אבן תכלת,אזמרגד ופלטינה

יצא כי באותה שנה, יום לאחר המיון היה יום ראשון. 'אין לימודים' הייתה צריכה להזכיר לעצמה, היא לא ציינה בפני אף אחד את היותה יהודייה.

היא לא רצתה שישנאו אותה עוד יותר. היא החליטה לדבר עם המורים לגבי השלמת החומר. לבסוף הא יצאה עם שעות לשיעורים פרטיים בשיקויים,

שינויי צורה והתגוננות מפני כוחות האופל או איך שהיא קראה לזה, בציניות, "המכ"ה". היא ישבה לשמאלו של דמבלדור,

והשתדלה להיות כמה שיותר בלתי נראית, לא משימה קשה כל כך כשאתה רק מטר שישים. כאשר הופיע האוכל היא לקחה פרוסת לחם,

ובירכה עליה בשקט: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ". היא לא הייתה אדם דתי, בכלל לא, אבל זה הזכיר לה את ילדותה בישראל עם הוריה המאמצים,

חסרי קסם אך בעלי לב חם ואוהב שאהבו אותה ודאגו לה כאילו הייתה בתם הביולוגית. ובסוף נאומו של המנהל,

שאיחל לכולם שיצליחו בלימודים הסכימה לעצמה להשיב ב"אמן". פרופסור בינס, שלימד את תולדות הקסם,

אמר לה כי יש לו שעה חופשית וכדאי לה להשלים חומר. היא הסכימה ובמשך שעה וחצי ניסר קלו החד גוני במוחה והמשיך גם לאחר סוף השיעור.

היא קלטה מהר, ולא נשאר לה יותר מדי להשלים לקראת החומר של השנה הנוכחית. כך גם בשאר המקצועות. היא הצטיינה מאוד בחקר המוגלגים,

ונראה כי לא הייתה צריכה אף לא שיעור השלמה אחד, כך שאת נושא שיעורי הבית, "רפואה מוגלגית" קיבלה מהמורה כאשר פגשה בה במסדרון.

'זה יהיה נושא קל.' חשבה לעצמה, בכל זאת, אביה המאמץ היה רופא, ואמה- עורכת דין. כל שיעור חופשי היה בשבילה שיעור השלמה,

היא התקדמה בחומר, ושמחה לדעת שיש לה אפשרות להירשם לעוד מקצוע והפעם- אחד מוכר ודומה למקצוע שאותו למדה- כשפומטיקה.

הסברה שהמקצוע דומה למתמטיקה הייתה נכונה, אך היא הייתה טיפה מעל כולם במקצוע הזה, כיוון שהתחילה איתו מוקדם יותר.

כך עבר לו השבוע הראשון, ואז היא קיבלה הודעה מהמנהל: "התייצבי בכניסה למשרדי בשעה שלוש." היא הגיעה לשם בחמישה לשלוש,

ופגשה במנהל. "הגעת? אם כן עלי איתי" ואמר את הסיסמא: "שוקולד מריר" היא שנאה מדרגות מתפתלות

ורצה לראשן כד לא לחוש בבחילה שתיגרם מהסיבוב. כאשר הגיע לראש המדרגות, פתח דמבלדור את הדלת,

הורה על כיסא והתיישב בכיסאו, היא התיישבה היכן שהצביע, וללא הקדמות מיותרות החל דמבלדור לדבר:

"אני רואה שאת מתקדמת מהר, זה טוב, ובמספר מקצועות את מתקדמת יותר משאר הכיתה" היא הנהנה.

"שמתי לב שבמהלך הארוחות את ממלמלת ורק אז אוכלת וגם אז, רק מעט, מה הסיבה?" שאל המנהל.

'אין לאן לברוח' חשבה, 'ועדיף לא לשקר' . היא פתחה את פיה:

"אני מקווה שהפרופסור יבין ויכבד את בקשתי שלא לספר לאיש א מה שאני הולכת לומר עכשיו" "בי נשבעתי" אמר המנהל.

"הסיבה למה שאתה מכנה "מלמולים" היא הרצון להרגיש קרבה לבית בו גדלתי בילדותי. גדלתי בישראל,

במשפחה יהודית-חילונית, אך הקפדנו על הקידוש, כאשר אני כאן, מוקפת בנוצרים, נחה גם ביום ראשון, אני מרגישה צורך לחבר את עצמי למקורות שלי.

לא בדיוק מתוך אמונה, מתוך אי שייכות. זה מזכיר לי מאיפה באתי." היא סיימה.

"הסיבה לאכילה מועטת היא בריאותית, אדוני. טיפה אחת של חלב,

נגיסה אחת מדבר חלבי תוביל למותי, ומשום כך עליי להיזהר, כדי לא למות מנגיסה שגויה." 

"האם החלטת מתוך זה שתשמרי כשרות במזון?" שאל אותה דמבלדור. "כן" היא השיבה,

"החלטתי להימנע ממאכלים כמו בשר לבן ופירות ים בנוסף." "אם היית אומרת זאת לפני כן,

הייתי דואג שלצלחתך יגיע אוכל כשר בשרי/פרווה בלבד"! אמר לה המנהל. "לא רציתי תשומת לב מיותרת"

ענתה לו ריי. אל תדאגי, סודך שמור עמי, אבל בקשר לאוכל, אדאג לכלים כשרים בשבילך במטבח, איני רוצה לסכן אותך"

"תודה רבה" השיבה ריי, קמה מכיסאה, בירכה את המנהל לשלום והלכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא