הפכים דומים

"אדון מאלפוי! אם אין ברצונך להקשיב בשיעור, אני אבקש ממך לצאת!" 

דראקו מאלפוי הרגיש כאילו התעורר משינה. בהתחלה לא היה לו מושג מה קרה, אך בלייז תקע בו מרפק והצביע על פרופסור טרלוני, שעמדה מולו בפנים חמורות סבר.

דראקו הסיק שרוצים לסלק אותו מהשיעור, כרגיל, לכן חרץ לשון אל מול המורה ויצא מהכיתה.

בדרכו למרתפים של סלית'רין הוא נעצר על יד כיתתו של הפרופסור סנייפ. תלמידי גריפינדור היו באמצע שיעור שיקויים, ודראקו לא היה יכול שלא לבהות בגריפינדורית אחת, מיוחדת במינה: פנים מושלמות מתקמטות בריכוז בעודה קוראת את הוראות ההכנה; ידיים עדינות חותכות שזיפים מיובשים; עיניים חומות עוקבות אחרי התבשלות השיקוי...

"כן, מר מאלפוי? אתה צריך משהו?" 

אוי לא. סנייפ הבחין בו.

כל הראשים הופנו לכיוונו של הסלית'ריני. כשהרמיוני פנתה לאחור לבדוק את מקור ההפרעה, כל תלתליה עשו סיבוב מלא, זה היפנט אותו.

"אדון מאלפוי?" סנייפ שאל בשנית.

"כן, אה... פרופסור טרלוני הוציאה אותי מהשיעור ואמרה לי להגיד לך. אני יכול ללכת לחדר המועדון עכשיו?"

"כן, אתה משוחרר." הפרופסור הפנה בידו.

"רגע," דראקו שעה את קולה של הרמיוני כשסובב את גבו. "למה כשמאלפוי מסולק הוא יכול ללכת לחדר המועדון, וכשאנחנו מסולקים," היא סימנה בידה את תלמידי גריפינדור. "אנחנו צריכים ללמוד עם כיתה אחרת?"

היא נעמדה במקומה, וזיק של כעס הופיע בעיניה.

"עשר נקודות מגריפינדור, העלמה גריינג'ר." סנייפ אמר באדישות. "ואל תעירי לי על שיטות החינוך שלי."

הרמיוני פתחה את פיה לענות, אך הארי תפס את ידה ושלח אליה מבט מרגיע. היא סגרה את הפה וחזרה להתרכז בהכנת השיקוי.

דראקו שם לב למחווה של הארי. ובואתו רגע הוא שנא אותו בצורה שונה לגמרי ממה ששנא אותו עד עכשיו. הוא רצה להרוג אותו, לפוצץ אותו במכות... הוא לא מספיק ראוי בשביל לאחוז בידה של הגריפינדורית.

הנער הבלונדיני סובב את גבו והלך לכיוון חדר המועדון של סלית'רין. 

הוא לא הבין איך פתאום אכפת לו מגריינג'ר. הנערה הזאת לא הפסיקה להביך אותו ולהשפיל אותו... הוא שונא אותה! טוב, לא בדיוק שונא... אבל גם לא אוהב, לא ממש. הרגשות שחש כלפי הרמיוני לא היו רגשות חיבה, אלו היו יותר רגשות התרשמות. הגריפינדורית, שבשנתה הראשונה הייתה כל כך חנונית וחסרת ביטחון, התפתחה לנערה מרשימה ואמיצה, שהייתה מעוררת קריאות התפעלות בכל מקום אליו הלכה. העובדה שהייתה גם יפה בצורה יוצאת דופן לא בדיוק גרעה מתכונותיה.

מה נסגר איתו? לפני שבוע הוא לא היה מסוגל לשמוע את שמה מבלי להיות מוצף גועל, ועכשיו הוא מהרהר בה מרצונו החופשי! ועוד חושב שהיא יפה!

'אתה חייב להתאפס על עצמך...' הוא חשב בליבו.

* * *

"בלייז, תביא לי עוד וודקה." דראקו מלמל בגרון ניחר. 

השעה הייתה 00:45 בלילה, ומאלפוי וחבורתו ישבו על יד החממות, משתכרים כמנהגם בלילות שישי.

דראקו כבר היה שתוי לגמרי, והתחיל לראות קצת מטושטש. 

"מספיק דראקו, תכף תתחיל להימרח עלי ולהטריד אותי, ואני לא מוכן שזה יקרה!" בלייז צחק.

לפתע, הקפיץ את כולם רעש מכיוון השיחים.

"מישהו מגיע." לחש קראב והחל לברוח חזרה לטירה. שאר הסלית'רינים ברחו גם הם.

דראקו דידה בעקבותיהם, אך בכל פעם שניסה ללכת, נפל מחדש.

"מאלפוי?" הוא שמע קול מאחוריו. 

מתוך השיחים הסבוכים יצאה הרמיוני גריינג'ר. היא מיהרה לכיוונו והקימה אותו.

"מאלפוי, מפגר אחד." היא מלמלה והובילה אותו לטירה. 

כשנכנסו בדלתות הגדולות, הגריפינדורית גררה אותו לכיון אמבטיית המדריכים. 

הם נכנסו אל החדר הגדול, שהיה ריק מפאת השעה המאוחרת. הרמיוני הפשיטה את דראקו והשאירה אותו בתחתוניו בלבד. בעזרתה, הוא נכנס לאמבטיה ושקע במים החמים. הוא חש בידיה הרכות עוברות הלוך ושוב על חזו החשוף, שוטפות אותו מהטינופת שצבר כשנפל. 

"למה את עוזרת לי?" הוא חרחר. 

"מה ציפית, שאני פשוט אשאיר אותך שם?" היא עקצה אותו.

"התנהגתי מגעיל כלפייך, הייתי לא בסדר..."

"מצחיק ששמת לב."

הוא תפס בידה.

"אני מצטער, על הכל. אפשר פשוט לשכוח מזה?"

המבט בפניה התרכך. "אוקיי." 

דראקו חייך ועצם את עיניו.

הוא לא זכר במדויק מה קרה לאחר מכן, רק שהרמיוני לקחת אותו לחדרו במעונות סלית'רין. הוא לא ידע אם הדבר קרה באמת או שזהו רק פרי דמיונו של השיכרון, אך היה נדמה לו שהנערה הגריפינדורית ליטפה את שערו לפני שכיבתה את הנר והלכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא