חייה של בלטריקס לסטריינג'

הוגסמיד
בלטריקס,לוציוס,סוורוס,ונרקיסה,הלכו בהוגסמיד. מזג האוויר היה מקפיא. הם לבשו את הגלימות השחורות שלהם וצעיף ארוך בצבע ירוק עם פסי כסף דקים,שמציין שהם מסלית'רין. בלטריקס התגאתה בהיותה סלית'רנית. היא אהבה את הבית הזה,ולא יכלה לדמיין את עצמה בבית אחר. הם נכנסו לפונדק שלושת המטאטאים. "לוציוס,אני בקושי יכולה לזוז כאן"! אמרה נרקיסה. ואכן,המקום היה מפוצץ בתלמידי הוגוורטס שהיו רעבים למשקה הנחשק: בירצפת. "אז נדחפים קצת"! אמר סוורוס והעיף תלמיד רייבנקלו משנה שלישית. בלטריקס שנאה מקומות צפופים ורועשים. "אני לא רוצה להיות פה",אמרה בלטריקס ויצאה החוצה. היא יצאה בחזרה לאוויר המקפיא. היא הביטה בהוגסמיד. איזו עיירה מטונפת. חשבה לעצמה. היא שנאה את הביקורים בהוגסמיד. היא העדיפה להישאר בבית הספר,בספרייה החמימה,ולשקוע בעולם החלומות של הספרים. היא מעכה את השלג ברגליה שפתאום קול קר ומרושע הקפיץ אותה. "סלית'רנית,מה"? בלטריקס קפצה ממקומה והביטה באיש שממולה. הוא היה גבוה,עם עור לבן וחיוור,עיניים חומות וגדולות,והוא היה נראה עייף ומוטרד. למרות שהיה נראה שעבר דברים רבים,האיש היה נאה באופן יוצא דופן והיה לו חיוך יפהפה. בלטריקס נשבתה בקסמיו.

"אני טום רידל,שלום",אמר האיש. בלטריקס עצרה נשימתה. היא לא האמינה. טום רידל המפורסם! כמה חיכתה לפגוש אותו..כמה שמעה עליו! היא גמגמה. "מ-מר רידל! שמעתי עליך הרבה"! אמרה בהתרגשות,עיניה זוהרות. טום רידל חייך ואמר: "באמת?ממי שמעת"? בלטריקס חייכה,וניסתה להיראות הכי כובשת שאפשר. "מאמא שלי. אני ממשפחת בלק",אמרה. גישתו השחצנית של טום רידל השתנתה מיד כששמע את השם. "הו! משפחת בלק! לכבוד הוא לי לפגוש אותך.ומה שמך"? בלטריקס נדהמה. באותו רגע היא אהבה את שם משפחתה יותר מכול. "בלטריקס בלק,אדוני". טום רידל חשב רגע ואז אמר:"באיזה שנה את,בלטריקס"? "שנה חמישית". היא בוגרת מספיק,חשב טום רידל. טום רידל הצביע על פאב שלושת המטאטאים הגועש. "והחברים שלך כאן,בלטריקס"? שאל. היא לא הבינה מה הוא רצה. "כן,בתוך הפאב המטונף...ביקור של הוגוורטס בהוגסמיד",אמרה וגלגלה עיניים. "גם אני לא אהבתי אותם. אולי תקראי לחברים שלך,בלטריקס"? ממש לא התחשק לה להיכנס לפאב המפוצץ,אבל טום רידל שיכנע אותה במבטו.היה בו קסם שהיא לא יכלה להסביר,זה היה יותר מהיופי החיצוני המהמם שלו. היא נכנסה,דוחפת תלמידים בחוסר רחמים,ולבסוף זיהתה את השיערות הבלונדיניות הבוהקות של לוציוס ונרקיסה ליד השיערות השמנוניות והשחורות של סוורוס. "היי! בואו לפה"! אמרה. היא הייתה צועקת את שמו של טום רידל,אבל ידעה שזה לא יהיה מעשה חכם במיוחד.

לוציוס,נרקיסה,סוורוס ובלטריקס יצאו מהפאב אחרי מאבקים רבים בתלמידי גריפינדור טיפשים. "זה הוא!" לחשה בלטריקס לנרקיסה. היא סיפרה להם בקצרה על המפגש עם טום רידל,והם צעדו לקראתו,נרגשים. בזמן שקרא את הנביא היומי. הוא הרים את האף מהעיתון ואמר:"הו,שלום לכם,סלית'רנים. ידעתי שאליכם אצטרך לפנות קודם". לוציוס נראה מבולבל. "למה"?שאל. טום רידל צחקק ברוע. "משום שאתם כמוני,כמובן! למדתי בסלית'רין בזמנו. אני טום רידל,אמרתי את זה כבר"? הוא אמר,לרגע חשש שהם שוכחים מי הוא. "הו,בוודאי אדוני! שמענו עליך הרבה,אז רגע,למה קראת לנו"? שאל סוורוס. "בואו,נלך למקום רגוע יותר,אולי לפונדק ראש החזיר?שם שקט ונעים". שקט בהחלט היה שם,אבל נעים? פונדק ראש החזיר היה רחוק מלהיות נעים. הוא היה מעופש והמוזג שעמד מאחורי הבר נראה עייף וזקן בשעה שניגב כוס בירה מטונפת. "בואו,נשב. 4 בקבוקי בירצפת לנערים וכוס תה חזק לי בבקשה",אמר טום רידל. נרקיסה,שעד אותו רגע לא פצתה את פיה אמרה:"אז אדוני,אנחנו כבר לא יכולים לחכות. למה קראת לנו לכאן"? טום רידל חייך אליה."משום שאתם,רבותיי,אוכלי המוות העתידיים שלי". בלטריקס התחלחלה כששמעה את השם. אוכלי מוות?מה זה היה אמור להביע? עד אותו רגע,הזכר לדיבוריה המדהימים של אמה על יחס מכבד אף יותר לטהורי דם וסילוק המוגלגים,לא הוזכר. וזה עצבן את בלטריקס,שהייתה חסרת סבלנות מטבעה. "אוכלי מוות הוא כינוי שהמצאתי לקבוצת התומכים שלי. התומכים שלי יתמכו בסילוק הטינופת כגון בוצדמים,בוגדי דם,אנשי זהב ובני כלאיים.והענקת מעמד גבוה לטהורי דם,עוד יותר מתמיד. שאני מתכוון לטיהור,אני מתכוון להרג. רק האמיצים והנאמנים ביותר יקבלו את הזכות לעמוד לצדי",אמר טום רידל. ההתרגשות בעבעה בדמה של בלטריקס. זה היה מדהים! בדיוק מה שרצתה. לא הייתה לה בעיה להרוג,היא לא הייתה רגשנית כמו נרקיסה. "תומכי יישאו את האות האפל. מעין קעקוע מכושף,שיוטבע על הזרוע. כשאזדקק לשירותכם,אקרא לכם ותרגישו את האות האפל צורב. שתרצו לקרוא לי,תלטפו בעדינות את האות האפל ואני אבוא". "הוא גאון..."מלמל לוציוס. "עכשיו",אמר טום רידל. "אני רוצה שתגייסו כמה שיותר תלמידים,אבל תבחרו רק את האיכותיים ביותר! אני מתכוון לטהורי דם,חצוי דם לכל הפחות...שיאמינו בתורתי בכל לבם...להיות אוכל מוות זה לא כיף,זאת המהות שלכם בעולם,זה ימלא את חייכם. אנחנו נילחם במסדר עוף החול,ארגון מטופש שייסד דמבלדור אוהב הבוצדמים..."

הוגוורטס
כעבור שבוע,התייצבו אוכלי המוות החדשים בפתח פונדק ראש החזיר,לקבלת האות האפל. היו שם לוציוס,נרקיסה,מקנייר,גויל,קראב,בלטריקס,סנייפ,מירנדה פרקינסון ואדוארד זאביני. "שלום לכם,נתיניי. לוציוס מאלפוי,גש הנה",אמר טום רידל בקולו המקפיא. לוציוס ניגש,קיפל את שרוולו וטום רידל הטביע בזרועו את הקעקוע השחור. זה כאב ברמות בלתי נסבלות. אחרי חצי שעה,כולם יצאו עם האות האפל על ידם,חוץ מנרקיסה. טום רידל אמר שהיא לא מספיק חזקה עדיין,ושאולי יטביע את האות האפל בהמשך. הוא ציווה עליהם לקרוא לו לורד וולדמורט,ואדון האופל,והם עשו זאת,ואמרו את שמו כאילו היה מלך.

"מתי אתם חושבים שאדון האופל יקרא לנו למשימה"?אמר לוציוס. סנייפ אמר:"אני מקווה שבקרוב. אני כבר מת לעשות בשבילו משהו". בלטריקס הייתה עמוק בתוך אוכלי המוות. היא הרגישה שייכת,הרגישה חזקה...מתמיד. נרקיסה לא הראתה התעניינות רבה. "אתם כ"כ משתוקקים להרוג אנשים חפים מפשע"? בלטריקס צחקה. "הם לא חפי פשע! הם בוצדמים,בוגדי דם! הם חייבים למות,או לכל הפחות לסבול"! נרקיסה עיוותה את פניה. "אני לא חושבת שאני מעוניינת להרוג...לגזול חיים של אדם". לוציוס התעצבן. "נרקיסה! לא היית רוצה לקבל מעמד גבוה יותר בחברה"?! נרקיסה אמרה:"בכל פעם שאני אומרת את שם משפחתי מתחיל להשתחוות בפני! זה לא מספיק גבוה לוציוס"?! הם המשיכו לריב כך שעות. בלטריקס לא יכלה לשמוע את ריב האוהבים המטופש הזה ויצאה. היא הייתה בדרכה לספרייה כששמעה את קולו של סוורוס. "לילי...את חייבת להאמין"! שמעה אותו אומר. מה לעזאזל...היא התקרבה לשמוע עוד יותר.

"סוורוס,החברים שלך מפחידים. ראית מה הם עשו לילדה ההיא מהפלפאף"? שמעה את קולה של הבוצדמית,לילי אוואנס. "נו,זה כי היא בוצ.." סוורוס לא השלים את המשפט ונשמע קול של סטירה מצלצלת. "אם כן,גם אני בוצדמית! אתה שונא אותי סוורוס?לא הראית את זה בשנתיים האחרונות!" אמרה לילי בזעם. סנייפ ההמום אמר:"לא לילי לא! אני מצטער כ"כ!" לילי כבר הלכה משם,חולפת על פני בלטריקס. סנייפ נשען על הקיר וטמן את פניו בידיו. בלטריקס ידעה שלסוורוס יש משהו לבוצדמית ההיא,אבל עד כדי כך? "סוורוס",אמרה. הוא נבהל לראות אותה וקפץ. "בלה"! אמר. "שמעתי את השיחה,אתה אוהב בוצדמית"?שאלה בישירות. סנייפ גמגם. "כ-כן...אבל זה יעבור עם הזמן. אני חושב שהעבודות אצל אדון האופל ישכיחו ממני אותה". הוא שיקר במצח נחושה. אך בלטריקס האמינה לו. לפתע היא הרגישה את העור שלה צורב בטירוף. היא מיהרה למצוא פינה שקטה,הרימה את שרוולה וראתה שהנחש באות האפל זז. "הוא רוצה שנבוא..."לחשה. היא מיהרה לחדר המועדון של סלית'רין,שם היה רעש מטורף. היא חיפשה את לוציוס,סוורוס והשאר. הם נעמדו ליד האח,זרקו אבקת פלו וקראו:לאדון האופל! נרקיסה נעמדה בצד. "קיסי! בואי"! קראה לה בלטריקס. נרקיסה העמידה פנים שהיא לא שומעת. בלטריקס ראתה שכולם כבר נעלמו. היא נכנסה לאח וכעבור רגע הם עמדו במקום אפל וקר.

ביתו של טום רידל
"ברוכים הבאים לביתי",אמר הקול המוכר להחריד של וולדמורט. הוא היה קר ומרושע מתמיד. בלטריקס העיזה והסתכלה עליו. הוא היה נראה רע. פניו נראו רזות מתמיד,עיניו כבויות,שיערו שמנוני ומבולגן. הוא הביט בה,ולרגע חשבה שראתה ניצוץ אדום בעיניו. אוכלי המוות התיישבו בשולחן עגול. "ובכן...קראתי לכם כי אנחנו עומדים לעשות מבצע ניקיון. ישנם כמה עובדי משרד הקסמים שמרשים לעצמם יותר מדי...כמו השר. אני רוצה שתהרגו אותו",הוא היה ישיר. כיצד יהרגו את שר הקסמים?! זאת הייתה משימה קשה מדי לנערים בני 15. "אני סומך עליכם,אני יודע שלא תאכזבו אותי". מירנדה פרקינסון נעה באי נוחות. "אבל אדוני.." לפני שהפסיקה להשלים את המשפט וולדמורט ירה עליה קללה. "קרושיו"! אמר ובהינף שרביט,מירנדה פרפרה על הרצפה,צורחת מכאבים. זה היה מראה נוראי. לאחר שהוא הפסיק אמר בקול אדיש:"לעולם,אבל לעולם, אל תפקפקי בלורד וולדמורט". כולם היו מזועזעים. בלטריקס לא פחדה. היא ידעה שהיא חכמה וחזקה מספיק בשביל לעשות את המשימה. בלטריקס חייכה ואמרה:"מתי תרצה שנעשה זאת,אדוני"? טום רידל חייך אליה. "זאת הגישה,בלטריקס. תלמדו ממנה. אני ארצה שזה יקרה הלילה.אין לנו זמן לבזבז. אגב,איפה אחותך"? מהשאלה הזאת בלטריקס חששה. "היא החליטה לא לבוא",אמרה בלטריקס. וולדמורט נראה כועס. "בסדר,זאת החלטה שלה". התגובה המתונה שלו הפתיעה אותה. "טוב,התוכנית היא שתפרצו למשרד הקסמים היום בלילה. השר נמצא בחדרו...הוא נוהג לשתות וויסקי מאוחר בלילה עם החבר הבוצדם שלו,תהרגו גם אותו. ולאחר מכן תחזרו להוגוורטס,לחדרי המועדון. פשוט מאוד". אוכלי המוות הסכימו פה אחד. "אתם תעטו את המסיכות הללו",אמר וולדמורט והושיט להם מסכות דוחות למראה. הם היו כסופות עם חורים לאף ולפה. הם יצאו מביתו,נרגשים.

משרד הקסמים
הם הגיעו למשרד הקסמים. כולם לבשו גלימות שחורות ואת המסיכות. בלטריקס ולוציוס לקחו על עצמם את האחריות. "תישארו פה,תשמרו שלא יבואו אנשים לא רצויים...אני ובלה נלך". הם עלו במדרגות המובילות למשרדו של השר. "מתרגש"?שאלה בלטריקס. "האמת שכן. את תתטפלי בבוצדם,טוב"? אמר לוציוס,קולו רועד קצת. "בסדר",אמרה בלטריקס,שגם לא הצליחה להסתיר את התרגשותה. הם פתחו קצת את הדלת. הם ראו את השר יושב ושותה כוס וויסקי עם איש שמנמן עם שפם. "מי שם"?שאל,וגיהק. הוא היה שיכור,וזה היה לטובתם. "בטח המנקה,בואי כנסי",אמר הבוצדם,שאת שמו לא ידעו,וזה גם לא עניין אותם במיוחד. בלטריקס ולוציוס הופיעו סוף סוף,בתור אוכלי מוות. "אל תזוזו"! אמרה בקול מאיים. "מי אתם"?! שאל השר. "אל תהיה טיפש,אדוני השר. עלייך לשלם על הטעויות שעשית,על היחס לבוצדמים,הזלזול בטהורי הדם"! אמר לוציוס. השר צחק ואמר:"אתם איזושהי סוג של כת סודית שדוגלת בשטויות של הדם? באמת...בני כמה אתם בכלל?14?אלו שטויות"! לוציוס לא עמד בזה יותר,הוא שלח קרן ירוקה לשר ואמר:"אבדה קדברה"! עיניו של השר נפתחו בתדהמה,והוא נפל ארצה ומת. הבוצדם ישב עד אותו זמן בכיסא,מכווץ מפחד. "ועכשיו נטפל בך,בוצדם חביב..." אמרה בלטריקס,ולפני שהרגה אותו,עינתה אותו בכמה קללות קרושיו,ולבסוף צעקה:"אבדה קדברה"! והבוצדם צנח גם הוא,מת. לוציוס חייך אלייה. "עשינו את זה,אדון האופל כ"כ יתגאה". בלטריקס ולוציוס ירדו מהר במדרגות.

להפתעתם הרבה,עמדו שם אליס עם החבר שלה,פרנק לונגבוטום,ולילי אוואנס וסיריוס בלק. "מסדר עוף החול..."? שאלה בלטריקס. "בהחלט! תסתלקו מפה עכשיו"! אמר פרנק לונגבוטום. בלטריקס צחקה בפראות. היא הייתה שיכורה מהצלחתה בחדר של השר. "ולמה שנעשה את זה,לונגבוטום"?! אוכלי המוות צחקו ביחד איתה. לאחר שכמה קללות עפו באוויר,עלבונות נורו לכל עבר,אוכלי המוות התחמקו. בלטריקס חזרה לחדרה בהוגוורטס.
האיש הראשון שהרגה...זאת הייתה הרגשה נהדרת,משכרת. היא הרגישה חזקה ועוצמתית. לפני שנרדמה הגיע לחדרה ינשוף שחור. היא פתחה את הפתק. ממי יכלה לקבל פתק בשעה כה מאוחרת?
בלטריקס,
שמעתי על ההצלחה הגדולה במשרד הקסמים.אני גאה בך מאוד ויודע שתהיי אוכלת המוות המצטיינת.
הלורד וולדמורט.
היא החזיקה את הפתק קרוב ללבה. הוא גאה בה! מאוד! כמה שאהבה את הלורד וולדמורט,העריצה אותו. כל חששותיה מפניו נמוגו. היא ידעה שהם יהיו צוות מנצח.

הפרק הקודם		הפרק הבא