סוד הקסם היהודי

בס"ד

"נא להגיע לתחנת האיסוף לא יאוחר מהשעה 11:00 בבוקר" נכתב במכתב מעפלים ואכן, בשעה 10:30 בבוקר ה-1 בספטמבר בי"ז אלול אילון הגיע לתחנת הרכבת של באר שבע.

"אתה בטוח שתסתדר? אתה רוצה שאלווה אותך פנימה?" שאלה אותו נעמה שהסיעה אותו לתחנה (היא היחידה שהיה לה זמן, היא סיימה כיתה י"ב ועוד לא התגייסה וההורים שלהם עבדו).

"אני אסתדר," אילון אמר בעודו יוצא מהרכב עם מזוודתו היחידה.

"יופי," נעמה סגרה את הדלת אחריו, "תהנה, ואני אהנה בחופש שלי!!!" ונסעה משם.

אילון משך בכתפיו. זה לא כל כך הפריע לו שהוא לא נפרד ממשפחתו כמו שצריך, הרי הוא אמור להכיר אנשים חדשים בדרך לעפלים. הוא נכנס לתחנת הרכבת כשמזוודתו מתגלגלת אחריו. הוא נכנס למעלית הראשונה שראה והיכה בעזרת שרביטו את כפתור הקומה הנמוך ביותר. השרביט הוציא מעט ניצוצות, דלת המעלית נטרקה והמעלית הוחשכה.

"אופס..." מלמל אילון.

"שלום," נשמע קול מוכר ורדיופוני.

"שלום..." השיב אילון בחשש.

"על מנת להמשיך בנסיעה נזדקק לכמה פרטים מזהים," המשיך הקול שאילון זיהה כקולה של המזכירה האלקטרונית ממגוון משיבונים אוטומטיים שיצא לו לשמוע במהלך 12 שנותיו.

"נא לציין שם ומין," אמרה בעלת הקול.

"אילון מלמד, זכר..." אילון אמר בסקרנות, מצפה לבאות.

"שלום אילון מלמד, ברוך הבא לרכבת האקספרס לעפלים. תהנה מנסיעתך הראשונה. הרכבת עתידה לצאת בשעה-" הקריינית נעצרה פתאום, ואז המשיכה בקול רובוטי יותר: "אחת עשרה בבוקר-" ונעצרה שוב.

"קוסמים קוסמים, אבל מסתבכים עם מזכירות אלקטרוניות..." אילון צחק לעצמו.

"צוות הרכבת מאחל לך נסיעה נעימה, וצוות בית הספר מאחל לך שנת לימודים פוריה. תודה," סיים הרול ודלת המעלית נפתחה בתנופה ישר לתוך רכבת מודרנית כשמהחלון נשקף... כלום. אילון פסע בחשש פנימה.

"שלום?" הוא שאל. היו שם עוד כמה ילדים בודדים שהסתובבו בין הקרונות. אילון הביט לעבר המעלית שממנה יצתא וראה שהיא נעלמה ומאחוריו היה קיר חלק של רכבת עם צג הסופר לאחור את הדקות לתחילת הנסיעה שהראה שבעוד רבע שעה הנסיעה תתחיל.

אילון הביט סביבו והחל להתהלך כה וכה. הרכבת הייתה מודרנית עם מושבים המקבילים לכיוון הנסיעה ולא כמו שרכבת האקספרס להוגוורטס תוארה. אילון תהה עד כמה באמת עולם הקסמים הישראלי דומה לעולם הקסמים הבריטי.

השעון ספר לאחור. הוא ראה ילדים מגיעים מהקרונות הסמוכים ומתחילים להתיישב. הוא ראה שהקרון בו הוא נמצא מלא בתלמידים בוגרים יותר אז הוא פנה לקרונות אחרים.

נותרה עוד דקה עד השעה 11:00 ואילון החל לנוע כאחוז דיבוק בין הקרונות במטרה למצוא תלמידי שנה ראשונה, או לפחות מקום פנוי.

הגיעה השעה 11:00 ובמערכת הכריזה של הרכבת נשמע הקול הבא:

"נוסעים יקרים, תלמידים, צוות, ושארר הנוסעים הסמויים, בעוד מספר דקות תתחיל הנסיעה."

תלמידים מעטים מחאו כפיים בעוד הרוב נאנחו. הצג הסופר לאחור החל לספור קדימה. אילון משך בכתפיו והמשיך לשוטט.

בעברו הוא ראה תלמידות ותלמידים מכל הסוגים- יהודים וערבים, דתיים וחילונים, חנונים, ערסים, צפוניות, קיבוצניקים, דרוזים, והוא היה בטוח שהוא ראה ילד אחד לבוש כחרדי אפילו.

כעבור כרבע שעה נשמעה שוב הודעה במערכת הכריזה: "נוסעים יקרים, תלמידים, צוות, ושארר הנוסעים הסמויים, בעוד מספר דקות תתחיל הנסיעה." הפעם ההודעה גררה תלונות רבות יותר ואילון שמע תלמידה צוקעת: "בשנה שעברה יצאנו רק ב12 וחצי! ממש מדינה דפוקה!" אילון התחלחל והמשיך לשוטט בתקווה למצוא לפחות מקום פנוי בודד, כבר פחות שינה לו עם מי לשבת.

לבסוף, בשעה 11:45, לאחר שההוגעה המוקלטת נשמעה עוד מספר פעמים, נשמעה הודעה חדשה: "שימו לב, כולם, עקב תקלה טכנית היציאה נדחתה במספר דקות. אנו מתגברים על הכשל ומיד יוצאים."

ולאחר חצי שעה: "שימו לב, בעקבות שביתת פתע של נהגי הרכבות שפרצה כעת הנסיעה תתעכב בעוד דקות ספורות."

ולבסוף, בשעה אחת בצהריים, אחרי שאילון חצה את הרכבת בפעם העשרים, נשמעה ההודעה לה כולם חיכו וקיבלו אותה באנחות רווחה וגם בתלונות לא מעטות: "נוסעים נכבדים, אנו שמחים להודיע שאנו יוצאים לדרך בעוד כעשר שניות. המנועים מתחממים והרכבת תצא מהמנהרה הישר אל האוויר הפתוח. הנסיעה לדימונה תיארך כשעתיים ולא צפויות תקלות כלשהן במהלך הנסיעה. נסיעה טובה לכולם."

הרכבת החלה בפתאומיות לנסוע מהר ואילון הוטח על אחד הכיסאות התפוסים שפנה כנגד כיוון הנסיעה מעצמת ההדף, וראשו הוטח גם במגש החוצץ בין זוג כיסאות אחד לזוג הכיסאות שמולו.

"איה!" נשמע קול.

"אווץ'!" החזיר אילון כששפשף את ראשו הדואב וקם לאט לאט.

"לא יכולת למצוא מקום?" המשיך הקול. אילון הסתובב וראה את בעל הקול: ילדה בערך בגילו עם שיער שחור ארוך , לחיים מסותתות ועיניים גד'ולות וירוקות שהפנו אליו פרצוף עצבני אך מיד התחלפו בחיוך.

"לא נפלתי עלייך בכוונה!" אילון התגונן.

"זה בסדר," הילדה צחקה, "אני קרן גוטליב מגבעתיים, זה אריאל איינשטיין מירוחם," היא הצביעה על ילד עם משקפיים עבים ושיער בלונדיני חלק שחייך אליו בחביבות וישב מול קרן, "ופה לידו זה מוחמד עווד מחיפה," קרן הצביעה על ילד בעל מבנה גוף קטן, עור שחום ושיער שחור עם ג'ל.

"ולידך? בכיסא הסמוך לחלון?" שאל אילון.

"אה, אף אחד, אתה מוזמן לשבת שם אם תרצה," היא אמרה וכשאילון התיישב בכסאו הוא נשאל לשמו ומקום מגוריו.

"אני אילון מלמד מבאר שבע," הוא ענה, "ולאן נעלמה המזוודה שלי?"

מערכת הכריזה ענתה לו: "נוסעים חביבים, המזוודות שלכם הועברו כבר לבית הספר. אתם מוזמנים להתרווח במקומותיכם או לחילופין לשוטט בחופשיות בין הקרונות. תודה."

"אז כולכם פה שנה ראשונה?" שאל אילון.

"כולנו," קרן חייכה, "ומי כאן ממשפחות של קוסמים?"

"אבא שלי היה בבית חילא," מוחמד אמר, "ואמא שלי מוגלגית."

"שני ההורים שלי היו בבית פרס, וגם כל האחים שלי," אריאל אמר.

"גם אחותי הגדולה הייתה בבית פרס, וגם אבא שלי, אבא אמא שלי הייתה בבית קלוגשפט," אמרה קרן.

"כמה אחים יש לכם? וכולם קוסמים?" שאל אילון.

"אני הבכור במשפחה," מוחמד אמר, "ואנחנו לא יודעים לגבי שאר האחים שלי אם הם קוסמים או לא."

"אני הכי קטן בבית," צחק אריאל, "יהיה מעניין. יש לי ארבעה אחים גדולים. אחד סיים, אחת בכיתה י"ב, אח בכיתה י' ועוד אח אחד בכיתה ט'."

"גם אני הכי קטנה," קרן אמרה, ויש לי אחות בכיתה י"א".

"ואתה?" מוחמד שאל את אילון.

אילון הביט בהם, מציפם לתשובתו. הוא לא ידע מה לענות להם. כשקרא  הארי פוטר בני המוגלגים נחשבו לפשוטים.

"אני הקוסם היחיד במשפחה שלי," הוא אמר לבסוף, "ואני ילד סנדביץ'. יש לי אחות גדולה ושני אחים קטנים, תאומים."

"אווו, תאומים!" קרן התלהבה, "זה כל כך מתוק!"

"כן..." אילון ענה, נזכר בשני אחיו הקטנים שלא עשו כל כך הרבה ביחס אליו.

"באיזה בית תשובצו לדעתכם?" קרן שאלה מיד, "אני חושבת שבבית פרס."

"כן, גם אני, זה נשמע בית נחמד, וגם המנהלת שלנו למדה שם," אריאל ענה.

"לדעתי בית קלוגשפט הוא הכי טוב, כי אני הכי מאמין במה שהוא מציע, אבל אני חושב שישבצו אותי בפרס," מוחמד אמר.

"ואתה?" קרן שאלה את אילון.

אילון מולל את אצבעותיו זו בזו. הוא לא הקדיש מחשבה רבה מדי לשאלה הזאת והיא נראתה לו שולית, הכי חשוב בעיניו היה שהוא נוסע ללמוד בעפלים וזהו.

"נראה לי שגם פרס," אילון אמר.

"כן, אבל אי אפשר לדעת," אריאל אמר, "זה הכל תלוי בתוצאות המבחן שלנו."

"מבחן?" שאל אילון, "כמו מצנפת המיון?"

אריאל, קרן ומוחמד צחקו, כשצחוקה של קרן היה המתגלגל מכולם.

"קראת הארי פוטר, אה?" מוחמד צחק וניסה ללחוץ בחביבות את ידו של אילון המבולבל.

"מה? מה כל כך מצחיק?" הוא שאל.

"לא, פשוט, מה שקורה פה שונה כל כך מהארי פוטר. מבחינתינו, קריאה בהארי פוטר זה כמו קריאה על חו"ל."

"ומלחמת הקוסמים? וווולדמורט? כל זה באמת קרה?" שאל אילון המסוקרן.

"הו, כן," אריאל ענה, "אבל הוא מת ואוכלי המוות נתפסו, זה קרה לפני שנולדנו. אין לך כל סיבה לדאגה."

"אל תדאג אילון," הרגיעה אותו קרן, "בסוף אתה תסתדר. גם ההורים שלי הם בני מוגלגים והסתדרנו."
"כן..." נאנח אילון, "הכל יהיה בסדר..."

השעתיים חלפו בעצלתיים ובמהלכן דיברו השלושה על מושגים מעולם הקוסמים שאילון לא הכיר, על קבוצות קווידיץ' שהוא מעולם לא שמע עליהם כמו אבק הזהב ועל קבוצות קווידיץ' שנשמעו מוכרות מדי כמו מכבי חיפה והפועל תל אביב.

"וואו, אחי, ראית את הדרבי אתמול?" שאל אריאל את אילון.

"ב-בכדורגל?" אילון שאל בבלבול, מתקשה להיזכר בדרבי שנערך אמש אם בכלל.

"לא, מצחיק אחד, בקווידיץ'! מכבי תל אביב בקווידיץ' נגד הפועל תל אביב! היה מטורף!"

"יש דרבי גם בקווידיץ'?" שאל אילון בהפתעה.

"אם ארגונים כמו מכבי והפועל מפעילים קבוצות ספורט בכדורגל, כדורסל, כדוריד ועוד, למה שלא יפעילו קבוצות גם בקווידיץ'?" קרן ענתה.

אילון משך בכתפיו בתגובה.

"נוסעים יקרים," נשמע קול במערכת הכריזה לקראת סוף הנסיעה, "הנכם מתבקשים ללבוש את גלימותיכם ולרדת מהרכבת."

בקירות הרכבת נפערו חורים עגולים וגדולים שהיו בוהקים כל כך שלא היה אפשר לראות דרכם.

"מי מכם שהתלבש מתבקש לעבור מבעד לחור," המשיכה מערכת הכריזה לומר, ואילון שלבש את גלימתו מעל לבגדיו כמו שאר הנוסעים מיהר לעבור מבעד לחור יחד עם שלושת מכריו, מצפה אל הלא נודע.

הפרק הקודם		הפרק הבא