שלו והם הפסיקו לצחוק בפתאומיות אז כל האולם התחיל לצחוק.
כשהצחוק הפסיק פרופסור דמבלדור המשיך בדבריו.
"טוב,אני לא אמשיך להעריך בדבריי כי אני רואה שחלקכם מאוד עייפים" הוא הסתכל על חבורת בנות השנה החמישית שנראו עייפות "אני אמשיך בדבריי מחר בארוחת הערב.וכעת אני מבקש מכולכם לחזור לחדרי המועדון ולמיטות החמות.כולכם למעט המדריכים והקפטנים של קבוצות הקווידיץ'." אמר וכולם התחילו לצאת האולם.
ג'יני נשקה להארי על שפתיו ויצאה מהאולם ביחד עם כולם.
הארי,רון,הרמיוני ועוד כמה תלמידים נשארו באולם.
"למה נראה לכם שהוא ביקש גם ממנו להישאר באולם?" שאל הארי את רון והרמיוני.
"אין לי מושג.אבל יש מצב שזה קשור לקווידיץ' ולנשף.." אמר רון.
"לה..." אמר הארי לרון.
"בואו כולכם התאספו סביבי." אמר פרופסור דמבלדור וסימן לכל הנוכחים באולם להתקרב אליו.
"אתם בטח תוהים למה ביקשתי גם מהקפטנים שלנו להישאר כאן."
הארי הנהן וכמוהו שלושת הקפטנים האחרים.
"בנשף שלנו כמו בשאר הנשפים נכנסים קודם לאולם האנשים המשמעותיים בנשף ורוקדים בפני כולם.משום שאנו רוצים להעניק בנשף זה תעודות הוקרה גם לקפטני הקווידיץ' שלנו מהעבר ומההווה אתם,ארבעתכם,אלה שפותחים את הנשף."
הארי נאנח.הספיק לו כבר לפתוח את הנשף לפני שנתיים,למה הוא צריך לפתוח את הנשף גם עכשיו?! טוב,לפחות הוא עושה את זה עם ג'יני..
"אני רוצה להמשיך ולספר לכם שלנשף יגיעו גם משתתפי טורניר הקוסמים המשולש מלפני שנתיים ומנהליהם וכל צוותי המורים בבתי הספר דורמנשטרנג ובובאטון ואנו צריכים להראות להם דוגמה איך מתנהגים תלמידים בנשף כל כך מכובד" אמר דמבלדור "וזה כולל גם בוגרים" הוסיף והביט לעבר הקונדסאים שעמדו וזמזמו בהיסח דעת.
"פוטר,בלק אתם מסוגלים להבטיח שלא תעשו שטויות במשך כל הערב?" שאלה אותם פרופסור מקגונגל.
"פרופסור,זה תלוי למה את קוראת שטויות.." ענה לה סיריוס וקרץ להארי.
"טוב... אין מה לעשות איתך.." מלמלה לעצמה.
"קפטנים,אתם משוחררים ללכת" אמר דמבלדור והארי יצא מהאולם עם צ'ו צ'אנג הקפטן של רייבנקלו וחברתו לשעבר.
"הארי?" שאלה אותו צ'ו.
"כן?" ענה לה בשאלה
"רציתי להגיד לך כל הכבוד על הזכייה בגביע הבתים.." אמרה ורצה במדרגות לכיוון חדר המועדון שלה.
"אמ.. תודה!" צעק אחריה.
הוא הגיע לחדר המועדון של גריפינדור ומצא שם את ג'יני יושבת על הספה מסתכלת על האח.
הוא ניגש אליה בשקט מאחור ועצם לה את העיניים.
"מי זה?" הוא שאל.
"אויש.. נו.. חשבתי שכבר התבגרנו..." אמרה לו מגחכת.
"נו?" שאל אותה
"אויש נו.. הארי פוטר הפוץ!" אמרה.
"אני פוץ? אני פוץ?" שאל והתחיל לדגדג אותה.
"נו,טוב סליחה! סליחה!" אמרה וניסתה להדוף אותו.
הוא זז ממנה והתיישב לידה על הספה.
"הארי אתה פה?" שאלה לילי ונכנסה לחדר המועדון עם מולי.
"רק באנו לומר שלום.אנחנו נחזור מחר בערב לארוחה ואז נישאר פה עד לשבת" אמרה מולי ונשקה לג'יני על הלחיים.
"תישארו פה שבוע?" שאלה ג'יני אחרי שמולי עזבה אותה "כן..לא טוב לך עם זה?" שאלה אותה מולי.
"טוב לי אבל..מה תעשו פה כל היום?"
"אל תדאגי.. לדמבלדור יש מה לתת לנו לעשות ואתם תגלו את זה בקרוב מאוד" אמר לילי וחייכה.
"טוב.. אז.. ביי אמא" אמר הארי וחיבק את אמא שלו.
"ביי הארי,ג'יני. תשמרו על עצמכם" אמרה מולי והן יצאו מחדר המועדון.
"מה דמבלדור רצה מכם דרך אגב?" שאלה ג'יני את הארי כשחזרו לשבת על הספה.
"זאת הפתעה" אמר לה הארי וחייך אליה חיוך מסתורי.
"טוב,אז אם את לא רוצה לספר לי אני עולה לישון.לילה טוב" היא נשקה להארי ועלתה למעונות של הבנות.
הארי עלה גם הוא לחדר ונשכב לישון.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------

איך הפרק?

סורי שלא עידכנתי מלא זמן..

החלטתי היום להמשיך את הפיק:)

הפרק הקודם		הפרק הבא