|
״שנה ראשונה לכאן! בואו כולכם לעבר הנהר!״ אלבוס ורוז שמעו את האגריד ונופפו לו לשלום, ״אתם שם בסדר?״ שאל האגריד והם הנהנו לו וצחקו בינם לבין עצמם, הדברים של האגריד הזכירו להם שלושה ילדים אחרים שעמדו בדיוק איפה שהם עמדו כרגע לפני בערך עשרים ושש שנים, הם צחקקו עוד פעם אחת והלכו אל עבר הסירות. הם נכנסו לסירה עם האגריד ששאל אותם מה שלום הוריהם, והם דיברו איתו בלהט על כמה שהם מצפים לשנת הלימודים ולחומר הנלמד. כאשר הם יצאו מהסירות, הם חיבקו את האגריד שהיה חבר קרוב שלהם מאחר שהוא תמיד שמר קשר עם הוריהם והם פגשו אותו כבר כמה וכמה פעמים בעבר, והלכו לכיוון הדלתות הגדולות של הטירה העצומה. לפי הסיפור של הארי, רון, ג׳יני והרמיוני, הוריהם נאספו על ידי פרופסור מקגונגל והלכו לחדר קטן ליד האולם הגדול, שם הם נאספו לפני טקס המיון, ואכן הם ראו לפניהם את פרופסור מקגונגל, אשר גם אותה הם פגשו לפני כן והיא קראה לכל תלמידי השנה הראשונה לבוא אחריה אכן אל אותו חדר שתואר לאלבוס ורוז. החדר היה חדר פשוט, ללא כל קישוט מסוים וחסר רהיטים לחלוטין, והם ספרו שבערך יש 15 נרות תלויים מהתקרה ומאירים את החדר.״טוב״ אמרה פרופסור מקגונגל, ״אתם תשארו פה עד שיקראו לכם למיון, ואז אתם תצטרכו ללכת בטור אל האולם הגדול. פשוט תלכו דרך הדלתות האלה, אתם תראו את ההמשך.״ הפרופסור סגרה מאחוריה את הדלתות והם שמעו את צעדיה במורד הדרך. התלמידים החדשים חיכו בשקט ממלמלים בינם לבין עצמם לאיזה בית הם ימוינו בעוד מספר דקות. פתאום נשמעה הקריאה לילדים; קול אקורד של לאוטה חשמלית. הילדים הבינו את הקריאה ובעוד הם תוהים אם לפתוח את הדלתות או לא, הן נפתחו מעצמם, חושפות מסדרון שבסופו נשמע קריאות עידוד מהתלמידים המבוגרים המחכים לטקס שעמד להתחיל. תלמידי השנה הראשונה צעדו בהיסוס על עבר האולם הגדול ובעוד הם הולכים נתגלו לפניהם מראותיה של הטירה הגדולה, שהתגלתה כמרשימה הרבה יותר ממה שהיא תוארה באוזני אלבוס ורוז, ובוודאי גם באוזני כל התלמידים האחרים. בזמן שהם נכנסו לאולם הם ראו קוסם נמוך קומה אשר על פי הסיפורים של הארי וג׳יני היה פרופסור פליטיק הזערורי, המורה ללחשים, שהיה קוסם אמנם קטן אך בעל כוחות מרשימים ביותר. הקוסם החזיק בידו כובע קוסמים ישן ומרופט שאותו הניח בעדינות רבה על שרפרף עץ ופנה והלך משם. פרופסור מקגונגל קמה במקומה וקראה לתלמידים לעצור. המצנפת התחילה את שירה המיוחד שאותו היא משנה כל שנה, ובעודה שרה, היה נדמה כאילו היא מתמלאת ברוח חיים עד שהיא התחילה ממש להתנועע במקום וכמו לרקוד. המנהלת מקגונגל ביקשה מהאגריד להתחיל להקריא את הרשימה של התלמידים החדשים ואט- אט התחיל טקס המיון.
|
0 חרמשים
(3.5) 4 דירגו
כותב: 
ID : 2948
המשך !!!!!!!!!!
