טרה דאנקן

טרה עלתה במהירות על המטאטא שלה ושניהם טסו מהר ככול האפשר כדי שהשומרים לא ישימו לב אליהם. כשהם עברו כבר את כל העיר במשך כמה שעות, לצערם ארץ האור, הארץ שבה גרים המכשפים וגם שולטים בה, ענקית. אם הם ימשיכו, אפילו הכי מהר, יקח להם ימים, אולי אפילו שבועות, עד שיגעו לארץ האפלה. לטרה היה רעיון לנסות את הכוחות שלה ולהמציא כישוף חדש.
"אנדלרויס," היא אמרה ויצרה שער לבן וגדול.
אורין הסתכל בתדהמה. הוא ידע שהיא מכשפה חזקה, שיש לה כישרון, אבל הוא לא חשב שהיא חזקה כמו מרלין, המכשף היחיד אי פעם שהצליח ליצור קסם חדש, כלומר עד עכשיו. שניהם עברו בשער. השער נסגר מאחוריהם והם טסו לאורך השמים התכולים. כאשר בארץ האור מגיע הלילה אז בארץ האפלה יש אור. הם ראו בתים ואחוזות עם גינות יפות. זה נראה כמו חיים רגילים. הם ראו טירה גדולה ומפוארת מאוד, בעלת צריחים גבוהים ומחודדים. הם הבחינו שהטירה עשויה מאבן שחורה ומחוספסת, ומסביב לטירה היו שערים גבוהים והייתה שם גינה מטופחת. הטירה הזכירה מאוד לטרה את הארמון שלה, חוץ מזה שארמונה היה עשוי אבן לבנה. היא שמה לב למישהו שמטפס על השערים, אבל לא פנימה אלה החוצה. שניהם כבר נחתו על הקרקע, מול שערי הטירה בדיוק איפה שאותו אדם, שהיה וולטר, נחת על שתי רגליו מול טרה.
הוא התבונן ישר לעיניי האזמרגד שלה והחל להסמיק טיפה.
"כמה זמן אתם כאן?" הוא שאל בנבוכה. אורין לא האמין שהוא סוף סוף הוא פוגש ערפד. הוא תמיד חקר וקרא עליהם, והעריץ אותם במיוחד.
"כמה דקות," ענתה טרה לא פחות נבוכה ממנו.
"ומי זה? " הוא שאל והפנה מבט לאורין, שלחיו התלהטו.
"זה אורין קסטרוויל."
"והוא פשוט עם או משהו אחר?" שאל וולטר .
"הוא רוזן," היא ענתה לו.
עברו כמה דקות של שתיקה. הם לא תכננו את זה ככה, הם לא חשבו שהוא יכול להיות לא מסוכן.
"תגיד וולטר , למה ברחת מהטירה?" שאל אורין. הם היו בפארק יפה עם פרחים שמעולם לא ראו.
"כי אני לא אוהב להיות שם, אני מרגיש שם כמו אסיר," אמר וולטר ובקולו נשמע טיפה כעס.
"אני מבינה אותך , ככה גם אני מרגישה," אמרה טרה.
"אבל אין אולי מישהו שאתה נמצא איתו שם? " שאל אורין.
"כן , רק בני האצולה, ותאמין לי שזה מרגיז," ענה לו.
"מה רע בזה?" שאל אורין.
"הם לא כפים, הם כל הזמן פונים אלי כאילו אין לי שם, כל הזמן קוראים לי הוד מעלתך."
"אז למה אתה לא אומר להם על זה, לי זה עזר," אמרה טרה.
"המשרתים קראים לך בשמך?" שאל וולטר.
"לא, אבל החברים שלי כן, הם היחידים שמקשיבים לי בנושא שמי," היא ענתה.
"אני לא חושב שכדאי לי לנסות, אם אבא שלי ישמע על זה, זה בטוח לא יגמר טוב," קבע וולטר.
השמש החלה לשקוע, הירח כבר עלה בשמיים השחורים והירח היה שלם וזהור.
"אוי לא," קרה וולטר.
"מה קרה?" שאל אורין.
"כל שער הערפדים מתעורר עכשיו," אמר וולטר. הם באמת שמו לב שיש פתאום ערפדים ברחובות, כל הערפדים נראו מושלמים, לא נראו לא אנושים, גם וולטר נראה לא אנושי. טרה הבחינה בזה עוד בפעם הראשונה שנפגשו, הוא יפה מידי, מושלם מידי, אבל יש פגם אחד - התאווה לדם. כל הערפדים לא יכולים לעמוד בזה, הם רואים דם ואז הם לא חושבים, ישר יש תגובה לתקוף ולהשיג את הדם.

"מהר יש פה חנות בגדים וחנות שיקוים, נלך לשם," אמר וולטר, "אם שואלים אתכם אתה בלדנייט ואת דימור בסדר?" הם הנהנו לאות להסכמה.
"תחזיקו את הידיים שלי," ביקש וולטר והם החזיקו בידו. הוא החל לרוץ במהירות אל-אנושית, מהר כל כך שהכול נראה מטושטש. הם עמודו מול חנות שבחלון הראווה יש בובות לבושות בבגדי ערפדים שחורים ואדומים. הם נכנסו לחנות ובקופה הייתה ערפדית יפייפיה בעלת שער שחור ועיינים אדומות לבושה בשמלה אדומה עם צווארון שחור. היא בדיוק שתתה כוס עם משקה אדום בתוכו, טרה חשבה שזה אולי דם. החנות הייתה יפה עם כסאות סגולים ורצפת שיש שחורה וקירות סגולים.
"וולטר , למה העיניים שלה אדומות ?" שאלה טרה.
"זה כי היא שתתה דם בדיוק עכשיו," ענה לה וולטר. היא שמה לב שהעיניים שלו עדיין תכולות ויפות, והכי חשוב לא מפחידות.
"שלום, במה אפשר לעזור?" שאלה הערפדית בקול המושלם שלה.
"הם חדשים כאן בעיר ואני עוזר להם," אמר וולטר, הערפדית שמה לב מי זה שעומד מולה וקדה לו קידה.
"טוב הוד מעלתך, עם מי להתחיל ?" שאלה הערפדית.
"עם שלי," הוא אמר וחצי חיוך עלה על פניו בגלל ששלי זה שם של ערפדיות. הערפדית עזרה לטרה לבחור בגדים, למרות שכלום לא היה שם לטעמה.
בסופו של דבר, לאחר זמן שנראה כמו נצח בשבילה, היא מצאה משהו שנראה נורמלי לטעמה. היא לבשה שמלה אדומה קצרה עם נעלי בובה שחורות שהיו עם טיפונת עקב ולצערה השיער האדמוני הלהוט, שעד לפני כמה דקות היה אסוף בצמה, היה מפוזר והגיע עד לברכיים שלה. היא הייתה עם צווארון שחור עם אבן שחורה במרכז. היא נראתה מדהימה ואורין ו-וולטר האדימו למראה שלה.
"את נראית נפלא," אמרו וולטר ואורין.
לוולטר לקחו שתי דקות כדי למצוא בגדים מתאימים. וולטר שילם למוכרת והשביע את אורין וטרה שלא יעזו להחזיר לו, הוא אמר שזה מתנה ממנו. אחר כך הם הלכו לחנות שיקוים, שם וולטר קנה שני בקבוקונים להצמחת ניבים למשך שלוש שעות. טרה ואורין שתו את השיקוי ולפתע צמחו להם ניבים. מי שלא הכי אותם היה יכול לחשוב שהם באמת ערפדים. הם הלכו להם להסתובב והבנים היו חייבים לראות מה יש בחנות הפליסטישן, שם לתדהמתם וולטר ראה את אחד הרוזנים שאיתו הוא מסתובב.
"אז שוב ברחת בבוקר וולטר?" שאל הערפד הצעיר, שהיה בגילם, והבחין באורין ובטרה.
"כן , אני בטוח שאני הולך לחטוף על זה עונש רציני, אבל זה היה שווה את זה , לוקראד דימל," אמר וולטר.
"וולטר, הם לא פשוטי עם, נכון ?" שאל לוקראד דימל בלחש כדי שרק וולטר ישמע.
"הם אנשי אצולה, הם פשוט חדשים בעיר, " ענה לו וולטר. זה לא היה שקר, הם באמת בני אצולה - היא נסיכה והוא רוזן והם באמת לא מהעיר.
"תגיד היא החברה החדשה שלך? סוף סוף חברה ראשונה?" לחש חברו לוקראד בשמחה, וולטר הסמיק טיפה.
"היא לא החברה שלי, " ענה לו בכעס
"אני אף פעם לא אבין אותך, כל הבנות רוצות אותך ואתה רוצה מישהי מיוחדת יותר. איפה תמצא יותר טובות מהערפדיות? אחרי הכול הערפדיות והערפדים מושלמים," לחש חברו.
וולטר הסמיק כל כך וכולם ראו את זה על עורו הלבן. הוא הסתכל על טרה וחשב 'היא רק ידידה שלי , אסור לי לחשוב ככה לא יכול לקרות בינינו כלום'.

ההמשך יבוא ....

תודה לחלי אני ישמח לתגובות ותודה ללילי היפה :) על ההצעה אבל אני   עדיין נעזרת בחלי , ובקשר לפאנפיק ניראה איך זה יתפתח זה הולך להיות מענין  ( לפחות לפי דעתי)

הפרק הקודם		הפרק הבא