היד השחורה.

שקט נוקשה שרר בסלון בית פוטר, בשעות אחר הצהריים המוקדמות. הארי ישב בכורסא גדולה ומרופדת עם עיטורים יפים מזהב. הוא מעולם לא התחבר מאוד לכורסא, אך היא הייתה מתנה מקינגסלי.

רון ישב לצד אשתו הרמיוני בספה הגדולה ולידם ישב בנם הוגו, שחוקר מטעם משרד הקסמים חיות מסוכנות שצריכות לצאת מהחוק. הוא טס לאנגליה במיוחד בשביל הפגישה הזו.

ג'יימס סיריוס ואלבוס סוורוס ישבו שניהם זה לצד זה, בשני כורסאות מרופדות שחורות ודומות. אלבוס היה מורה לחקר חיות פלא בהוגוורטס ואהב להשתעשע מפעם לפעם בלימוד שיקויים או תורת הצמחים, כשאחד מהמורים לא היה מופיע לשיעור מסיבה כלשהי.

ג'יני ישבה קרוב לבניה, פניה עייפות ומודאגות. ליד הארי, בכורסא נוספת, ישב טדי לופין. גם הוא, כמו כולם, ישב בשקט, חושב מה הצעד הנכון לעשות.

"אם וולדמורט היה לנו יתרון." החל הארי. "ידענו איפה הרבה מחסידיו, ידענו על החולשות שלו ויותר מכל- ידענו שברגע שהוא ימות, רוב חייליו יברחו. פה אין לנו את היתרון הזה. אנחנו לא יודעים דבר על היד השחורה מלבד שהם פועלים לפי תורתו של וולדמורט."

"הפגישה עם ראול לא הניבה תוצאות רבות." אמר רון באכזבה והחל לספר להם על הדברים שאמר ראול; על העבודה של היד השחורה, הצבת חייליהם בכל מקום חשוב בעולם הקוסמים של אנגליה ועל איש-הצל.

"שמעתי את השם הזה בעבר!" קפצה מיד הרמיוני. גם אחרי גיל שבעים היא מעולם לא תפסיק לנסות להתרברב בחוכמה שלה. רון אהב את זה. הוא חייך אליה בהכרת תודה.

"לפעמים, אני אוהבת לעבור ברשימות של אוכלי המוות של וולדמורט, רק בשביל לנסות לראות אם פספסנו מישהו. בכל מקרה, היה אוכל מוות אחד שלא היה לו שם או רשימות לידה, כלום. הדבר היחידי שהיה זה שם, איש-הצל." הסבירה הרמיוני.

"זה לא עוזר לנו ממש." אמר טדי, לא על מנת להעליב, אלא על מנת להציג עובדות. "אנחנו צריכים הוכחה מוחשית שהוא היה אוכל מוות. אנחנו צריכים לדעת מה הוא עשה כאוכל מוות, איזה אנשים הוא הרג. כך אנחנו נוכל אולי לנסות ולהבין את דרך החשיבה שלו." הארי הנהן בהסכמה.

"יש משהו." אמר אלבוס, שנראה קורא בספר כלשהו.

"מה?" שאלו כולם ביחד בתקווה.

"אני קורא עכשיו בספר אוכלי המוות – כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול." אלבוס הרים את הספר והראה אותו לכולם. על הכריכה ראו את הסימן האפל של אוכלי המוות ו-וולדמורט. "כתוב כי היה אוכל מוות בשם לוקאס לה-ריסטרייה. היו לו שני ילדים, בן ובת, תאומים. קראו להם לוקאס, על שם האב, ולואיס, על שם האם. לוקאס האב פחד על חייהם של ילדיו, לכן הוא ברח באמצע החלק השני של הקרב על הוגוורטס, אחרי שאתה, אבא, עשית את עצמך מת. לוקאס הבין כי וולדמורט מפסיד, אז הוא הלך חזרה הביתה, שם הוא חי כאילו הוא מעולם לא היה אוכל מוות במשך חמש עשרה שנים, עד שמת מסיבות לא ברורות. הדבר המעניין יותר הוא שלוקאס הבן נמצא עכשיו באזקבאן."

"למה? מה הם האישומים שלו?" שאל טדי. בעיני כולם הופיע נצנוץ של תקווה.

"לוקאס לה-ריסטרייה הבן?" שאלה הרמיוני. "שמעתי את השם הזה, הוא נכלא בשל האשמות על קשירת קשר עם היד השחורה ושיתוף פעולה ברצח של עובד משרד הקסמים, בן למוגלגים, בארנס סמית'."

"אני זוכר את המקרה הזה." אמר רון. "חשבנו כי הוא היה אחד מהבכירים שלהם, אך אז תפסו את ראול שנתן עדות לכך שלוקאס הוא לא יותר מדגיג קטן."

"תלכו לחקור אותו. יכול להיות שהעדות של ראול הייתה שקרית. בכל מקרה, כדי לנסות." קבע הארי.

"אני וג'יימס נלך." אמר רון ורעד עבר בגופו של ג'יימס. הוא הבין את מידת החשיבות של ללכת פעם נוספת לאזקבאן, אך הוא בהחלט לא רצה בזאת. "ניקח גם לורנס."

"הרמיוני, ג'יני, אלבוס והוגו," החל הארי "אתם תעבדו עם טדי בניסיון לחפש כמה שיותר מידע ורמזים לגבי אנשים שיכולים להיות קשורים בצורה כזו או אחרות ליד השחורה." הם הנהנו.

"בהצלחה." אמר הארי, פניו עצובות ועייפות. אחרי זמן כה רב של בניית עולם טוב יותר, של בניית משפחה, הכל מתחיל להתפורר. 

***

ג'רום, וורף ולייגל הנחיתו את המטאטאים שלהם באי בו נבנה אזקבאן. מבנה בית הכלא היה גבוה, מזדקר לשמיים. הוא היה משולשי ובנוי מאבנים שחורות וחלקות. מסביבו חגו מאות סוהרסנים, שומרים, מפקחים. הרגשת קור ועצב לא נעימה עברה בגופו של ג'רום.

פתח בצורת דלת נפתח באזקבאן ויצא ממנו אדם כפוף, קירח וגדול, הלבוש בגדים הנראים כסמרטוטים.

"מה אוכל לעשות-"

"אבדה קדברה." אמר בחוסר סבלנות ג'רום. פרץ אור ירוק יצא מקצה השרביט וקלמרופ נפל ארצה, מת.

השלושה נכנסו לתוך המבנה וראו את התאים הבנויים בחוסר סדר אחד על השני ואת הסוהרסנים המתקרבים אליהם.

"אקספקטו פטרונום." לחש וורף ופרץ אור יצא משרביטו. נמר קטן בעל עיניים כעוסות הופיע מול הסוהרסנים, הפטרונום של וורף. הרגשת חמימות ושקט עברה בג'רום.

"איך נמצא אותו?" שאל לייגל, מביט בכל התאים.

ג'רום לא ענה, הוא הניף את שרביטו ומהקיר יצאה מעין רשימה של כל האסירים בבית הכלא. ג'רום מצא את שמו של לוקאס.

ג'רום, וורף ולייגל התקרבו אל התא של לוקאס. "הוא נמצא כאן?" שאל וורף.

"כן." ענה ג'רום. הוא הרים את שרביטו וכיוון אותו אל עבר התא. לייגל שלף את שרביטו ועזר לוורף להדוף את הסוהרסנים. "בומברדה מקסימה." אמר ג'רום את הקסם והתא העשוי מאבן התפוצץ לרסיסים. בפנים, ישב אדם זקן, בן שישים בערך. הוא ישב מכופף, קרוב לקיר התא ורחוק מהדלת המפוצצת. פניו היו טמונים בפחד בברכו וידיו מגנות על ראשו. הוא הרים את פניו וג'רום ראה פנים עייפות, נוקשות ומפוחדות. שערו המאפיר היה ארוך, גופו דקיק ועל צווארו היה קעקוע שחור של נחש. עיניו היו ירוקות, עם שמץ של טירוף בהם, כשהוא הביט בג'רום.

"אחותי שלחה אותך?" הוא שאל בקול צרוד.

"אחותך?" התפלא ג'רום. "אתה מתכוון למאדאם זה-ריסטרייה?"

לוקאס החל לצחוק. "מאדאם לה-ריסטרייה? שם יפה." הוא קם על רגליו בקושי רב. "אני אח שלה, לוקאס לה-ריסטרייה. ומי אתה?"

"ג'רום לייקרוב." הציג עצמו ג'רום. "מאדאם לה-.. אחותך שלחה אותי לשחרר אותך." לוקאס לא ענה. הוא רק הנהן ויצא אחרי ג'רום מהתא. וורף ולייגל הביטו בלוקאס בהערצה.

"שלום אדון לוקאס." אמר וורף בחיוך. לוקאס רק נחר אליו.

הארבעה יצאו ממבנה בית הכלא כשמטחים של אור אדום החלו להגיע לכיוונם. ג'רום פעל במהירות. הוא תפס את לייגל ואמר: "קח את לוקאס, אתה יודע לאין וחכה שם להוראות נוספות. מהר!" לייגל הנהן והתעתק מהמקום עם לוקאס.

"אתם עצורים, בשם משרד הקסמים." רון כיוון את שרביטו אל ג'רום ואל וורף. מאחוריו עמדו ג'יימס ולורנס. "מזל שאנחנו כבר באזקבאן." הוא חייך, משועשע.

"לא נראה לי." חייך ג'רום בזדוניות. הוא הרים את שרביטו ופגע ישירות בבטנו של ג'יימס, שנפל על גבו. הפגיעה המהירה נתנה זמן לג'רום ולוורף. ג'רום עלה על המטאטא שלו ופרץ אור ירוק פגע בלורנס והרג אותו. וורף ניסה לפגוע ברון, אך זה הדף אותו. וורף ורון החלו להילחם זה בזה, מטחי אור ירוק ואדום נורים לכל צד. ג'רום התקרב אל גופו המעולף של ג'רום. הוא ירד ממטאטאו, תפס בידו של ג'יימס והתעתק מהמקום.

"שתק!" נשמע קול מאחורי גבו של וורף, שנפל ארצה. מאחוריו עמד אלבוס.

"מה אתה עושה פה?" שאל רון, ספק בשמחה, ספק בכעס.

"רציתי לבוא לעזור." אמר אלבוס. "וכנראה שטוב שכך עשיתי." רון חייך וחיבק את אלבוס.

"איפה ג'יימס?" שאל אלבוס, מביט סביבו.

רעד עבר בגופו של רון. האם הם הצליחו להרוג את ג'יימס? לא הייתה לו תשובה לאלבוס.
אלבוס הרגיש כאילו הוא נותק מהעולם. הוא הביט בלורנס המת. זה ההילאי השלישי שמת השבוע. הוא החל לבכות.

"בוא, נחזור הביתה." אמר אלבוס, רועד מפחד מהמחשבה על אחיו.

***

ג'רום הגיע ליער נייט. הוא הניח את גופתו המעולפת של ג'יימס על האדמה הלחה. לידו עמדו לוקאס, גופו הרזה נראה שברירי כמו זכוכית, ולייגל, שנראה מבוהל מכל הדברים שקרו.

"מה קרה שם?" שאל לוקאס בתוקפנות.

"יש להם בקרה על אזקבאן." החל לייגל לומר. "כנראה ידעו אותם שיש פריצה." ג'רום הנהן.

"קחו אותי אל אחותי." פקד לוקאס. "אני רוצה לצאת מהבגדים המטונפים האלו."

"מה נעשה איתו?" שאל לייגל.

"מה שצריך. נגרום להארי פוטר להבין שאנחנו בשליטה מוחלטת." אמר ג'רום בחיוך.

"מחשבה יפה." אמר לוקאס. הוא התקרב אל ג'יימס המעולף וירק עליו. "נגרום לך לשלם על מה שאבא שלך עשה."

קולות נשמעו מאחוריהם. ג'רום ולייגל שלפו את שרביטיהם, מוכנים להתקפה, אך זו הייתה רק לוסי. היא התקרבה אליהם במהירות.

"לוקאס." אמרה, קולה חלוש יותר מבדרך כלל.

"לוסי." הוא חייך בפעם הראשונה מזה שלוש שנים. הוא חיבק אותה בחוזקה. "קחי אותי אל לואיס." לוסי חייכה והנהנה.

"איפה הבית היום?" שאל ג'רום.

"יער חווה." ענתה לוסי והתעתקה עם לוקאס. אחריהם התעתקו גם לייגל וג'רום עם ג'יימס המעולף. 

הפרק הקודם		הפרק הבא