טרייסי דמבלדור

 הפרק כמו שהבטחתי :)

בשבועות הבאים טרייסי החלה להסתובב עם ידידיה החדשים. בימים שמשיים הם היו יושבים במדשאות הירוקות מפטפטים על קוודיץ' ומשחקים בהטסת מטוסים משוכללים מנייר. 

בימים גשומים ובערבים הם היו רובצים בחדר המועדון ומשחקים בטאקי מתפוצץ או בשח קוסמים כשהם זוללים מאכלים שלקחו מהמטבח. לפעמים שמגרש הקוודיץ' היה ריק הם היו מתאמנים במשחק כשהיא וסיריוס מול פיטר וג'יימס ( רמוס בדרך כלל היה יושב למטה וקורא איזה ספר.)

ערב אחד ישבו החברים בחדר המועדון והכינו את שיעורי הבית שלהם. טרייסי אומנם הייתה בשנתה הראשונה בשונה מהם אך בכל זאת היא נהגה לשבת יחד איתם כשהיא מכינה את השיעורים.

" טרייס. מה זה בוגארט ?" סיריוס שאל את טרייסי, הוא היה היחיד מבין הקונדסאים שקרא לה כך.

" כיאלו שהוא לא יודע." סינן רמוס בשקט אל פיטר.

" הבוגארט הוא ממיר צורות לדמותו של הפחד הגדול ביותר של הניצב מולו." טרייסי השיבה תוך כדי שהיא כותבת משהו בגליון הקלף שלה.

 " גאון שלי." סיריוס השיב וטרייסי הסמיקה וחייכה בליבה, היא הרגישה שמשהו מתבשל בינה לבין סיריוס. השיא היה במשחק אתמול בו הם שיחקו יחד נגד פיטר וג'יימס, הם פלירטטו בניהם כל המשחק ולרגע אחד כשהיא כמעט עפה מהמטאטא סיריוס הציל אותה כשהוא לוחש לה שלא כדאי שהיא תמות כי הוא צריך אותה בחיים.

טרייסי חייכה עכשיו באמת וכשהיא קלטה שהיא מחייכת היא מיהרה למחוק אותו מהפרצוף לפני שמישהו ישים לב.

טרייסי חזרה להסתכל בגיליון הקלף וקראה שוב את המשפט האחרון שכתבה ונכנסה חזרה אל העבודה.

טרייסי סיימה לפני הבנים כי לתלמידי שנה הראשונה היו פחות מקצועות לימוד. טרייסי עלתה למעלה למגורי הבנות והוציאה מהמזוודה שלה את הלק שקנתה לה חברתה המוגלגית מבית הספר היסודי. טרייסי ירדה מטה וראתה שרמוס כבר סיים את השיעורים שלו ועכשיו שאר הבנים העתיקו מהגיליונות שלו.

" היי רמוס בוא תעזור לי לבצע קסם ללק הזה." היא אמרה לו והתיישבה לידו.

" איזה קסם בדיוק ?" רמוס שאל אותה.

" נראה לי שהצלחתי לבצע קסם עמיד שיחזיק את הלק ליותר זמן אבל הייתי רוצה שהוא ינצנץ ויבריק כמו הלק של מולי מהשנה השביעית."

" אני יכול לנסות משהו." השיב רמוס והניף את השרביט שלו כשהוא ממלמל לחש.

"גדול, זה בדיוק מה שרציתי. תודה לופין." היא אמרה לו בקול עליז.

כעבור חצי שעה כולם סיימו את השיעורים שלהם, בנתיים טרייסי מרחה את הלק שלה ורמוס קרא את המשך הספר שבו קרא אתמול כשהם שיחקו במגרש.

אז כשהם סיימו לבסוף עם השיעורים חמישתם התיישבו על השטיח ליד האח ושיחקו במשחק קלפים שנקרא " כישופן" .

" יפה לך הלק הזה." סיריוס אמר  לה כשהיא ביצעה את המהלך הראשון שלה. "תודה" היא השיבה לו בחיוך. הם המשיכו להחליף מבטים כל המשחק.

החבורה נשארו למטה עד שעה מאוחרת בלילה, כשטרייסי הרגישה שעינייה כבר נעצמות היא החליטה שהגיע העת לישון.

" לילה טוב." היא אמרה לכולם ועלתה למעלה. היא נכנסה לחדר האמבטיה, התקלחה במהירות לבשה את הפיג'מה שלה ונכנסה למיטה. ישר כשהיא נשכבה היא הרגישה שהכרית שלה לא נמצאת, היא הורידה אותה קודם למטה כדי לשבת בנוח במשחק. טרייסי קמה מהמיטה בעודה מקללת את עצמה שהיא עדיין לא למדה את כישוף "האציו" .

טרייסי ירדה למטה במדרגות ושמעה את קולותיהם של הקונדסאים. הם עוד לא הלכו לישון ? כבר ממש מאוחר.

" חסרים לנו רק חמישה מרכיבים לשיקוי." היא שמעה את קולו של ג'יימס. הם עוד לא יירדו מהשיקוי הזה ? איזה מין שיקוי זה ? ולמה הם חיכו עד שהיא תלך כדי לדבר עליו ? הם לא מספיק סומכים עליה כדי לשתף אותה במעשי הקונדס שלהם ? אבל הרי רק אתמול הם תיכננו לבצע פעלול קטן על תלמיד סלית'רין והם פירטו בפניה את הרעיון לפרטי פרטים .

" וחמישתם לא נמצאים בהוגוורטס." רמוס נאנח.

" אל תדאג ידידי אנחנו נשיג או..." ג'יימס אמר אך קטע את עצמו כי הוא ראה את טרייסי יורדת במדרגות.

"שכחתי את הכרית." טרייסי אמרה וירדה עוד אליהם כדי לקחת את הכרית.

היא לקחה את הכרית מידיו של רמוס שנראה לה חיוור ומודאג. "לילה טוב." היא מילמלה במהירות ורצה את הדרך חזרה במעלה המדרגות. היא שמה את הכרית על מיטה ונשכבה עליה.

הם לא מספיק סומכים עלי, זה ברור. אבל למה ? אני לא מספיק אמינה ?  אולי בגלל שאני קרובה למנהל ?

טרייסי הרגישה עצב וקצת כעס אבל כעבור כמה דקות היא כבר נרדמה.

למוחרת בבוקר היא התלבשה במהירות במדי גריפינדור, אספה את השיער שלה בקוקו גבוה וירדה למטה לארוחת הבוקר. היא התיישבה בקצה השני של השולחן כדי לא לשבת ליד הקונדסאים.

כשהיא נוגסת בפאנקייק היא שמעה רעש ינשופים מרחוק. זהו יום המכתבים היא חייכה וחיכתה לקוק הינשוף שלה שיביא לה את המכתבים.

כעבור מספר דקות קוק נחת לידה שלרגליו חבילה רגילה מההורים ועוד מעטפה שהיא זיהתה מיד את הכתב של סבא על גביו שכתב לה בכתב ידו המסולסל  " לנכדתי המקסימה".

טרייסי פתחה קודם את החבילה מאמא ואבא, החבילה החילה וופלים ושוקולדים, צעיף ומכתב.

טרייסי פתחה את המכתב וקראה בו.

" טרייסי יקרה,

שמחנו לשמוע שרכשת חברים חדשים . אך היינו רוצים להביע חששות לגבי הבחור העונה לשם בלק.

משפחת בלק היא משפחה עתיקה מאוד שדוגלת באומנות האופל ובטוהר הדם. תפקחי עיניים ואוזניים לגבי הנער הזה.

 אני ואבא מתעדכנים מהמורים שלך בנוגע ללימודים ואנו חושבים שיש עוד מקום לשיפור, במיוחד במקצוע חקר המוגלגים. אל תזלזלי באף מקצוע וזכרי שהצלחה בלימודים זה המפתח להצלחה בעתיד.

נ.ב

החורף מתקרב ולשם כך צירפתי לחבילה צעיף שטוני סרגה בשבילך ( נראה שהגמדונת מתגעגעת אלייך .)

מקווה ששלומך טוב, אמא."

טרייסי נאנחה ומיהרה לפתוח את המעטפה מסבא. המעטפה הכילה פתק קטן בו היה כתוב :

" היום אני פנוי בשעת התה, מוזמנת למשרדי. הסיסמה היא שוקולטה."

בשעה ארבע טרייסי מיהרה למשרד  של סבא.  היא אמרה את הסיסמה ומפלץ האבן החליק הצידה וחשף את המדרגות הלולייניות. טרייסי נכנסה אל המשרד העגול וראתה את דמבלדור רכון מעל השולחן.

"טרייסי." הוא הרים את ראשו וחייך אליה.

"היי." היא השיבה והתיישה בכיסא שמולו. דמבלדור הניף את השרביט ואירגן להם קנקן תה וכמה עוגיות.

" אז תספרי לי איך את מסתדרת בהוגוורטס." הוא שאל אותה כעבור כמה דקות בהם הספיקה לשתות כמה לגימות ולנגוס מהעוגיה שלה.

טרייסי החלה לפטפט על השיעורים והדברים החדשים שלמדה השבוע. היא המשיכה וסיפרה לו על המכתב מאמא שהגיע היום.

 "אני מבין את חשושותיה של קורה לגבי משפחת בלק אבל העובדה שסיריוס נבחר לגריפינדור מעידה על זה שהוא שונה ממשפחתו."

 הזכרת שמו של סיריוס הזכירה לה את אירועי אמש. טרייסי ידעה שהיא לא יכולה לספר לו על השיקוי שלהם למרות שהיא השתוקקה להתייעץ איתו, היא הבינה שהשיקוי הזה הוא סודי מאוד ולא רצתה לסבך את חבריה.

כעבור שעה קלה פרופסור ברנסון הגיע לפגישה עם דמבלדור וטרייסי נאלצה ללכת. היא הלכה אל הספרייה והכינה את השיעורים בספרייה. כשהיא סיימה היא עלתה לחדר המועדון נשכבה על הספה שליד האח וקראה בספר שרמוס הביא לה לפני שבוע ועדיין לא יצא לה לקרוא בו.

בשעת ערב מאוחרת החור שבתמונה נפתח ושלושה מבין הקונדסאים נכנסו לחדר המועדון, הם נראו טשושים ועייפים. טרייסי כמה ממקומה והתקרבה אליהם, היא החליטה שהגיע הזמן להפסיק להתחמק מהם וליישב את ההדורים

" הכל בסדר ? איפה רמוס ?" היא שאלה.

פיטר וג'יימס התעלמו ממנה ועלו למגורים של הבנים.

" הכל בסדר גמור." סיריוס השיב לה בחוסר רצון.

" ורמוס ? והי.. מה קרה לך ברגל ? אתה פצוע !" היא קראה בדאגה.

" אמרתי שהכל בסדר ! מה את אמא שלי ?" הוא קרא בכעס, הדף אותה ועלה גם לחדר.

טרייסי הרגישה מחנק בגרון , מה עשיתי שהם מתנהגים אליי ככה ? הם כבר לא חברים שלי ? וסיריוס.. הוא היה כל כך נחמד קודם.. חשבתי שהוא מחבב אותי. והמשחק שלשום..

 " זה סיריוס בלק והחבורה שלו.. למה בדיוק ציפית ?" היא שמעה קול מאחוריה, היא הסתובבה וראתה את לילי אוונס המעצבנת מהשנה השלישית.

היא התעלמה ממנה ורצה לחדרה כשהבכי מתחיל לפרוץ ממנה.היא הרטיבה את הכרית ונדמה לבסוף, כך עם הבגדים. 

---------------------------

אם יהיו הרבה תגובו זה יעודד אותי להמשיך ולכתוב.

יש סיכוי לפרק מחר. 

הפרק הקודם		הפרק הבא