טרה דאנקן

"טרה למה את עם אורין, ולמה לא ענית בפלאפון כול היום?" שאלה לוסי , לורן וקולין ההמומים מהמראה של טרה ואורין ביחד. טרה האדימה מרוב לחץ .
"אני הייתי כל היום עם אורין, בגלל זה לא עניתי בפלאפון," ענתה בפשטות, כאילו זה רגיל לחלוטין.
" ולמה היית עם אורין?" שאל קולין וניראה שהוא ממש נבוך מהמראה שניצב מולו.
" זה לא עניינך, אבל עם אתה כל כך חטטן היא הייתה איתי כי היא הבטיחה לי," ענה אורין ובנימת קולו נישמע בוז.
" טרה למה את מסתובבת איתו? הוא גאוותן ומגעיל," שאל לורן.
" הוא לא כזה מגעיל שלומדים להכיר אותו," אמרה טרה ולחייה האדימו קלות.
" אולי אלייך הוא לא מגעיל בגלל שאת מהמעמד הגבוהה, אבל אותנו הוא מעליב כול הזמן ולא רק אותנו אלה את כל מי שלא בן אצולה," אמר קולין.
" אני בכלל לא מאמין שלהם את קוראת חברים," אמר אורין.
" אנחנו חברים יותר טובים ממה שאתה, וחברים שלך אף פעם לא תהיו, אנחנו פשוט קצת מבעתים מהמראה שראינו כרגע," אמרה לוסי שנראתה פגועה מדברו של אורין.
" אתם משלים את עצמכם," אמר אורין והחל לצחוק עליהם.
" טרה בואי נלך מהיצור המגעיל הזה, " אמר קולין. לורן ולוסי הנהנו להסכמה וכך גם טרה .
" אני לא מאמין שאת הולכת איתם," אמר אורין שנראה די נעלב. הוא התקרב אליה ולחש באוזנה- " טרה נדבר מאוחר יותר בצ'ט," והחל ללכת מהמקום.
עד מהרה לא ראו אותו מבעד לעצים והשחים שבפארק. טרה וחברייה החלו ללכת לביתו של קולין . טרה הרגישה נבוכה מהריב שהיה לפני מספר דקות. הם הגיעו לביתו של קולין - היה זה בית יפה, הגינה הייתה מרוצפת אבנים ואת שטח הבית הקיפה גדר חייה העשויה מורדים.
הם נכנסו אל הבית ועלו במעלה המדרגות והגיעו לחדרו של קולין. הקירות היו לבנים, בקצה החדר הייתה מיטה זוגית ממוצעת במצעים ירוקים וליד מיטתו הייתה שידה לבנה בצבע שמנת עם ידית בצבע זהב. בכניסה לחדר היה שטיחון כחול ויפה ליד מיטתו של קולין הייתה המיטה של חתולו קיט.
קיט, החתול האדמוני של קולין, שהיה מעותר בקולר ירוק, התחכך ברגלו של קולין והשמיע קולות גירגור. קולין הרים את קיט והתיישב על מיטתו, האחרים התיישבו על הספה הלבנה שהייתה בחדרו.
"טרה למה היית עם אורין?" שאל קולין. טרה נראתה סמוקה וכל השאר חיכו בצפייה לתשובה שלה.
" אני לא יודעת איך להסביר, פשוט הסכמתי." חבריה היה המומים.
" את פשוט הסכמת? הוא מגעיל, אני לא מבין למה את היית בחברתו." אמר רולן.
" הוא ידיד שלי. עד לפני שנתיים היינו כל הזמן יחד, הוא לא היה מגעיל ככה אף פעם." השתררה שתיקה. הם היה המומים מזה שאורין ידיד של טרה.
"אולי פשוט לא נדבר עליו יותר?" שאלה, הם הנהנו בהסכמה.
הם דיברו וצחקו וכלל לא הרגישו שכבר שלוש לפנות בוקר.
" תראו מה השעה," אמר קולין , הוריו לא היו בבית לכן אף אחד לא אמר להם שמאוחר.
" אולי תישנו אצלי?" שאל קולין.
" ההורים שלי לא בביתף הם בחו"ל בענייני הממלכה," אמרה טרה.
" אז הוד מעלתך מסכימה? כי אף אחד גם ככה לא יכול לומר לך מה לעשות," אמר קולין.
" בסדר גם ככה אף אחד בטח לא ישים לב."
" אני יכולה, הם אמרו שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה עד שהחופש יסתיים," אמרה לוסי.
" אני גם יכול, ההורים שלי מרשים לי." אמר לורן.
כולם התארגנו לשינה ולקולין היו כמה שקי שינה רכים וצבעונים. כולם שקעו בשינה עמוקה.

קרן אור חדרה דרך החלון שבחדרו של קולין. טרה וחבריה החלו להתארגן. טרה הגיע לכניסה של ביתה. היא נכנסה בשקט לחדרה, אבל האומנת שלה ראתה אותה.
" איפה היית כול הלילה ?" שאלה האומנת. טרה החלה להאדים ונזכרה שלא שאלה בכלל עם היא יכולה לישון אצל קולין.
" אני ישנתי אצל קולין," אמרה בנבוכה.
" כל הלילה חיפשו אותך , גם המשטרה. דאגנו לך," אמרה האומנת.
" אני מצטערת," אמרה טרה.
" מעכשיו את חייבת להיות כל הזמן עם הקמע שלך," אמרה האומנת שהחזיקה בידה את הקמע הורוד של טרה. זו היתה שרשרת שבעזרתה המכשפים מדברים זה עם זה מרחוק, כמו טלפון.
" בסדר," אמרה טרה וענדה את הקמע.
טרה עלתה לחדרה כדי להתארגן ליום חדש. כבר היה עשר בבוקר והיא עדיין התקשתה להאמין שבעוד ארבע ימים היה היום הלימודים הראשון שלה. היא ירדה במדרגות ואמרה לאומנת שלה שהיא הולכת לפארק שבמורד הרחוב. בזמן שהיא הלכה ברחוב היא חשבה על מה יהיה ביום הראשון ללמודים; אם היא תשתלב בחברה שם או לא ועל הציונים שלה. מבלי לשים לב היא התנגשה במישהו.
" תסתכלי לאן את הולכת." אמר הנער שהתנגשה בו. הוא היה בעל שער חום ועיניים כחולות, הוא היה כמעט לבן והיה בגילה של טרה. אך הוא התלבש מוזר - הוא לבש גלימה אדומה עם ברדס ובגדים שחורים.
" מצטערת," אמרה טרה הוא סקר אותה והיא חייכה חיוך מאולץ.
" זה בסדר, דרך אגב אני וולטר בלד." הוא חייך. טרה הבחינה שיש לו ניבים. הוא ערפד.
" ומי את ?" הוא שאל אחרי זמן מה של שתיקה.
" אני טרה דאנקן," היא אמרה , סומק התגנב ללחיים של וולטר ונראה שרק עכשו קלט מי זאת.
" מצטער זה הייתה טעות שלי," אמר וניראה נבוך.
היא פנתה ללכת אבל הוא עצר בעדה.
" חכי אולי נוכל לדבר מתשהוא?" הוא שאל בתקווה. טרה היססה לרגע ושקלה את תשובתה.
" אני יבין עם תסרבי," אמר וולטר וחייך עלה על פניו וגם על פניה של טרה.
"תודה על ההבנה," אמרה טרה שנראתה נבוכה. הוא הבין שסירבה לו, אז לא הוסיף כלום ונתן לה ללכת.
אני לא מאמינה מה ערפד עושה כאן, ועוד ביום. אולי דמיינתי, אולי הוא לא ערפד .חשבה לעצמה. לאחר זמן מה היא הגיעה לפארק ושם הבחינה באורין וחבריו. הוא הבחין בה וסימן לה להצטרף אליהם. היא היססה והלכה לכיוונם.
" אורין אני יכולה לדבר איתך דקה לבד?" אמרה טרה.
אורין והיא הלכו לכיוון עץ האלון הגדול שם בדרך כלל לא היו הרבה אנשים.
" על מה רצית לדבר, ולמה לבד ?" שאל אורין.
" אני רק רציתי לשאול אם יש ערפדים שיכולים להיות באור יום? " שאלה טרה ונראה שהיא נבוכה.
" כן , אבל רק מי ששייך למשפחת המלוכה," אמר אורין, " למה את שואלת ? "
היא חשבה עם לומר לו את מה שראתה.
"פשוט פגשתי אחד בדרך הנה, ואני קצת דואגת." אמרה בכנות.
" באיזה גיל הוא היה?" שאל אורין שנירא מודאג.
" בגילנו," ענתה לו.
" תני לי לנחש קוראים לו וולטר בלד? " הוא שאל.
" כן. איך ידעת?" שאלה טרה שהייתה מופתעת.
" הוא לא סתם ערפד, הוא נסיך הערפדים." אמר אורין. לטרה לא היו מילים איך להגיב על דברו לכן שתקה.
" אולי עדיף שנעקוב אחריו?" אמרה טרה , אורין היה המום.
" את רוצה שנלך לארץ האפלה?" שאל אורין .
" אתה לא חייב לבוא איתי, אני ילך לבד," אמרה טרה , אורין הסתכל ישר אל עיניה האזמרגד שלה וראה שהיא מאוכזבת.
" אני ילך איתך, הלילה בחצות נטוס לשם על המטאטאים בלי שאף אחד יראה," אמר אורין, טרה חייכה וחיבקה אותו. זה גרם לו להסמיק ולחייך.
" תודה אורין," אמרה טרה. שניהם חזרו לאזור הפארק שם היא ראתה את חבריה והצטרפה אליהם.
" היי טרה, " אמר קולין שנראה לא שמח לראות את אורין בחברתה וכך גם כול חבריה.
" היי , בוקר טוב," אמרה טרה , אורין התרחק מהם והלך לחבריו.
היא וחבריה התקדמו לעבר הספסלים.
" טרה את לא תאמני מה שמעתי במוזיאון לחפצי אופל, ניסו לגנוב את צמיד האופל של הערפדים " אמרה לוסי שהייתה טיפה מבוהלת .
"ותפסו את הגנב ? " שאלה טרה במתח .
" לא , אבל הוא לא הצליח לגנוב כלום, מישהו עצר אותו, " ענתה לוסי.
" טרה את באה איתנו מחר לקנות ציוד לבית ספר? אפילו לא קנינו עדיין שרביטים," אמר קולין.
" כן , אני יבוא," ענתה טרה. היא ראתה מזווית עיניה את וולטר בלד שבוא נתקלה, ניראה שגם הוא הבחין בה כי הוא חייך לכיוונה.
אורין גם הבחין בו, בדמות החיוורת שברדס שחור ואדום מכסה את פניה הדמות הלבושה שחורים. לפני שטרה או אורין שמו לב הוא יצר מין שער סגול קפץ לתוכו ונעלם.
" טרה , את מקשיבה לי?" שאלה לוסי.
" אה... מה?" אמה טרה שכלל לא הקשיבה ללוסי. היא הייתה מרוכזת בוולטר.
" אמרתי שאולי עדיף שתישני אצלי כדי שנלך יש לחנויות כדי לקנות ציוד," אמרה לוסי בחיוך.
" אני לא יכולה." אמרה טרה במהירות , היא זכרה שהיא ואורין הולכים בלילה לעיר הבירה של הערפדים שארץ האפלה .
" בסדר , אז נבוא להעיר אותך בשבע," אמרה לוסי שהחיוך נמחק מפניה. לוסי לא הפסיקה להסתכל על אורין, אולי היא חושדת במשהו, חשבה טרה.


טרה הייתה בחדרה שכבר החשיך בחוץ. היא ליטפה את לונה החתולה שלה.
"עוד חמש דקות חצות," אמרה טרה.
היא ניסתה שלא לחשוב מה יקרה עם יגלו שהיא שם, מה יקרה עם היא תיתפס. היא לא רוצתה לחשוב כמה זה מסוכן, אחרי הכול ערפדים ומכשפים הם אויבים עוד משחר הימים.
אורין ריחף על המטאטא שלו מול החלון בעזרת לחש שהפעילה טרה.
המטאטא לא הפעיל את מערכת הביטחון.

ההמשך יבוא .....

ההמשך יבוא זה רק אולי לצערי הבטאת שלי אולי לא תעזור  לי יותר בפאנפיק אז אני יצתרך בטאית חדשה אז יקח עוד זמן עד שאני ימצא חדשה ( עם למישהי יש להמליץ לי אז שתירשום בתגובה בבקשה )

הפרק הקודם		הפרק הבא