מותו של די אנג'לו

לא פרסמתי מאתיים שנה, אני יודעת... פרק אחרון!!!!

תודה ל2dqorillaz שהזכיר\ה לי להמשיך את הפאנפיק. תודה רבה!

זה פרק אחרון, אז תהנו ותגיבו!

פרסי הקשיב בעוד ניקו מסביר איך המים מהסטיקס יכולים להמית אותך, ואז אבא שלו נתן לו הזדמנות לחזור לגופו, בתנאי שהגופה לא נשרפה,

"ככה שהגעתי בדיוק בזמן..." אמר ניקו, מבריש את בגדיו.

הייזל חיבקה אותו, בוכה. "בחיים, בחיים על תעשה לי את זה שוב, את שומע?!"

ניקו, שנרתע מעט מתוקפנותה הנהן בחיוך.

פרסי התקדם לניקו.

"אל. תעשה. את. זה. יותר. בחיים. או שאוציא אותך מהשאול בכוח, ואהרוג אותך."

"שמח לדעת שרוצים אותי מת!" אמר בציניות קפואה.

ג'ייסון חיבק את ניקו. "אל תעשה לנו את זה יותר לעולם. אף פעם. בחיים. אתה לא עושה את זה."

"כן, כן, בסדר," רטן ניקו, נבוך מעט מג'ייסון.

"אם ליאו היה פה, אתם יודעים מה הוא היה אומר?" שאלה פייפר, מסתכלת על ג'ייסון שהתנתק מניקו.

"חיבוק קבוצתי!" קרא פרסי כמו ילד קטן, והשישה עטפו את ניקו הנבוך עוד יותר בחיבוק מוחץ.

"אבא, בוא לקחת אותי, עוד שנייה אני מת," מילמל ניקו המחוץ.

הם התנתקו ממנו, בוחנים אותו מכול הכיוונים.

" פעם הבאה שאתה מחליט להרוג את עצמך, תודיע לנו קודם, טוב?" אמרה אנבת', מסתכלת על התכריכים שנזרקו על הרצפה.

"תאמיני לי, אני ממש לא מתכוון למות עוד פעם. זה לא כיף בכלל..." שפשף ניקו את צידי ראשו.

"חבל, פעם הבאה שמישהו ימות, אתה תוכל להציל אותו, לא?"

"או שאוכל למות מבלי להציל אותו. זה תלוי מה המצב רוח של אבא שלי." הקדיר ניקו את פניו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מאוחר יותר, אחרי שניקו חזר על סיפורו יותר משש פעמים ברציפות, לקח אותו וויל לשיחה קטנה.

"אתה חייב לפחות עוד ארבעה ימים במרפאה, החל מעכשיו. בפקודתי." אמר וויל, חוזר על דבריו כמו שאמר לפני כמה חודשים, בסוף המלחמה.

ניקו זה באי נוחות. "זה- אני לא יכול להיות ארבע ימים במרפאה!" מחה, מנסה לחזור לחדר האוכל שוויל גרר אותו משם.

"זה ממש לא נתון לויכוח."

"ואתה ממש לא אבא שלי!"

"כן, אבל אם בא לך להפוך לשלולית של חושך, די אנג'לו, אז תמשיך אם הקסמים האלה!"

"זה לא הקסמים שלי, הם של אבא שלי!"

"אתה מתת וחזרת לחיים! זה לא מצדיק מנוחה?"

"כן, אבל לא במרפאה! את רוצה שאבריח משם את כולם?"

"אבל אתה לא מבריח אותם! הם ממש לא בורחים, אתה זה שמרחיק אותם!"

הם ניהלו תחרות מבטים קצרה. ניקו, אם כול מחאותיו הבלתי פוסקות, הפסיד.

"זה גורם לי נוסטלגיה." רטן, משתרך אחרי וויל.

"טוב, אף אחד לא מת מנוסטלגיה, אז תמשיך ללכת." קרא לפני וויל, ששמע את דבריו.

ניקו מילמל משהו לא ברור והגביר את קצב הליכתו.

"אני שונא אותך." רטן.

"יופי, זאת הגישה!"

לשם שינוי, לניקו לא היה מה להגיב.

הם הלכו למרפאה, לא שמים לב לאנבת' העומדת שם, מחייכת לעצמה בגלל הוויכוח המטופש שלהם.

"תודה ניקו." לחשה אחריהם, לא מודעת בעצמה לניקו השומע.

הוא חייך לעצמו, ונכנס למרפאה עם וויל.

הפרק הקודם