דממת מוות

אפי הובילה אותנו לחדר שלנו כאשר היא לא מפסיקה לפטפט לרגע, לא מודעת כלל לעובדה שאני לא שומעת מילה ממה שאמרה.

החדר היה מפואר, הוא היה גדול ביותר והיה בו חדר שינה לכול אחד, כמעט כאילו הקפיטול ידע מראש מי יבחר.

התיישבתי על הספה הרכה במעין השלמה עם העובדה שאני הולכת לזירה וכך גם משפחתי. אורן התיישב לידי והחל לדבר עימי בלי קול, ואני לא השבתי לו. אורן אמר לי מילה במילה את מה שאמרה אפי, "השנה, לכבוד הגמול הרבעוני השלישי הוחלט שלא רק המיועדים עצמם יכנסו לזירה אלא גם משפחתם, כול זמן שהמיועד יחיה הוא יוכל להגן על משפחתו, ברגע שהמיועד ימות ייעצר המשחק, וכול המיועדים יצטרכו להביס את משפחתו לפני שיוכלו לחזור ולנסות לנצח זה את זה, בזמן הניסיון המשותף אך מיועד לא יוכל להרוג מיועד אחר", כך אמרה אפי וכך גם אמר כעת אורן, בלי קול, אם קול היה בוקע משפתיו הוא כבר היה נשבר, אך הוא דיבר בשקט, רק כדי שאוכל לקרוא את שפתיו.

נערה בת גילי נכנסה לחדר, היה לה שיער חום ועיניים אפורות, זיהיתי אותה מיד, המנצחת של משחקי הרעב ה-74 קטניס אוורדין. היא אמרה דבר מה בלי כמעט לפתוח את פיה, מירפקתי את אורן והוא מצידו, שהבין למה אני מתכוונת חזר אחרי דבריה של קטניס בלי קול, "היא שאלה האם אנחנו משפחת ריין, ולאחר מכן היא הציגה את עצמה ואמרה שהיא תהיה המדריכה שלנו". כול הזמן שאורן דיבר קטניס הביטה בנו בתהייה ולבסוף שאלה דבר מה שלא הצלחתי להבין, את התשובה של אורן לעומת זאת הבנתי היטב, "קייט חירשת, כשאת מדברת את בקושי פותחת את הפה והיא יכולה לקרוא את שפתייך". קטניס הביטה בי במבט של רחמים ואני בתגובה השבתי לה מבט רושף, אני חושבת שהיא הבינה כי היא הפסיקה להביט בי ברחמים ושאלה את אורן (כשהיא משתדלת לפתוח את שפתיה, וגורמת לעצמה להראות מטופשת למדי), "כשאני מדברת ככה היא מצליחה להבין אותי?" אני הנהנתי והיא נרגעה והחלה לדבר. "טוב, כמו שכבר אמרתי אני אהיה המדריכה שלכם, אני הסיכוי היחידי שלכם לשרוד בזירה, אני אנסה להסביר לכם איך לשרוד, לגייס נותני חסות ולשלוח לכם מתנות מהם, עד כאן מובן?" אני ואורן הנהנו וקטניס כנראה לא חיכתה גם לאישורם של אמילי, רון והיילי כי היא המשיכה, "בגלל הגמול הרבעוני השנה כמה דברים התנהלו אחרת, אבל זה לא הזמן לדבר עליהם, בינתיים אתם יכולים להתמקם בחדר. רק תזכרו לבוא לארוחת הערב בשבע, חדר האוכל הוא החדר האחרון במסדרון", היא אמרה ויצאה מהחדר. "טוב, אני מציע שבאמת נתמקם קצת", אמר אורן, כאילו לעצמו אל כולנו הנהנו.

באופן טבעי אורן תפס פיקוד, הוא היה הבוגר מבינינו, בן 22, ותמיד נראה לקטנים כיודע כול, ובתור האדם שיודע מה הוא עושה, אדם שתפקד עבורם בתפקיד אבא.

אני לעומת זאת ראיתי תמיד באורן אדם מבולבל וחלש יותר ממני. רק אני הייתי רואה אותו יושב בקצה היער של המחוז, מטרים אחדים מהגדר ובוכה בכי תמרורים. רק אני ראיתי איך הוא תפרק כאשר הודיעו לנו שהמכרה עוד פעם קרס, ואבא היה בתוכו. רק אני ראיתי איך הוא לא תיפקד במשך כמעט חודש לאחר המוות של אמא.

אורן אמר לי פעם שבגלל שאנחנו הבוגרים במשפחה אמילי, רון והיילי רואים בנו הורים. לא הסכמתי איתו, לפחות חלקית. זה נכון שהוא מעין אבא בשבילם אבל אני מעולם לא אוכל להיות אמא בשבילם, הם תמיד ראו בי דבר ראשון את החירשות שלי, ורק אחר כך את המעלות שלי.

***

ארוחת הבוקר הייתה עשירה בדגני בוקר וחטיפי אנרגיה שאין סיכוי שהיה אפשר למצוא אותם במחוז 12. אם פיטה לא היה אומר לכולנו לא לאכול מיד את כול המאכלים העשירים סביר להניח שהייתי מקיאה תוך שנייה.

אז הארוחה הייתה מאוד טעימה ואחריה ראינו בטלוויזיה את המיועדים ומשפחתם.

ממחוז 1 הייתה נערה בת 16 שהיה לה רק אח קטן, בלי הורים או אחים גדולים.

ממחוז 2 הייתה נערה עם אחות תאומה.

ממחוז 4 היה נער שהיו לו רק אחיות ואמא ונערה שיש לה רק אחים ואבא.

ממחוז 7 המיועדים היו אחים, הם נראו ממש אומללים

ממחוז 11 המיועדת הייתה צולעת.

ולבסוף אנחנו, מחוז 12, הילדה החירשת והנער הרועד. נראה שהשנה הולכת להיות שנה אומללה ביותר.

***

"טוב, אז במה את טובה?" שאלה אותי קטניס. "היא יודעת לצוד", מיהר אורן לנדב. "השלכת סכינים? חץ וקשת?" ניחשה קטניס, "רוגטקה, חץ וקשת ומלכודות בסיסיות", מנתה אמילי באצבעותיה ואני הנהנתי לאות אישור, סביר להניח שאמילי פשוט חזרה על מה שאורן אמר פעם.

"ואתה אורן, מה אתה יודע?" שאלה קטניס, הפעם את אורן, "אני גם צד, אבל פחות טוב מקייט, אני עובד עכשיו במכרות", קטניס הנהנה לעברו ואז פנתה אל אמילי בטון רך, "ואת? למה את מסוגלת?" אם לא הייתי אילמת סביר להניח שהייתי צורחת כעת, את באמת רוצה להגיד לי שאת רוצה שאמילי תילחם?! ממש תילחם?! "אני... אני לא יודעת הרבה... אני רק נשארת בבית לשמור על רון והיילי", אמרה אמילי במבוכה, הנחתי שהיא לחשה את זה ואולי אמרה את זה כלל בלי קול, אך אני הבנתי את זה. "טוב, נראה שזה יישאר התפקיד שלך", אמרה קטניס בשקט ומיהרה להעביר את הנושא לדברים שכדאי לנו ללמוד לקראת הזירה.

כול הזמן הזה לא ניסיתי להביע את דעתי, כי כבר לא היה לי איכפת, אני חושבת שהשלמתי עם המצב, לפחות אני מקווה, כי אין ברירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא