רוז

הלכנו בשקט ובדממה בטור ישר ומסודר אחרי המורה, ג'וליה קרירט. חצינו מסדרון אחד ארוך מאד, ולאחר מכן ירדנו גרם מדרגות מרהיב. לבסוף הגענו לאולם ענק, מואר בהמון עששיות מרחפות. התקרה נראתה ממש כמו בחוץ.

המורה הובילה אותנו עד שרפשרף אחד נמוך ועליו מוטלת מצנפת קרועה, בלויה, ועם הרבה קרעים. עמדנו בשקט ולא הוצאנו הגה מפינו. רק אנחנו, לפחות. " תלמידים!" רעם קול עמוק. קפצתי בבהלה לעבר הקול וראיתי אישה גבוהה, רזה ומרשימה רוכנת מעל שולחן המורים ומדברת. המנהלת מקונגל, חשבתי. " ברוכים הבאים להוגוורטס!" התלמידים מחאו כפיים. " וכעת, ימוינו התלמידים החדשים ואתם תשבו בשקט ולא תפריעו". היא התיישבה בחזרה במקומה. מבטנו נדדו לעבר המצנפת אך היא לא עשתה מאומה. ולפתע, נפער בה קרע רחב שנראה כמו פה והיא התחילה לשיר:

" ברוכים הבאים

תלמידים ותלמידות

אמיין אתכם לבתים

שורות אחר שורות,

                          אם אתה אמיץ דיו

                          לעמוד בכל אתגר

                          אודיע מיד, כי אתה האדם

                          שלגריפינדור אשלח

                                                          אם חכם אתה יותר מכל אחד, 

                                                          ובראשך תמיד חרוט למד למד למד!

                                                          בלי היסוס, אשלחך על סוס,

                                                          לרביינקלו עכשיו. 

                                                                                                   סלת'רין בחיש מיד,

                                                                                                   אוסף את כל השאפתנים,

                                                                                                    אבל הוא לעולם לא יוותר,

                                                                                                    על אלו שבדמם טהורים,

                                                                                                                                     הפלפאף בטוב לבה,

                                                                                                                                     תאסוף את כל השאר,

                                                                                                                                     וכך כל העניין הזה,

                                                                                                                                     מהר מהר נגמר.

                                                                                                                                                                ימים עברו והחלטה נקבעה,

                                                                                                                                                                הם לא ימיינו אותנו משכבר,

                                                                                                                                                                נוצרה אני, ובכוחי,

                                                                                                                                                                מיינתי את כל השאר.

רק כשהקרע של המצנפת נסגר, הבנתי שהיא גמרה לשיר. התלמידים מחאו כפיים בנימוס, ובכך התחיל המיון. ג'וליה, או שאני אמורה לקרוא לה פרופסור קריקט, שלפה מגילת קלף ארוכה והחלה להקריא שמות.

"לוני בוט!". ילד שמנמן שם את המצנפת על ראשו והתתמיין לבית הפלפאף.

" אריק ארקסן!" התמיין לבית רביינקלו.

" טניה לוונסקי!" התמיינה לבית סלית'רין.

בית גריפינדור פרץ בתשואות כשהתמיינה אליו תלמידתו הראשונה, מיילה נארד.

" שון לונגבוטום!" בנו של נוויל, המורה לתורת צמחים ניגש חושש ומבויש אל השרפרף. אביו שלח לו קריצה משולחן המורים, ומחא כפיים בהתלהבות מרובה כשהתמיין לבית הפלפאף.

" לריסה יאן!"

" טרייסי ארגמן!"

" אלבוס פוטר!". אלבוס הרועד ניגש לשרפרף, בעוד אני הרמתי את אגודלי ולחשתי לו בהצלחה. כצפוי, המצנפת נחה על ראשו של אלבוס כמה שניות בלבד לפני שצעקה "גריפינדור!". אלבוס הנרגש הלך ברגליים כושלות אל שולחן גריפינדור.

עוד כמה ילדים עברו, ובנתיים אילין התמיינה לרביינקלו, מולי להפלפאף ופרדי ודומיניק התמיינו לבית גריפינדור. ועכשיו נותרתי רק אני.

" קארין סופן!"

" טיילו גוץ'!"

ואז, כמובן, "רוז וויזלי!". ניגשתי אל השרפרף בצעדים רועדים. הנחתי את המצנפת על ראשי וניסיתי להסדיר את נשימתי. "מממ.... יש פה גם טוב לב, גם חוכמה, גם אומץ... אפילו שאפתנות אפשר למצוא פה..." אמרה לי המצנפת. " את יכולה להצליח ברביינקלו, את יודעת? אבל לא, ליבך ומוחך אומרים משהו אחר. את רוצה להיות עם חברייך. את צריכה להיות בגריפינדור!". הורדתי את המצנפת מראשי וקמתי, אסירת תודה.  מילה אחת שגרמה לי להיות מאושרת כל כך. השמחה פשטה בליבי וצעדתי בראש מורם ובגאווה אדירה אל שולחן גריפינדור.

הפרק הקודם