ג'יימס, לילי.

ככל שהתקרבה שעת הצהריים, התרגשה לילי יותר ויותר. אימון קווידיץ' ... היא מעולם לא הייתה באימון.
היא הלכה לעבר האולם הגדול. כשפתחה את דלתות האולם, שלט בו תוהו ובוהו.
במרכזו ניצבו שני נערים מגודלים.
ג'יימס פוטר מצידו הימני, וסוורוס סנייפ מצידו השמאלי. הם עמדו על שולחן שפונה מהדברים שלו. המורים הביטו בהם המומים.
"שלא תעז, להטיל עליי קללה!" צרח ג'יימס.
"למה, מי אתה?  מי אתה שתגיד לי מה לעשות, חתיכת אידיוט?"
"ג'יימס פוטר, לידיעתך!" רוב הבנות באולם מחאו כפיים. לילי פילסה את דרכה והגיע לשורה הראשונה. היא קפצה אל השולחן והביטה זועמת לעבר סנייפ.
"תעזוב אותו, סבר מאוס."
"לילי, אני אסתדר מכאן." אמר ג'יימס. סנייפ נראה כאילו מכת ברק נחתה עליו.
"שמעת אותה, נכון?" אמר ג'יימס, "אז למקרה שלא, היא אמרה שתעוף מפה... או שאתה פחדן מדי... מייד נבדוק. אני מזמין אותך לדו-קרב קוסמים. אתה יודע איך עושים את זה, אני מקווה."
"ברור שכן. אני לא טיפש, כמוך."
ג'יימס הניף את שרביטו, וסימן ללילי שתרד מן השולחן.
"אתה אמור להשתחוות לי, אתה יודע." אמר ג'יימס בתיעוב.
סנייפ הביט בו בכעס והרכין את ראשו קלות.
"כמו שצריך!" הוא שאג. 
סנייפ כופף מעט את גבו. ג'יימס עשה כמוהו.
הם הלכו אחורה, לעבר הקצוות.
"מי יחליף אותך, אם תמות, מה שבאמת ייקרה, בקרוב?" אמר ג'יימס.
"נוט. ומי יחליף אותך?" ירק סנייפ.
"אממ... מי רוצה?"
כל יושבי האולם הרימו את ידיהם.
"לילי... את תתאימי." הוא קרץ לה.
"אם כך," הכריז נוט, "התכוננו, שלוש, שתיים, אחת ...."
ג'יימס הצליף כ"כ מהר באוויר, שחלק מתושבי האולם לא הצליחו לעקוב.
שרביטו של סנייפ נזרק לעביר ונחת לעבר שולחן המורים, שעוד הביטו במחזה באימה.
"אימפידימנטה!" צעק ג'יימס, וסנייפ קפא.
"וינגארדיום לביוסה!" הוא צעק והרים את סנייפ לאוויר. סנייפ הוטח בשולחן שלוש פעמים,
והוא כבר התחיל להפשיר. אחר כך הוא הועף לכל קצוות האולם, צורח, והוטח בשולחן שוב.
ג'יימס רץ אל המקום, ובעט בסנייפ, שהתגלגל, פעור פה.
"נו, מה דעתך?" אמר ג'יימס.
"אציו מוגלת פרונקלשטונקלים!" צרח ג'יימס, וצנצנת גדולה מלאה בדבר סמיך וצהוב נחתה בידו.
"ועכשיו, הוציאו מצלמות!" הוא קרא לאולם.
הוא שפך על סנייפ את כל המוגלה. מייד, שלפוחיות בגודל של סניצ'ים התחילו לבעבע בכל גופו של סנייפ.
"לויקורפוס!" הוא צעק, והרים את סנייפ גבוה.
"נו, סנייפ. לא הייתה לך הזדמנות לקלל אותי." אמר ג'יימס. "נו, כבר צילמתם אותו?"
האולם צחק.
ג'יימס הוריד את סנייפ.
"ושלא תעז לגעת בי שוב. ושלא תעז להעליב את לילי בנוכחותי."
"העלבתי את אוואנס? אני... קראתי לה בוצדמית בגלל ש-... הייתה לזה סיבה, שלא קשורה אליך! היא סתם אחת, תודה בזה. כשאני אצטרף לשורותיו, אני אנקום! בסך הכול, בוצדמית."
לילי פערה את עיניה. בוצדמית? שוב?
"בסך הכל?! בסך הכל?! אתה חתיכת אידיוט, בסך הכל!" הוא צרח, מעיף את סנייפ.
"לא חשבתי שאצטרך לעשות זאת." אמר ג'יימס.
"סקטומסמפרה! "
סנייפ נראה כאילו חרבות מלובנות צלפו בו. כולו התכסה דם, שהתערבב במוגלת הפרונקלשטונקלים.
"זה מספיק!!!" צעק הפרופסור דמבלדור. בבת אחת, הוא הפריד בין השניים, והחזיר את הכל לסדר מופתי.
"אינני מוכן שתעשה זאת שוב, ג'יימס." אמר דמבלדור לג'יימס.
"ובאשר לך סוורוס– כאשר פוגעים במישהו קרושיאטוס, סביר להניח שהוא ייעשה לך את זה."
האולם התעורר. סנייפ קילל את ג'יימס בקרושיאטוס? מתי?
"עונש, לשניכם." אמר פרופסור דמבלדור. "בואו למשרדי הערב."
נגיעה קלה בכתפו של ג'יימס, הקפיצה אותו.
לילי עמדה שם. "בוא." היא לחשה לו.
ג'יימס הלך בעקבותיה.
"אני מצטער, לילי. אבל הוא העליב אותך, הכנסתי לו סנוקרת ו... הוא קילל אותי ואז – "
"אני לא מאשימה אותך." היא הביטה בו. עינייה בהקו.
"אבל קצת הגזמת."
"בסטייל!" קרץ ג'יימס.
"טוב, כן..."
היא חיבקה אותו חזק. "בוא, אפשר ללכת לחפש מקום שקט. כמו חדר המועדון..."
הם הגיעו, ונאלצו להעיר את האישה השמנה.
"מה?!" היא אמרה.
הם איזכרו את הסיסמא, ועלו לחדר המועדון. עלו למגורי הבנות, והסתגרו ליד מיטתה של לילי.
"יש לך אימון קווידיץ', לא?"
"עזבי, אין לי כוח."
"מה קרה?"
"הוא עולה לי על העצבים."
"תעזוב אותו." הציעה.
"תשמע, ביום שבת הכל הסתדר. הדייט הראשון שלנו, זוכר?"
"תשמעי לילי, אני זז להתקלח. אגב, מותר לי להתקלח בשרותי המדריכים? שמעתי שהם מעולים."
"כן, אני אעזור לך להגיע לשם."
ג'יימס דחף לגלימתו בגדים נקיים, ומגבת, ויצא בעקבות לילי.
*
"אז זהו, זה המקום." אמרה לילי.
ג'יימס שפשף את עיניו בעייפות. "את יכולה להיכנס איתי."
"מה?!"
ג'יימס צחק, "רק כדי להראות לי אילו מהברזים משפריצים מים רותחים!" הוא הביט בה בעיניים צוחקות. "לרגע אחד חשבת ש - ... אני לא מאמין! לילי..."
"מה אתה רוצה, זה נשמע ממש לא טוב!"
"תחכי לי כאן?"
"בטח." היא חייכה. ג'יימס ייצא כעבור חצי שעה.
"אתה מתקלח המון זמן..." אמרה לילי.
"אממ, כן."
"וואו!" היא אמרה כשהביטה בו. שיערו הרטוב היה מאוד ארוך, ויחד עם שיערו המזדקר, זה נראה ממש טוב.
"יפה לך ארוך !"
"תודה," אמר בהפתעה, "אז אני אאלץ להסתובב עם בקבוק מים לידי!"
ג'יימס ולילי רצו לחדר המועדון, וג'יימס נשכב על המיטה שלו. "לילה טוב, לילי."
היא יצאה מהחדר. ג'יימס הוריד את חולצתו, והביט בחתכים שלו. איך מרפאים את זה?
הוא עצם את עיניו, מבלי שטרח אפילו להתכסות. רק שאנשים יחשבו שזה ממכות, או מהקרב היום, פילל בליבו.
בבוקר התעורר ללא חתכים. שיער אדום כהה גהר מעליו.
"התעוררת !" אמרה לילי. "ריפאתי לך את הפצעים. הם כנראה ממש כאבו לך!"
"תודה, לילי." מילמל ג'יימס.
"אגב, יופי של שרירים," ציחקקה.
"אופס..." אמר ג'יימס.
"אין על מה להתבייש."

הפרק הקודם		הפרק הבא