למה אני?

לאחר הארוחה כל תלמידי בית גריפינדור עלו למעלה למועדון. מימי וקיילי סיימו שעורים ביחד, מימי נפרדה מרייג'ן והן עלו לישון. לפני שמימי הניחה את ראשה על הכר היא ישבה במיטטה.

קיילי פנתה אליה לשאלה אותה: "נו, אז הפתעה טובה אירגנו לך?", " כן," השיבה מימי, "הפתעה מעולה. אני כבר מחכה למחר..." ונרדמה.

"מימי" מישהו קורא לי. אני מסתובבת אחורה. יש שם בן אדם מזוקן שמסתכל עליי. "מי אתה? איפה אני?"  אני נכנסת כבר ללחץ. הוא מרגיע אותי, "זה בסדר מימי-" אני קוטעת אותו, "איך אתה יודע את השם שלי?" הוא מנסה שוב להרגיע אותי. " זה בסדר, תיכך תקבלי תשובות, אבל חי זקנו של מרלין יש לך הרבה שאלות. טוב, נתחיל מהפשוט. אני אלבוס דמבלדור, חייתי כמה דורות לפנייך-" אני קוטעת אותו. "רגע, אז אתה כבר מת?" הוא מתחיל להסביר לי, "אני מת, אבל לך יש משימה לבצע ואני רק צריך להודיע לך. מחר,  את הולכת לישון כשאת נוגעת בכל החפצים הכי שימושיים שלך. אפשר גם במזוודה. היום את רק חולמת אבל מחר את תעברי לעולם חדש. הרשמיות שלך תיעלם משם ואת תחיי בעולם אחר כדי לתקן משהו שהעולם שלך עשה." האיש המוזר הזה הסתכל בשעון ואמר: "נראה שזמנינו תם. שיהיה בהצלחה." הוא עצם את עיניו בחוזקה, ונעלם.

אני הרגשתי מתוסכלת. קראתי אליו בתקווה שיישמע אותי " מה לתקן? למה לתקן? למה עכשיו? למה אני?"

הייתי מיואשת. נפלתי על הברכיים והתחלתי לבכות. " למה אני?

המשך יבוא...   *צחוק מרושע*

הפרק הקודם		הפרק הבא