הפכים דומים

"הארי, רון, אנחנו חייבים לדבר. עכשיו." הרמיוני אמרה ברגע שראתה את שני חבריה הטובים בארוחת הבוקר. 

מבלי לומר מילה, קמו שניהם והלכו בעקבותיה. הם הגיעו לחדר המועדון של גריפינדור ועלו לחדרם של הבנים, שהיה ריק.

הרמיוני התיישבה על אחת המיטות וקברה את ראשה בידיה. 

"אתם חושבים שאני משוגעת?" היא שאלה בשקט. 

"מובן שלא! איך הגעת למחשבה כזאת?" אמר רון.

"ואם אני אגיד לכם שאתמול עזרתי למאלפוי?"

שני הבנים הביטו בה בפנים המומות.

"למה את מתכוונת?" הארי שאל. 

"טוב, אז..." והיא החלה לספר להם על אירועי אתמול: מאלפוי השיכור, המקלחת, ההתנצלות...

כשגמרה את הסיפור, רון והארי הסתכלו עליה, חסרי הבעה.

רון היה הראשון שפצה את פיו. "את רצינית?"

היא הנהנה בראשה. "יכול להיות שגם ליטפתי לו את הראש כשהוא לא שם לב..." 

"הרמיוני!" הארי השתנק. "הוא האויב שלנו!! למה שתעזרי לו? או תלטפי אותו?!"

"אני לא יודעת!" היא אמרה. "הוא פשוט נראה כל כך חסר אונים... לא יכולתי שלא לעזור לו."

"אוי, הרמיוני..." רון נענע בראשו. "הרחמנות שלך עוד תהרוג אותנו." 

היא חייכה בהתנצלות.

השלושה יצאו מחדר המועדון של גריפינדור והלכו לעבר כיתת שינוי צורה.

"יפה מאוד העלמה גריינג'ר, ביצוע מצויין." שיבחה הפרופסור מקונגל את הרמיוני, לאחר שהצליחה להפוך שולחן עץ לספה קטיפתית.

הגריפינדורית חייכה והגניבה מבט לעבר הארי ורון, שזקפו לה אגודלים.

"עשר נקודות לגריפינדור." הפרופסור חייכה והסתובבה חזרה לשולחנה. 

כשנגמר השיעור, קראה מקונגל להרמיוני.

"תשמרו לי מקום אצל פליטיק?" היא שאלה את חבריה.

"ברור." ענה לה רון ומשך את הארי אל מחוץ לכיתה.

"כן, פרופסור?" שאלה הרמיוני את ראש בית גריפינדור כשניגשה לשולחנה.

"אני לא אוהבת לנזוף בתלמידי הבית שלי, ובמיוחד לא בך, אך תוכלי להסביר לי מה עשית לבדך בחוץ אתמול ב-01:00 בלילה?"

"הו..." הרמיוני אמרה במבוכה. "סתם, היו לי נדודי שינה והייתי צריכה לצאת לטיול."

"אוקיי..." אמרה הפרופסור בקול ספקני. "הפעם אני אבליג, אך אם יוודע לי עוד פעם אחת שהסתובבת מחוץ למיטה לאחר כיבוי אורות, אני אדאג שתענשי."

"כן, פרופסור."

הרמיוני הסתובבה והלכה לכיון הדלת.

"פרופסור?" היא שאלה, שנייה לפני שיצאה מהדלת.

"כן?"

"איך ידעת שהסתובבתי בחוץ אתמול?"

"האדון מאלפוי ראה אותך מחלונו וראה לנכון לבוא ולספר לי."

"אה, בסדר. להתראות פרופסור."

"להתראות העלמה גריינג'ר."

* * *

"הוא הלשין עליך?!" הארי התפלץ כששמע את מה שסיפרה לו הרמיוני. 

"אני יודעת! זה כל כך מגעיל!" היא אמרה בכעס.

"למה לא הלשנת עליו חזרה? למה לא סיפרת לה על ה"תקרית" שקרתה לו?" שאל רון.

"אני לא יכולה רון, זה נגד העקרונות שלי." היא נאנחה. "אתה יודע שאחד הכללים החשובים אצלי זה שאסור להלשין." 

בדיוק באותו רגע הופיעו מולם דראקו מאלפוי והחבורה הרגילה שלו.

הארי שם לב לכעס שניצת בעיני חברתו.

"הרמיוני..." הוא תפס בידה, אך היא לא הקשיבה לו. 

היא השתחררה מאחיזתו וצעדה בכעס לעבר מאלפוי.

"אתה חתיכת מפגר, מטומטם, דביל, בוגד, שקרן, מלשן..." היא התנשפה. "בשנייה יכולתי לספר למקונגל את זה שאתה והחברים שלך משתכרים ב01:00 בלילה, ואז כבר הייתם עפים מפה לעזאזל..." היא נעצה בו מבט מקפיא.

היא חשה בידיהם של רון והארי מושכות אותה לאחור.

"עזבי הרמיוני, הוא לא שווה את זה." אמר הארי.

"אתה צודק." היא אמרה. "הוא לא שווה כלום." 

היא הלכה משם בכעס, משאירה את הסלית'רינים צוחקים מאחוריה.

השלושה התרחקו מעט, אך כשאף אחד לא הבחין, שיגרה הגריפינדורית קללה לעבר מאלפוי.

"הרמיוני, מה עשית?" שאל רון בזהירות.

"אתה עוד תראה." היא חייכה ברשעות, ולפתע החליפה לנימה קלילה יותר. "דרך אגב, אתם באים למסיבה של צ'ו מחר בערב?"

הפרק הקודם		הפרק הבא