הכבשה השחורה

המסיבה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה,ולונה נשארה לישון אצלם(רק בגלל התעקשותה).

ריילון סגרה את עיניה ונרדמה מיד,מכורבלת בצורת כדור ומכוסה בסמיכה עם ציורים של סוסים.

כמה דקות לאחר מכן(לפחות כך היה נדמה לה),שנתה הופרעה בצעקות.

"אהה!!! הצילו!!!"

זאת הייתה לונה.ללא ספק.

ריילון קמה מיד ורצה לסלון,על מקור הרעש.

לונה הייתה שם,קשורה לכיסא.

היא סמנה לריילון לברוח,כי על פיה הייתה גרב,אבל היה מאוחר מדי.

ריילון הרגישה שמתקרבים עליה מאחור,והיסתובבה.

הדבר הראשון שהיא קלטה היה שיער בלונדיני,ואחריו עיניים אפורות.

מאלפוי חייך חיוך שמבשר רעות,ועיניו הצטמצמו בזדוניות.

"ריילון,אני משער."הוא אמר.

"לוציוס מאלפוי."הוא הושיט לה את ידו."את יודעת שבן אדם מנומס לוחץ ידיים אם מושיטים לו יד,נכון?"

הוא ציין כשראה שהיא לא מתכוונת ללחוץ אותה."ואתה יודע שאנשים מנומסים לא קושרים ילדות בנות 5 לכיסאות ומכסים את פיהן בגרב,נכון?"היא השיבה בעוקצנות.

לוציוס גלגל את עיניו."לא משפט שהייתי מצפה מאוכלת המוות הצעירה ביותר."אמר.ריילון הסתכלה עליו במבט של:'אני-לא-הולכת-לעשות-את-מה-שאתה-מצפה-ממני-לעשות' הוא נאנח בציניות.

ריילון לקחה שני צעדים לאחור,לעבר הדלת,בתקווה שהוא לא ישים לב.

אבל הוא שם לב.

"את לא באמת חשבת שבאתי לכאן לבד,נכון?"

עוד כ-11 אוכלי מוות סגרו עליה.היא בלעה את רוקה בקול.

אחד מאוכלי המוות גיחך.

"אני לא מבין מה אדון האופל מוצא בה."הוא טען בקול.

"גם אני לא מבין,יאקסלי."טען לוציוס."אבל אם אדון האופל מוצא בה משהו שימושי,אז צריך להקשיב לו."

ריילון אזרה אומץ כדי לדבר.

"אין לי מושג מה אתם רוצים ממני."מילמלה בפיזור נפש.

לוציוס הרים גבה.

"מה,זה לא מספיק ברור?"שאל.

"אנחנו רוצים לצרף אותך לשירותיו של אדון האופל,אם את יודעת בכלל מה זה אומר."

ריילון הינהנה.

"טוב,"אמר,"אני לא יודע למה,אבל יש לך את ההיזדמנות להצטרף מרצונך."הוא חייך מעט."ויש לך את ההיזדמנות שנכריח אותך להצטרף.במה את בוחרת?"

"היא לא בוחרת בכלום."נשמע קול מאחוריה."היא באה איתי."

הפרק הקודם		הפרק הבא