סוד הקסם היהודי

אילון, אמא ונעמה ישבו המומים בכיסאות שניר אליהו זימן להם.

ניר שלף בלוק שאליו היו מחוברים כמה דפים מכיס אחד של הגלימה ועט פשוט מכיס אחר והחל לשרבט כשאילון, אמא ונעמה מביטים בו בשתיקה שהופרה על ידי שאלה קטנה לאחר מספר שניות.

"אתם לא אמורים לכתוב על נוצה עם קלף?" אילון שאל חלושות.

ניר הרים עיניו מהבלוק וחייך לעבר אילון. "בוודאי התכוונת לומר אנחנו אמורים ועל קלף עם נוצה, אז התשובה היא לא, בית הספר שלנו מודרני יותר. הוא הוקם לפני 60 שנה בלבד שלא כמו טירת הוגוורטס. המייסדים שלו חיים, חלקם לפחות.." הוא גירד בפדחתו לרגע.

אילון ואמא החליפו מבטים מחויכים.

"את אדווה מלמד, נכון?" שאל אותה ניר כשהוא מפנה לעבר אמא את עטו.

"אני ולא אחרת," היא אמרה בחיוך.

"ואת?" שאל ניר את נעמה.

"אני נעמה מלמד, הבת של אדוה."

ניר היטיב את משקפיו לאפו. הוא נראה די נינוח יחסית לאדוה, נעמה ואילון שהיו כמו קפיץ מתוח.

"נעמה, יקירתי," ניר אמר, "אני והלך להסביר להם על בית הספר. את מוזמנת להישאר ולהאזין אם את חפצה בכך אבל זה עלול לשעמם אותך, וכמובן שלימודיו של מר מלמד הצעיר בבית ספרינו נשאר סוד בקרב המשפחה הגרעינית."

אילון, אדוה ונעמה הנהנו במרץ.

"נפלא," ניר פקק אצבעות והחל לדבר.

"אז כמו שכבר אמרתי, לפני 60 שנה הוקם בית ספר ישראלי לכישוף ולקוסמות, כמו הוגוורטס. שניהם סודיים, לשניהם יש משחק מילים בשמות שלהם, בשניהם יש חלוקה לבתים. יש את בית פרס, שהקים אותו הנשיא לשעבר. כן, הוא קוסם," חייך ניר והמשיך, "בית פרס הוא הבית לכל ה... אפשר לקרוא לזה סקרנים. כשפרס הקים את הבית הזה הוא אמר שזה יהיה בית של אמונה ותקווה."

"לא מפתיע ביחס לפרס," נשמע קולה של אדווה.

"אמרת משהו?" שאל אותה ניר בחיוך.

"שזה לא מפתיע ביחס לפרס," היא חזרה על עצמה בקול רם יותר.

"כן..." ענה ניר והמשיך. "חוץ מבית פרס יש גם את בית קלוגשפט שהוא הבית של כל ה... לא נעים לי לקרוא להם מקובעים... הייתי אומר יותר הגיוניים, שכלתניים, עם ראש טוב. הקימה אותו הגברת רוחל'ה קלוגשפט ז"ל. היא נפטרה לפני 5 שנים בערך אם אני לא טועה. ויש גם את בית חילא שזה הבית הקרבי שהקימה מרים חילא שאליו הולכים כל האנשים שמאמינים בכוח יותר מבמוח. אה, וכמעט שכחתי, בית רהב של ישראל רהב. לא שמעת את זה ממני, אבל זה לא בית טוב."

"כי כולם שם נכלוליים שאפתניים עם דם טהור?" שאל אילון.

"לא..." ניר אליהו סידר את כיפתו והמשיך, "זה בית קצת דיכאוני. הולכים אליו אנשים שלא מאמינים בתקווה או מוח או כוח."

"אז זה בית של ברירת מחדל שייסד אותו אדם טוב לב?" שאל אילון.

"לא, זה בית עצוב במידה מסוימת. אתה כבר תראה. הבתים פה הם לא בתים כמו בהוגוורטס, אם טרם הבנת. הבתים בעפלים מפשים אנשים עם כישורים פחות ספציפיים. זה לא סתם בית ספר לכישוף ולקוסמות, זה עולם. ממש עולם. אפילו בית הספר נקרא עולם."

"פרופסור אליהו, באיזה בית אתה היית?" אילון שאל.

ניר חייך. "אנחנו לא פרופסורים, זו לא אנגליה פה. אתה רשאי לקרוא לי 'המורה' או 'סגן המנהל', או בשמי הפרטי".

"האם מוציאים תעודת בגרות בבית הספר הזה? ולמה היא מועילה? ואיזו עבודה אפשר למצוא? וכיצד זה מסתדר עם שירות צבאי?" שאלה אדווה.

"שאלה יפה," ענה ניר. "אנו מאמינים שבעזרת לחשי קסם ושאר יכולות מכושפות ביכולתו של בנך לעסוק בעתיד בכל מקצוע מוגלגי, כלומר מקצוע חסר קסם, שבו יחפוץ. לכן אם סיים את לימודיו בעפלים בהצלחה הוא מקבל תעודה המקנה לו אפשרות לבחור באיזה קורס שיבחר בכל אוניברסיטה שירצה. תעודת בגרות המתאימה עצמה אישית בכל פעם מחדש. כמובן שבנך יכול לבחור לעבוד במקצוע של קוסמים כמו הילאי, מורה בעפלים או כל דבר אחר כפי שהוא יגלה בעצמו. ולגבי שירות צבאי, קיימת יחידה מיוחדת וסודית במיוחד לקוסמים ומכשפות בצה"ל. בנך בידיים טובות."

"העיקר שכסף יהיה לו," נאנחה אדווה.

"יהיה גם יהיה. רק נזדקק לקצת כסף לצורך קניית ציוד לימודי, ברשותך, גברת מלמד," אמר ניר.

"מה?" אדווה שאלה בבלבול אך ניר הקדים אותה ובשרביט שלוף קרא: "אציו כסף!"

מתוך ארנקה של אדווה ומכל מיני חורים בבית כמו חריצים של ספות או מתחת לשולחנות עפו מכל רחבי הבית מגוון מטבעות ושטרות, החל מ10 אגורות ועד שטרות של 200 שקלים. כולם החתו בסמוך לניר.
"מעניין.. סכום של כאלף וחמש מאות שקלים... כן, זה יספיק, רק ברשותכם..." ובהינף שרביט כל השטרות והמטבעות שינו סוגם והפכו למטבעות ושטרות מסוג אחר.

"הכירו את המטבע הקסום הישראלי," אמר ניר, "כל מאה לוגים שווים סאה אחת, ושער הסאה היציג עומד על כ-"

"מה? מה?!" נעמה צעקה לפתע והחלה לצחוק.

"כן, יש שער יציג, עליות מדדים, ממש בורסה שלמה של מטבעות קוסמים. הרי לו היו רק גוזים, חרמשים ואוניות היה לאנגלים מונופול על המסחר."

"רגע," נעמה שאלה פתאום, "כל הסיפור על הארי פוטר הוא אמיתי?"

"בוודאי שכן," ניר אמר, "ובנו, ג'יימס סיריוס פוטר, עתיד להתחיל את לימודיו בהוגוורטס ב1 בספטמבר הקרוב!"

"אז למה ג'יי קיי רולינג הפיצה את הסיפור הזה לכל העולם? אתם לא אמורים להיות חסוים?" שאלה נעמה.

"הלוואי וידעתי," ענה ניר, "אך היא מרחיקה ממנה קוסמים. היא התעלומה הגדולה של השנים האחרונות."

"וואו, אילון, אתה עומד להיות מפורסם!" נעמה צעקה ומחצה את אילון בחיבוק שלה.

"לא מפורסם," נחנק אילון, "מקסימום יכתבו עליי פאנפיק בפורטל הארי פוטר הישראלי..."

"טוב," ניר נעמד, "אני חושב שסיימתי להסביר לכם הכל, אתם רושמים את אילון לבית הספר?"

נעמה שחררה את אילון מהחיבוק והוא הסתכל לעבר אמא במבט רב משמעות. הוא נזכר בתיכון אליו נרשם, תיכון עם כמה בודדים מהחבורה שהייתה לו בבית הספר היסודי. חבורה שהעיקה עליו והיה שמח להיפטר ממנה ולפתוח דף חדש.

אדווה החזירה לאילון מבט. היא כנראה הבינה את המחשבות שלו והודיעה לניר: "כמה בית הספר הזה יעלה לי?"

"רק לקנות לו ציוד וספרי לימוד, זה הכל," ניר אמר, "את הכסף כבר יש לך. רשימת ציוד מופיעה בתוך המכתב כמו גם מתי להתייצב בתחנת הרכבת וכרטיסי נסיעה."

"הכניסה היא מרציף תשע ושלושה רבעים?" שאל אילון.

ניר צחק. "הכניסה היא מתחנת הרכבת הקרובה לביתך. כל שעליך לעשות הוא להיכנס למעלית כלשהי בתחנת הרכבת וללחוץ בעזרת שרביטך על כפתור הקומה הנמוך ביותר. זה משתנה מתחנה לתחנה."

"ואיפה קונים ציוד?" אילון שאל.

"בתל אביב," ניר אמר ואדווה החווירה.

"עד תל אביב צריך לנסוע?" היא נחרדה.

"פעם בשנה תשקיעי בבן שלך, זה בדיזנגוף 149 בקומה התחתונה. יש שם משרד קטן ושתי דלתות לבנות. ביניהן יש דלת סתרים, צריך רק לדחוף את הקיר. זהו, אני סיימתי," ניר אמר ונעלם בקול נפץ.

"איפה זה?" שאלה אדווה.

"תל אביב, דיזנגוף 149," אילון אמר בעיניים נוצצות. לאחר מכן הוא צמצם את עיניו כשינשוף פראי שהופיע שם עם מכתב בפה יצא מחלון חדרו.

"הם לקחו ברצינות את 'שלח ינשופך'..." רטנה נעמה.

"ברוכים הבאים לחדר הבריחה," קידמה את פניהם הפקידה. אילון ואמא הגיעו בדרך-לא-דרך לדיזנגוף 149 כשבמהלך כל הנסיעה אדווה התלוננה על "המדינה הזאת... אפילו בית ספר לקוסמים פה זה חאפ-לאפ...", הגיעו בטעות לדינזגוף 203, חזרו לאחור, ולבסוף הגיעו לבניין נטוש, כל כך נטוש שלולא היו מודיעים להם לחפש את דיזנגוף 149 הם לא היו מוצאים את המקום. זה היה פתח צר עם מדרגות חשוכות המובילות מטה.

"כן," אדווה אמרה לפקידה, "איך מגיעים מכאן לקנית ציוד לימודי?"

"סלחי לי?" הפקידה שאלה, "אני מנהלת פה חדרי בריחה. הזמנתם מקום מראש?"

"נו, אמא," אילון התלונן, "בואי פשוט נעשה את מה שניר אמר."

"שטויות," אדווה רטנה, "זה בכלל לא הגיוני."

אילון ראה שתי דלתות לבנות וביניהן קיר חלק. הוא ניגש אל הקיר ודחף אותו. הקיר להפתעתו הרגיש כמו מזרון רך ואילון הרגיש כיצד הוא שוקע בתוכו כל כך חזק עד שפניו נמחצות. בסופו של דבר הוא מצא את עצמו בצד השני של הקיר, בשדרת חנויות שוקקת חיים. מעליו היה שלט קטן שעליו נכתב: "שדרת אשרה"

ברעש "פוף!" קטן הגיחה אימו מאחוריו. הוא הביט אל המקום ממנו יצאה וראהדלת לבנה, כמו השתיים שהיו במשרד.

"היא משוגעת לגמרי הפקידה שמה," אמא אמרה לאילון, ברגע שנעלמת ככה התחלתי לצרוח בפאניקה והיא כולה: 'הזמנתם תור? זה חדר בריחה!' חוצפה של אנשים! באמת!"

"חשבת שאולי כישפו אותה?" אילון הציע. אדווה נשכה שפה והתחילה לצעוד לעבר השדרה. "תקריא לי את הרשימה בבקשה, אילון," היא אמרה.

אילון קרא:

"מדינת ישראל. משרד החינוך. משרד הקסמים.

בית הספר עפלי"ם לכישוף ולקוסמות

מדים

תלמידי השנה הראשונה נדרשים להצטייד בפרטי הלבוש הבאים:

1.שלושה חלוקי עבודה פשוטים (צבעים כחול או שחור)

2. כאפיה פשוטה אחת (צבעים כחול, שחור או לבן)

3. זוג אחד של כפפות הגנה (מעור דרקון  או חומר דומה)

4. גלימת קיץ (שקופה, אווירודינמית, מנדפת, אבזמי גומי)

נא לדאוג שכל בגדי התלמיד יישאו תוויות עם שמו.

ספרי לימוד

כל תלמיד נדרש להצטייד בעותק של כל אחד מהספרים הבאים:

ספר הכשפים הבסיסי (רמה א') מאת עדי רוזן

תולדות הכישוף מאת אברהם חדד

תורת הקסם מאת הרב בארי רוח

מדריך שינויי-צורה למתחילים מאת מאיר חלפון

אלף עשבים ופטריות קסומים בהוצאת מכון ויצמן למדע

מרקחות ושיקויי קסם מאת אריאל מיליליטר

חיות הפלא והכין למצוא אותן מאת ניוט סלמנדרה בתרגום ד"ר דוד זינגר

כוחות האופל: מדריך להגנה עצמית מאת נתן טרימבל

כשפומטיקה למתחילים מאת בני גורן

ציוד נוסף

1 שרביט

1 קדרה (ברזל, מידה 2)

1 מערכת בקבוקים (זכוכית או קריסטל)

1 טלסקופ

1 זוג מאזניים מנחושת

בנוסף לזאת מותר לתלמידים להביא עימם גם ינשוף או חתול או קביה. למעוניינים: טלית ותפילין. תזכורת להורים: לתלמידי שנה ראשונה נאסר להביא מטאטא אישי".

"נו, נו," אמא אמרה, "לא ידעתי שמכון ויצמן או בני גורן כותבים גם ספרים לקוסמים. זו ממש תעשייה שלמה מתחת לאף שלנו. זו שערורייה! אני אכתוב על כך בדף הפייסבוק של צינור לילה!"

"אמא..." אילון ניסה להרגיע אותה אבל אז נעצר. הוא הביט סביבו וראה ערימות של קדרות מחוץ לחנות הסמוכה. "קדרות וסירים-כל הגדלים-נחושת, פליז, ברזל, כסף-בחישה עצמית-מתקפלות" נכתב בשלט שהיה תלוי מעליהם.

"בוא ניכנס לשם ונקנה את מה שביקשו ממך," אמא אמרה וגררה את אילון איתה בחוסר סבלנות. הוא לא הספיק להתלהב מחנות הקדרות וכבר היא גררה אותו אל החנות הבאה.

חוויית הקניות הייתה הרבה פחות מלהיבה ממה שציפה. חנות הספרים שרצה בילדים קטנים, את הגלימות והג=בגדים הוא לא נאלץ למדוד כלל, לא קנו לו שום חיית מחמד ואפילו חנות השרביטים הייתה שונה מזו שבסמטת דיאגון-היא הייתה המונית והיו בה 3 קומות לפחות. הסתובבו בה עשרות אנשי צוות שעזרו למאות לקוחות שבאו עם מגוון תקלות.

אילון לא הספיק להכניס את כף רגלו לחנות השרביטים וכבר ניגש אליו אדם בכלימה שעליה רקום השם "מגה ספורט שרביטים" עם שיער חום בהיר ועיניים כחולות ומבנה לסת מסותת.

"היי, אני יוגב ואני אעזור לכם" אמר האיש וגרר אותם פנימה. מיד הוא החל לשלוף שרביטים במהירות מכל מיני מדפים והושיט אותם לאילון שלא הספיק אפילו לגעת בהם וכבר הם נלקחו ממנו.

"לא... לא... אולי... איכס, לא..." אמר יוגב כשהושיט לאילון שרביטים ולקח אותם ממנו.

"אקפליפטוס או דקל?" יוגב שאל את אילון פתאום.

"א..." אילון התחיל לענות.

"שטויות, שטויות!" יוגב אמר והלך משם. מיד ניגשה אישה שהציגה את עצמה בשם אנה שהיו לה פנים עגולות, עיניים כחולות, שיער בלונדיני גולש ומבטא רוסי קל. היה לה איפור כבד.

"מהר, עוד מעט החנות נסגרת, אנה זרזה את אילון ואמא והם עלו לקומה השנייה. שם התקרה הייתצה נמוכה יותר והיו פחות אנשים אך עדיין זה היה המוני.

"הנה, תחזיק את זה," אנה הושיטה לאילון שרביט, "אורן גמיש, חצי מטר, ליבת עטלף."

אילון החזיק.

"לא, לא," אנה חטפה את השרביט מידו ומלמלה ברוסית מהירה.

"שימי!" היא צעקה פתאום, "בוא תעזור לי עם הילד!"

"אני עוזדר לילד אחר!" נשמע קול מהקומה השלישית.

אנה גרדה בפדחתה. "לקרוא לגמדון בית?" היא שאלה בחלוסר ביטחון.

"אין צורך, תמצאי לו משהו," ענה לה שימי מהקומה השלישית.

אנה נאנחה. "תסתכל עליי רגע, היא אמרה ותפסה בראשו של אילון.

"עיניים כאלה, סנטר זקוף, והאף... אוי האף..." אנה התרחקה מאילון ששפשף את אפו במבוכה.

"מצאתי!" יוגב חזר לשם, "הבאתי סרט מדידה!" ואחרי יוגב ריחף סרט מדידה שהחל למדוד מעצמו את אילון. הוא נראה מופתע אבל הצוות של "מגה ספורט שרביטים" ואפילו אמא התייחסו לסרט כמובן מאליו.

"תרשמי, אנה," יוגב אמר ואנה שלפה מכיס גלימתה מכשיר אייפד משוכלל.

"לקוסמים יש אייפד?" אילון נדהם.

"למה שרק למוגלגים יהיה אייפד?" יוגב שאל.

"אני מוכנה," אנה אמרה.

"יופי," יוגב אמר, "יש לו עיניים חומות, גובהה לגילו, קצת מנומש באיזור האף, שיער שחור קצר, שינים שעברו יישור אצל אורתודנט מוגלגי חוץ משן אחת שקצת קצרה מדי בגלל פציעה, מבנה גוף-לא אתלטי, ישבן בולט, שעיר באיזור החלציים והשפה העליונה, בהיר עור, לפי המבט בעיניים הייתי משייך אותו לבית-"

"מצאתי התאמה!!" אורו עיניה של אנה, שחוץ ממכשיר אייפד היא כבר הספיקה לשלוף דפים ועפרונות וכתבה עליהם במרץ, "יש לי את השרביט המושלם בשבילו!"

"יופי," יוגב גילגל עיניים, "אנחנו ממש חלודים היום. הוא הלקוח הרביעי היום שזה קורה לנו איתו."

"כן, אל תחשוב שאתה מיוחד או משהו, זה הכל כי יוגב דביל," אנה אמרה לאילון ויוגב דחף אותה וצחק.

הם הובילו את אילון ואמא לקומה הראשונה והושיטו לו קופסת נעליים מאיזשהו מדף. הם פתחו אותה ובפנים נח השרביט.

יוגב הוציא את השרביט. "וואו, זה כבד! לא זכרתי שכה קיבלנו אותו מנייק!"

"נייק מייצרים שרביטים?" נדהם אילון.

"הכי טוב זה ספידו אבל אין להם משהו בשבילך, רצינו לתת לך שרביט אורתופדי עם מדרסים," אנה אמרה.

אילון הביט בנעליו בתוגה, נעליים אורתופדיות עם מדרסים.

"נו, תחזיק את השרביט הכבד הזה," יוגב הושיט לאילון מקל דקיק שמשום מה היה ממש כבד. אילון הרים את השרביט ללא כל בעיה.

"מלוח עם ליבת שמיר, קשיח מצופה עופרת, שלושים ופאי סנטימטרים," אנה אמרה, "ותודה ליואל גבע והכשפומטיקה שלו."

"עכשיו שינו לספרים של בני גורן," יוגב ענה לה, ""ובאשר לכם, השרביט הזה יעלה לכם מאתיים סאות ושמונים לוגים אחרי הנחה ולפני מע"מ."

אמא הוציאה מארנקה את השטרות הסגולים והמטבעות הירוקים ואחרי דקה של פשפושים הושיטה להם את הסכום הרצוי והם הושיטו לה את השרביט.

"באמת כבד," אמא אמרה, "אולי אתה תחזיק אותו?" והיא הושיטה לאילון את השרביט שלא הבין למה כולם אומרים שהשרביט הקליל הזה כל כך כבד. הוא גם לא חש באותה תחושת חמימות שתוארה בספרי הארי פוטר על הרגע שבו אוחזים בשרביט לראשונה. הוא היה נראה אפור, דקיק ומשעמם חוץ מרגעים מסוימים שאילון הרגיש משהו זז בתוך השרביט, כאילו נאבק לצאת.

לקראת הערב הם חזרו הביתה לבאר שבע, עייפים ולא כל כך מרוצים. אמא רק רצתה לישון ואילון, שהקנייה עם אמא בכלל לא עמדה בציפיות שלו, רק חיכה שהשנה תתחיל. למזלו הוא לא היה צריך לחכות הרבה. אחרי שבחודש האחרון של החופש הוא גלש רוב היום באתרים כמו פוטרמור ופורטל הארי פוטר הישראלי הזמן עבר מהר מכפי שציפה והתאריך המיוחל, 1 בספטמבר, י"ז באלול, הגיע סופסוף, ואילון היה מוכן ומזומן לנסוע לתחנת הרכבת של באר שבע..

הפרק הקודם		הפרק הבא