טרייסי דמבלדור

עד מהרה הבינה טרייסי כמה החיים בהוגוורטס עמוסים. השבוע הראשון של טרייסי היה כל כך עמוס בשיעורים ובללמוד את הדרכים והמעברים לכיתות השונות שהיא לא הספיקה להחליף ולו מילה אחת עם חבורת הבנים.

אחר צהריים אחד בשבוע השני טרייסי מיהרה להגיע אל כיתת השיקויים מכיוון והיא שכחה שם את ספר הלימוד שלה והייתה מוכרחת להשיג אותו בשביל להכין את שיעורי הבית שהם היו אמורים להגיש למוחרת.

אלא כשהיא ניסתה לפתוח את הדלת היא גילתה שהיא נעולה. היא הצמידה את ראשה לדלת ושמעה את קולתיהם של הקונדסאים.  מה הם עושים פה ולמה הם נועלים את הדלת ? טרייסי תהתה.

" לופין מה עוד כתוב שצריך לשיקוי ?" היא שמעה .

" עלה פלסטינורון .זה לא יעבוד ! תפסיקו לנסות !" רמוס נשמע לטרייסי מאוד מיואש ועצבני, זה לא היה נראה לה אופייני לו.

לפני שהיא הצליחה לעלות ולו השערה אחת מה הם זוממים שם היא שמעה קול צעדים מתקרב והיא ראתה את פרופסור סלגהורן עומד לפנות למסדרון של הכיתה .

" אההה – פרופסור !" היא קראה לעברו ורצה אליו.

" מה מעשייך פה ? העלמה דמבלדור " הפרופסור שאל אותה בהתפעה.

" שכחתי את הספר שלי בכיתה.. ובעודי יורדת למטה עלתה בי שאלה בנוגע לשיעורים.. האם תוכל לענות לי עליה ?".

טריסיי שאלה אותו שאלה אקראית על שיקויים, היא לא הייתה בטוחה למה היא עושה את זה.  היא ניסתה לדבר בקול כדי שהם ישמעו את קולותיהם אבל לא הייתה בטוחה בכלל שהם יכולים לשמוע.

בתוך החדר ג'יימס קפץ בבהלה. " הפרופסור נמצא במסדרון ליד ! חייב להסתלק !" הוא קרא וסגר את המפה בה קרא.

הם החלו לסדר את החדר במהירות ואז  התעטפו בגלימת ההיעלמות ושנייה אחרי כבר נעלמו במסדרון מקביל.

" למה הפרופסור לא נכנס לחדר ?" שאל סיריוס את ג'יימס בעודם עולים למעלה, כשהם מצטפנים בתוך הגלימה.

" נראה שמישהו מדבר איתו...מסיך את דעתו... זה הזקן !" הוא אמר בהפתעה שהסתכל שוב על המפה.

" למה שהזקן יעזור לנו ? " שאל סיריוס בסקרנות .

" אולי כי הוא יודע מה אני." אמר רמוס בשקט.

" לא ! יאדיוט ! זה T דמבלדור. זאת הטרייסי הזאת !" אמר סיריוס וחטף מג'יימס את המפה.

"רואה ? " הוא אמר לג'יימס בהקנטה ודחף אותה לפרצוף שלו.

באותו ערב ישבה טרייסי בחדר המועדון והייתה שקועה בהכנת השיעורים בשיקויים. היא עיכבה מקודם את הפרופסור בערך חמש דקות ושהם נכנסו יחד לכיתה היא הייתה ריקה. טרייסי שמחה בשביל הבנים וניסתה לחשוב איזה שיקוי הם ניסו להכין.

"היי טרייס." היא שמעה קול מאחוריה. 

טרייסי הסתובבה וראתה את סיריוס מחייך אליה.

 "טרייס ?" היא שאלה אותו בקריצה.

" כן. השם שלך קצת ארוך מידי." הוא אמר לה. 

" לא יותר ארוך משלך." היא השבה לו.

" את השם שלי אני לא אומר,נכון ?" 

טרייסי צחקה וסיריוס נהנה לשמוע את הקול של הצחוק שלה.

"בואי לכיתת הלחשים אנחנו רוצים לשאול אותך משהו " .

"עכשיו ? אבל אסור להסתובב בשעות האלו מחוץ לחדר המועדון."

 "וואלה ? את לא נראית לי אחת שמצייתת לכללים המטופשים הללו."

הייתה שתיקה קצרה וטרייסי חשבה מה החבורה הזאת רוצה ממנה ? אולי הם רוצים להודות לה ? אולי לשתף אותה בשיקוי שלהם ? אבל אם היא לא תלך היא לא תדע. " בסדר" היא השיבה וסגרה את הספר ,היא הניחה את הנוצה מעליו וקמה. 

"אחרי." הוא אמר וקם ממקומו.

טרייסי הלכה אחרי סיריוס אל היציאה מחדר המועדון, הם זחלו דרך החור של האישה השמנה ומשם יצאו למסדרון. 

סיריוס הוציא מכיסו גלימה ישנה וכיסה את שניהם בעזרתה. "זאת גלימת היעלמות."

הם המשיכו במסדרון ואז ירדו במדרגות אל הקומה השנייה שם הם פנו ימינה ונכנסו אל הכיתה ריקה.

בכיתה הריקה היו כבר שאר חבריו של סיריוס: רמוס, ג'יימס ופיטר. טרייסי נלחצה מזה שכל יושבי החדר נעצו בה את מבטם, הם היו רציניים מידי.

" הבאתי אותה."

" אז את הגעת לכיתה כדי לחפש את הספר שלך, הבנת שאנחנו שם באופן לא חוקי וניסית לתת לנו מרווח זמן לברוח מהכיתה ?" ג'יימס שאל את טרייסי אחרי שהיא סיפרה את הסיפור, הוא רצה לבדוק שהוא מבין את הסיפור שלה.

"בדיוק." היא השיבה.

" וכמה זמן צותת לנו ?" הוא שאל במבט נוקב.

" ג'יימס היא הצילה לנו ת'תחת." סיריוס קרא.

"  בלק- אנחנו צרכים לבדוק מה היא יודעת !"

" אני.. הבנתי שאתם מכינים שיקוי. זה הכל." היא אמרה.

"כן. הכנו בסך הכל שיקוי פשוט שיגרום למי ששותה אותו להקיא." ג'יימס אמר בשמחה.

" אה." היא אמרה.

השתררה שוב שתיקה מעיקה, טרייסי הרגישה שהיא מעיקה והייתה מאוכזבת שהם ניפנפו אותו ולא חלקו איתה יותר מידע בנוגע לשיקוי.

"טוב אז שיהיה לכם בהצלחה. אני הולכת." היא אמרה והסתובבה ללכת.

" אה- תודה לך על זה." רמוס גימגם לעברה.

" בבקשה ואם אתם רוצים עלה פלסטינורון אתם לא תשיגו את זה בכיתת השיקויים, זה חומר די נדיר. הוא משמש לרפואה." היא אמרה ופתחה את דלת היציאה.

"רגע- מאיפה את יודעת מה זה העלה הזה ? אפילו רמוס החכם שלנו בחיים לא שמע על החומר הזה." קרא סיריוס וטרייסי הסתובבה אליהם שוב.

" אבא ואמא שלי מרפאים בקדוש מנגו ."

" מה את יודעת על הצמח הזה ?"

טרייסי התקרבה אליהם יותר והתיישבה לידם.

" טוב. זה צמח די נדיר.. הוא גדל בנוורוגיה באזור הדרומי שלהם שם.. נו איך קוראים שם לעיר הנמל הדרום מערבית ? "

הם הביטו בה די המומים. " לא יודעים.. זה משנה ?"

"זה לא משנה.. טוב גדל שם עץ יחיד שהעלים שלו מרפאים את מחלות העור הקשות ביותר: גרדת, יבלת דרקונית, קשקשת מדממת. אה.. נזכרתי קוראים לעיירה הזאת סטוונגר."

" קיצר העלה הזה נמצא רק בקדוש.. ובעוד כמה מרפאות יוקרתיות במדינה. " היא המשיכה.

" אז כדאי שתוותרו על השיקוי שלכם." היא המשיכה כשהם השתתקו והביטו זה בזה .

" את יודעת גם מה זה ניאוביום ?" שאל אותה ג'יימס.

" נמםם..כן. זה כומר כימי שמשמש לכל מיני דברים. גם מייצרים ממנו תכשיטים." היא השיבה בידענות.

" תקשיב רמוס ידידי אני אומר שאפשר להחליף אותך בילדה הזאת." קרא סיריוס בחיוך.

טרייסי חייכה אליהם מוחמאת מהמחמאה שהעריף עליה סיריוס. הם נראו לה הקבוצה הכי מגניבה בהוגוורטס. 

-----------

אני חוזרת הביתה בחמישי.

אם תהיה היענות וכמה תגובות אני אהיה מוכרחה להמשיך עוד פרק עד יום ראשון הבא.

הפרק הקודם		הפרק הבא