הדמעות פרצו מעניי ...

הפרק שלך

איבדתי כול חוש טעם של זמן ,אני חושבת שניגאניתי קבר בארך יומימם ברצייפת ,לא יחולתי להפסיק לחשוב אליו .

התיקרה מעלי נישארה כמו שביקשתי ,אבל השמים שבחוץ קבר איתחלפו כמה פאמיים אני חושבת שאכשיו איפשו אחר הצהרייים.

כמתי מהכיסאה וקימאת מאדתי ישבתי המון זמן באותו תנוחך .כול הגוף שלי כאב באיקר הידים שלי והגרון .

שבלי הדמאות לא אצליחו להיתיבש כי לא אפסקתי לבכות 'או לא כאן!!' חזרתי במחשבות שלי כמה פאמים'או לא היה רוצה שתיבכי!!!' .

כול כך רציתי לצעוק מאובדן אבל הגרון שלי לא שיתף פעולה ביכלל.

אלחתי לעבר הדלת ויצאתי מהחדר בו מצאתי מיקלאט של אובדן ועצב .סגרתי את הדלת והפסקתי לשמועה את כול הים שקבר איתרגלתי אליו וכל כך אהבתי אותו.

"תיקחי את אצמייך בידיים!"לחשתי לי ואתחלתי ללכת לעבר השרותים הנטושים של המיסדרון.

'אפילו תמונות אין במיסדרון הזה או לפחות רוחות רפאים שיש בכול בית הספר 'איארתי לעצמי קבדרך גב.

ניכנסתי לשרותים שהיו מלאים אבק ניגשתי לכיור ובמאמצים קשים אצלחתי לפתוח את הברז מים קרים ונקים יצא מימנו או שתתי את יד לעבר המים ואשפרצתי אל הפרצוף שלי.

"תנקי את הפנים שלך "צעקה לעברי המראה לא שמתי לב אליה ,ואמשחתי להספריץ אל ההפנים שלי מים ,אחרי ששימתי זימנתי את מיברשת השניים שלי ובגדים  ציחצחתי שנים ואיתלבשתי 

'ומה אכשיו ? 'שאלתי את עצמי ובתגובה הבטן שלי קירקה "אוף ,בסדר "רתנתי .

ואיתחלתי ללכת לאבר המיטבחים .

"את רוצה משהו גיברתילי "צעקו אלי מחול עבר גמדוני בית נגשתי לגמדון בית קטן ונירגש "אני רוצה תפוחי אדמה ואוף ולשתיה לימונדה " אמרתי

"כן, גברתילי "או צייץ בשימחה ורץ למיטבח בנתיים איתישבתי אל השולחן"אוגיות גברתי לי"שאל אחד מהם ,לכחתי בשימחה כמה עגיות .

אחרי חמש דקות (אני חושבת שלא האיתי צריכה לבגש מהגמדון הזה כי או היה יותר מדי נירגש וכימאט הפיל את כול ארוחאת הצהרים שלי) אביאו לי את ארוחת הצהרים שלי ואתחלתי לאכול ברעב .

אחרי ששימתי או דתי להם ואתחלתי ללכת לעבר הבית שלי (הלפפף).

ובדרך פגשתי את....................

(האיש/ה האחרונ/ה שרצתי לפגוש)

אים אתם רוצים המשך תגובות!!!!! 

הפרק הקודם		הפרק הבא