אבן תכלת,אזמרגד ופלטינה

היא שכבה על מיטה בחדרה, חדר שנוצר בקסם, היה בו ארון עם גלימות של כל הבתים המצעים הין לבנים והכילות בצבע שחור.
היא הסתכלה על עצמה במראה הגדולה שהייתה על הקיר, גודל המראה המחישה לריי כמה היא נמוכה לגילה.
שיערה הארוך והגלי-חלק היה בלונדיני, אך היא הוסיפה לו גוונים שחורים אדומים בקצותיו.
היא ידעה שהשתנתה מהפעם הקודמת שהסתכלה על עצמה, היא נראתה בוגרת יותר, עיניה הכחולות-ירוקות- אפורות שאותן כינתה "עובש" היו עזות יותר,
אך לא נראה שנטו לאיזשהו צבע.היא עדיין לבשה את בגדי אמש, כיוון שהייתה עייפה לאחר השיחה עם דמבלדור ונרדמה ישר על המיטה,
בלי להתכסות אפילו. בגדיה- חולצה ארוכת שרוולים ומכנס דנים ארוך, הסתירו את עברה הנסתר.

כאשר שוחחה עם דמבלדור, הוא ניסה להוציא ממנה מידע לגבי עברה, אך היא לא הסכימה לומר  דבר מלבד:
"למרות המראה שלי, פרופסור, האמן לי שנכחתי ביותר אירועי היסטוריים מכל אחד אחר, כמו שהסברתי לך,
יש לי את היכולת לעבור בעולמות שונים, וכך, בעצם להיות נוכחת באירועים רבים. כל עולם שבו הייתי העניק לי
משהו, בין אם זה משהו טוב ובין אם זה משהו רע." היא סיימה וקמה מהכיסא. "שבי בבקשה" אמר המנהל.
"רציתי לדון איך לגבי המקום בו תגורי ויש לי רעיון" ריי הודתה למנהל לאחר שיצר את החדר בקסם.
"יש לך שם גם מקלחת ושירותים, וכל מה שצריך, כולל ספרי לימוד של השנה ושל השנים שהחסרת, כלי כתיבה, גלימות וכו'.".
"תודה" היא השיבה.  קסם כלשהו מנע ממנה את הצורך לבצע עיקוף כל בוקר, והיא הגיעה לאולם הגדול דרך גרם מדרגות
שבעיני התלמידים לא התקיים והוביל לאולם הגדול

הפרק הקודם		הפרק הבא