ג'יימס, לילי.

סודו של ג'יימס

ג'יימס היה מותש. שריטות רבות היו על חזהו, וגבו. הוא ריחם על רמוס. איך יכל לשכוח?
הוא עוד לא הספיק לספר לחבריו על מאורעות הלילה, אבל במחשבה שנייה, העדיף לא לגלות לאיש. אולי לילי הייתה באמת שתויה. מה קרה לה, לעזאזל?
הוא נזכר שהיום יום שבת, וירד לאולם הגדול. כרגיל, כל העיניים הופנו אליו, בגלל שהיה הבן הנחשק ביותר בבית הספר, עם החבורה המוערצת ביותר בבית הספר, הקונדסאים.
הוא הלך לעבר שולחן גריפינדור, והתיישב כמעט בקצהו.
הוא לא שם לב כשלילי התקרבה לעברו.
"הלו?" היא קראה. "זוכר אותי?"
"ברור שכן." הוא אמר, מחייך.
"כולם מביטים בי בזלזול." הפטירה לילי, "כי ישבתי לידך."
"טוב שהם לא יודעים ש – "
"ששש... !!!" אמרה לילי וסתמה את פיו של ג'יימס. רמוס, סיריוס ופיטר התקרבו לעברם.
"לא יודעים ש... מה?!" אמר סיריוס. "אתה מסתיר משהו, קרניים?"
"ברור שלא, היא סתם מזבלת." אמר ג'יימס וחייך.
לילי סתם הנידה בראשה. "זה הוא שמדבר שטויות!"
"ושוב, כהרגלכם כקודש, אתם מפגינים עדינות של גרזן קהה." צחק סיריוס, "מתי תפסיקו לריב ותהיו כבר זוג יונים? התערבתי שאתם כבר תהיו נשואים בעוד שנתיים!"
"אתה מה?!" צעקו פה אחד, וכולם התגלגלו מצחוק.
בצהריים, כולם התפזרו. רמוס ופיטר הלכו לשחק שח קוסמים, סיריוס בילה בשינה, וג'יימס ולילי נותרו לבדם בחדר המועדון.
הם היו קרובים לאח, והתחממו בשמיכה.
"לילי?"
"כן, ג'יימס?"
"תרצי לבוא איתי להוגסמיד בפעם הבאה?"
"בטח!"
"אז עד אז... אנחנו נצטרך להראות לציבור שאנחנו זוג."
"סיריוס יהיה מאושר."
"סיפרתי לך שלינשוף שלי קראו ג'יימס?" היא הוסיפה.
"באמת?"
"כן."
ג'יימס צחק.
"מה קרה לו?"
"הוא מת."
"למה?"
"היה זקן." היא אמרה ומשכה בכתפיה. ג'יימס אימץ אותה אל חיקו.
"אני לא עצובה בגלל זה!" היא צחקה. ג'יימס רק הביט בה, ונישק אותה, נשיקה שדמתה ארוכה כנצח.
"מה פתאום הסכמת לצאת איתי?" הוא שאל.
"האגו שלך ירד."
"צנח..." אמר ג'יימס, "צניחה חופשית. הוא התנדב בצבא."
לילי הביטה בו. "אתה מוזר."
"תודה על המחמאה."
"אין בעד מה."
"מסכן," אמרה לילי, "חיכית לי שבע שנים."
ג'יימס חייך חיוך רחב. "היה שווה לחכות."
לילי הסמיקה. "ג'יימס? אתה אנימאג?"
"אממ... כן – את יודעת מהו רמוס, אז... אני, פיטר וסיריוס משנים צורה."
"ואתם לא רשומים, נכון?"
"ברור שלא."
"אתה קוסם יוצא דופן, ג'יימס."
"ואת יפה בצורה יוצאת דופן."
"חנפן."
"אולי."
היא התרפקה עליו, מריחה ריח של בושם נפלא. היא נישקה אותו שוב, וחשבה שבחיים זה לא יכל להיות יותר טוב.
ביום ראשון, קמה לילי, מאושרת ממה שקרה אתמול. היא התחילה להשקיע יותר בשיערה, שנראה היום גלי מתמיד, נפוח יותר, וארוך מאוד.
היא חיכתה לג'יימס בחדר המועדון. שיערו היה פרוע, ועיניו הבזיקו. היא נזכרה שהם אמורים להיראות בציבור, אז היא חיבקה אותו, ונתנה לו נשיקה ארוכה, שתבטיח שכל חדר המועדון ייראה אותם.
שריקות נשמעו מצד הבנים, אבל הבנות כנראה מאוד כעסו על לילי. ג'יימס פשוט נראה מתמוגג.
"שנלך, עלמת חן?" קרא לעברה ג'יימס בדרמטיות והושיט את ידו.
"ברצון." היא אמרה והחזיקה בו. סיריוס צחק. הקונדסאים עקבו אחרי ג'יימס ולילי עד לאולם הגדול והתיישבו לידם.
"הקשבתם לעצתי?" אמר סיריוס.
"למען האמת, אנחנו ביחד כבר יומיים." אמר ג'יימס בחיוך מתנצל.
"ולא סיפרת לנו?" זעקו כולם יחד.
"אתה מצחיק, קרניים..." אמר רמוס.
"ואתה, ירחוני, מכאיב!" צחק ג'יימס.
"למה?" אמרה לילי. "אהה... השינוי?"
"כן, הוא די שורט אותנו..." צחק ג'יימס.
"רק אותי הוא לא שורט!" הודיע פיטר פטיגרו בחגיגיות.
"כי הוא לא רואה אותך, חכם גדול!" צחק ג'יימס.
"אתה לפחות דואג לעצמך?" שאלה לילי את ג'יימס.
"לא... למרות שהם די כואבים. היי! לילי, יש לי היום אימון קווידיץ'! רוצה לבוא?"
"בטח!" אמרה לילי.
הקונדסאים הביטו בו בתימהון, ואמרו יחד, "קרניים, אתה בסדר?"
סיריוס התפקע מצחוק מכל זה, והוסיף בקול עליז, "לעולם לא הזמנת אף אחת מהחברות שלך לאימון! היא תירדם!"
"ממש לא!" אמרה לילי. "לא כשג'יימס מעופף בשמים!"
"אני גם אסיע אותך במטאטא!"
"אתה לא צריך!"
"דווקא כן!" הוא אמר, העביר אצבע בשערותיו, וחייך.
"מה יש לנו היום ביחד?" שאלה לילי את ג'יימס.
"שיקויים עם סלגהורן."
"יפה."
"מה יפה?"
"אין לי מושג."
הקונדסאים כבר הפסיקו להפטיר לעברם שהם ממש מוזרים, ולילי וג'יימס פשוט נהנו.
"מוזר שאנחנו לא רבים..." אמרה לילי.
"כן..." אמר ג'יימס, "בהתחשב בכך שבשאר השנים היינו כמו... את יודעת."
"אתה לא באמת חבר של מרי, נכון?"
"ברור שלא!" חייך ג'יימס, "ניסיתי לגרום לך לקנאות."
"אתה חוצפן, בחור!" אמרה לילי, בחיקוי ממש מוצלח של סלגהורן.
ג'יימס רק הביט בה, ביהירות, "נכון..."

הפרק הקודם		הפרק הבא