אהובתו של טום רידל

אליס יצאה ממשרדה של מקגונגל, מזועזעת. היא. הבת של וולדמורט ואהובתו. דווקא היא. למה הארי וג'יני לא סיפרו לה? חשבה. למה הם הסתירו את זה והתנהגו כאילו הם ההורים שלה? והאחים שלה יודים? ורון והרמיוני יודעים? כנראה שכן. היא עלתה למגורים, עצבנית ומבולבלת. חברותיה לחדר כבר ישנו. היא החליפה את גלימתה בפיג'מה וקרסה על המיטה בעייפות. הי לא טרחה לכסות את עצמה בשמיכה- ממילא יהיה לה קר. בכל פעם שהיא חשבה מחשבה רעה נהיה לה קר. השמיכה לא תעזור. היא פיזרה את שיערה הבהיר והמתולתל, הנפוח קמעה, ונתנה לו לצנוח על כתפיה. היא שמה את ראשה על הכרית ועצמה את עיניה. דווקא היא. למה היא נענישת ככה? מה היא כבר עשתה? דווקא היא... לא. אסור לשמור את זה בסוד. היא צריכה לגלות. היא צריכה לספר לאחים שלה, שמתברר שהם בכלל לא. היא צריכה לבשר להוריה המאמצים שהיא יודעת, ושהיא רוצה הסבר מפורט למה הם לא סיפרו לה. היא רוצה... רוצה... לגלות עוד. למה היא הבת שלהם? איך קרה שנולדה ילדה כשצד אחד מת והצד השני חי? האם יש לה כוחות? האם היא צריכה להיזהר? ואיך להפעיל אותם? ומה לעשות איתם? האם היצר הרע של וולדמורט יכול להשתלט עליה? האם הסיכויים גבוהים? האם היא צריכה להתבודד כדי לא לפגוע ביקרים לה? אוף, למה דווקא היא?! למה?! למה. למה... הדמעות יצאו החוצה בנהרות ארוכים וחמים. היא... דווקא היא... ולא סיפרו לה... מה אם היא הייתה פוגעת במישהו? אם הם היו מספרים לה, היא הייתה נזהרת מלהפעיל את הכוחות שלה. ואולי רודף אחריה מישהו? ואולי מחפשים אותה, ורוצים להרוג אותה? היא בסכנה, ולא אמרו לה... לאט לאט עיניה של אליס נעצמו, מחשבותיה נרגעו. מחר אספר להם, החליטה. ואז כשאקבל הסברים ועצות, נחליט מה לעשות. אני אחליט מה לעשות. אמרה ונרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא