הכבשה השחורה

אישה נמוכה ושמנמנה עם שמלה כתומה אשר התאימה מאוד לשיערה הג'ינג'י הלוהט עמדה בפתח הדלת,ששרביטה מכוון על לוציוס.

לוציוס גיחך.

"מולי,"התחיל לומר בזילזול."את באמת חושבת שאם את רוצה שהיא תבוא איתך היא תבוא?"הוא חייך את חיוכו הלעגני והמפורסם במלואו.

"ואם היא לא רוצה לבוא?"הוא פנה אל ריילון לפני שפתחה את פיה."אם את תבואי איתה,"הוא החל לומר בטון מזהיר,ונאנח, תוך שהוא התקרב אל לונה."לא חבל אל הפרצוף המתוק הזה?"הוא הכווה עם שרביטו על פניה של לונה המבוהלת.

"אתה..."מולי החלה לזעום,ידיה התקפצו לאגרופים,והיא נהייתה אדומה מכעס."אני מה,"שאל לוציוס והתקרב יותר על מולי."רשע?רוצח?אם כן,תודה לך."הוא הסתובב לעבר ריילון.

"תבחרי."

היא הסתכלה בחוסר עונים על מולי,ואז אל לוציוס ולונה.

מולי-לונה.

מולי-לונה.

מולי-לונה.

מולי-לונה.

היא חשבה הרבה.

כל-כך הרבה עד שראשה כאב.

היא נפלה על הרצפה.

'לא עכשיו!'

לפתע צץ בראשה רעיון גאוני.

אבל אם הוא לא יצליח,היא בצרות.

"טוב,אני אבוא איתכם."מילמלה.

"אבל אני צריכה להחליף בגדים."

לוציוס גילגל את עיניו.

"שלא תעזי לעשות טריקים טפשיים."הזהיר אותה.

היא הינהנה.

'תאמין לי,' ענתה לו בליבה,'זה לא טריק טיפשי.'

היא עלתה לחדרה ופתחה את המחשב.

זה לחייב להצליח.

"הצילו,שירה.

אור אדום.

מתג הפעלה.

ס-א-ס"

היא סיימה לכתוב את ההודעה,ושלחה אותה באי-מייל.

היא לקחה איתה את הטלפון שלה,מכוונת את תוכנת האיתור.

איזה מזל שלוציוס לא מכיר טכנולוגיה מוגלגית!

היא החליפה בגדים וירדה למטה.

תאמינו לי,זאת לא התוכנית שאתם חושבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא