למה אני?

מצטערת שלקח לי זמן...

הפרק הזה מוקדש ל2 אנשים.

לthis is my world המהממת שקוראת כל פאנפיק, מגיבה, ונרשמה לעדכונים. התגובות שלך מחממות את ליבי!!!

ולפרסבת פוראבר !! המקסימה, והכפילה הרשמית שלי שנולדה שבוע לפני, ואנחנו דומות גם בפנימיות וגם בחיצוניות... שתמשיכי לחפור בינשופים!!!!!!!

ועכשיו אני גאה להציג את הפרק החדש!!!!!

תהנו!!!

 מימי התפתלה במיטטה והקיאה. דמעותיה זלגו מתחת לריסיה הארוכים כשמילמלה: "למה אני?" מתוך שינה. חולצתה הייתה ספוגת זיעה וקיילי שעמדה לידה טילטלה אותה בחוזקה. לא היה אכפת לקיילי שהיא מכוסה בקיא של מימי, היא המשיכה לטלטל אותה בעודה צועקת, "מימי! קומי!"

כמה מטרים מהן עמדה פרופסור נירוונה וחילקה הוראות לבנות. "ג'סי- לכי וקראי לאחות. מירנדה- הפסיקי להיות טיפשה, לא יקרה לך דבר מלהסתכל על קיא. עכשיו לכי לקרוא לאיזה גמדון בית. מהר יותר! ליליאנה- הביאי סדינים חדשים שיהיה איך להחליף פה..." נירוונה הסתובבה כדי להביט במימי ושיגרה פקודה גם לקיילי "אל תהיי שוטה, לא יעזרו טילטולים עכשיו, הפסיקי לנער אותה!!!" למרות שנירוונה שמרה על קור רוח מבחוץ, מבפנים היא הייתה ממש מודאגת. פעם אחרונה שקרה מקרה כזה זה היה להארי פוטר לפני שלושה דורות... סבתא שלה, מירנווה מקונגל סיפרה לה על הארי פוטר כשהייתה בת שש, והיא סיפרה לה גם על החיזיון של הנחש. נירוונה בילדותה אהבה סיפורים על הארי פוטר שסבתה סיפרה לה מהתקופה שגם היא כיהנה כפרופסור...

לפתע קטעו את הרהוריה של נירווה רחש של צעדים עולים במדרגות "יופי שהגעת נרילה (האחות), מימי שלנו פה...." קולה דעך כשהיא ראתה את רייג'ן ולא את האחות עולה במדרגות. נירוונה התעשתה מיד. "מר בלומפלד, חוששני שהתבלבלת בחדר, או שזה לא היה בלבול כי היית שם לב. איך עברת את המדרגות?" רייג'ן השיב לה, "יש לי את השיטות משלי לעלות. שמעתי משהו לגבי מימי. מה קרה?", "עדיף שתראה בעצמך." ענתה לו נירוונה וזזה מדרכ

ו של רייג'ן. ברגע שהוא ראה את מימי סובלת מכאבים הוא החוויר. הוא התיישב על ברכיו ליד מיטטה ונטל את ידה בעדינות. עיניה של מימי נפקחו אט אט והיא הסבה את ראשה להביט בו. "הוא אמר לי שאני צריכה לעזוב" מימי לחשה כשעיניה התמלאו שוב בדמעות. "מי?" שאל אותה רייג'ן, מימי ענתה לו "האיש," רייג'ן הביט בה בתמיהה אבל לאט לאט הוא התחיל להבין שכנראה שהיה לה חיזיון. הוא קרא על זה בסיפור חייו של הארי פוטר. רייג'ן הניח את ידו על לחיה ומחה דמעה. "זה בסדר," הוא אמר לה. "אנחנו נמצא דרך נגד." הם הביטו זה לזו בעיניים ואז נכנסה בסערה האחות לחדר וקטעה את הרגע. "מה קרה פה? איך הילדה? היא כבר התעוררה?" פרופסור נירוונה כמו התאוששה מהרהוריה ופנתה להביר לאחות את העניין.  לאחר כמה דקות מימי הובהלה אל המנהלת לאחר שהאחות קבעה שלא נגרם לה שום נזק חוץ מטראומה. ("מזל שהגעת לפה" ציחקקו בלחש ובזעף הבנות המסכנות שסחבו בית חולים נייד. הן היו המתנדבות של האחות. "היו חסרות פה רק הטראומות שלך," הן צחקו על האחות שנהגה לעשות עניין מהכל.)

בחדרה של המנהלת מימי ישבה על כיסא עץ קשה שדקר אותה מכל צדדיה. רייג'ן שהתעקש ללוות אותה עמד לידה* והחזיק בכתפה.

המנהלת ביקשה ממימי המיוזעת להסביר לה מה קרה, ולאחר שמימי הסבירה לה מה קרה התכווצו גבותיה והיא רכנה לעבר מימי. "אם אומר את האמת, אי אפשר למנוע את עבירתך לעולם האחר ההוא, אבל מה שכן אפשר זה יהיה לנסות להחזיר אותך לפה אחרי פרק זמן של..." מימי עצרה את נשימתה ושחררה אותה באכזבה כששמעה את המשך המשפט: "שנה. זאת אומרת שרק פעם אחת בהסטוריה כולה מקרה כמו שלך קרה ובדיוק שנה אחרי שבן האדם עזב הצליחו להחזיר  אותו." מימי הרגישה כאילו העולם כולו נופל עליה. היא הייתה מבואסת. "אי אפשר משהו אחר?" היא שאלה בעצב, "לא" ענתה לה המנהלת. "אני ממש מצטערת." אם הייתה דרך אחרת היינו מבצעים אותה. אז לפי הממצעים שיש לנו פה את כנראה תעזבי בגשמיות את העולם הזה מחר ובעוד שנה נחזיר אותך אם לא נצליח לפני. טוב?" מימי הרגישה כאילו היא מתמוטטת. לא היום.... למה? למה? למה? למה? למה? למה? המנהלת המשיכה לדבר "אז תהני מהיום האחרון שלך כנראה לפני שאת עוזבת את העולם הזה לפרק זמן ארוך. את רוצה שאקרא להורייך?" מימי הנהנה בראשה והמנהלת המשיכה והוסיפה, "יש לך שחרור מהלימודים. יום טוב, אבוא לבקר אותך לפני זמן השינה. להתראות!"

מימי יצאה ובחוץ התחילה להתייפח על כתפו של רייג'ן שחיבק אותה. "אנחנו אמורים להיפרד עכששששישיו לשהשהשהשנה?" היא חיבקה אותו גם. "כן, כנראה" רייג'ן אמר לה בקול שקול וליטף את שערה החום והקצר.

*מצטערת אם זה יותר מדי קיטשי כי פשוט הם נהיו חברים רק לפני כמה שעות אבל הם היו מאוהבים *קשות* אחד בשני מאז השנה הראשונה...

וגם מצטערת שלקח לי זמן.

הפרק הקודם		הפרק הבא