באי קטן באוקיינוס

----------------------הפאנפיק נכתב מחדש. ממליץ לכם להתחיל לקרוא ישר מפרק 15.-----------------------

" -חושב שאתמיין לבית סיניטרה " אמר אחד הילדים .

" אתה דווקא יותר מתאים לבית דסטרה , יואב " אמרה הבת .

" יואב לא מתאים לבית דסטרה , הוא מתאים לבית סיניטרה . מה קרה לך , דפנה ? אוי , לא ראינו שנכנסת . מה שמך ?" שאל הבן השני את יונתן .

"א אני י יונתן " גימגם יונתן .

" שלום יונתן , אני דפנה וזה יואב ולידו זה אסף . מה אתם צוחקים ??" הציגה דפנה ונזפה ביואב ואסף .

ליואב היו עיניים כחולות ושיער חום כהה .

לאסף היו עיניים חומות ושיער חום כהה . הם צחקו . הם נראו ממש כמו תאומים בהכל חוץ מהעיניים .

"אתם תאומים ?" שאל יונתן .

" כן , אבל עם הפרש של 34 שניות ביניהם " אמרה דפנה.

" למה אמרת לו את זה ?? רצינו לעבוד עליו !!" אמר אסף . יואב נראה קצת יותר כמו מישהו שלא ממש מסכים עם אחיו. כנראה שאסף היה הבדחן ויואב היה הזורם .

"הם מאוד אוהבים למתוח אנשים . הם עושים את זה לכל אחד . " הסבירה דפנה.

" המממ כן , הבנתי את זה כבר לבד ... מה דיברתם קודם ? משהו על בתים ? יש את זה גם בבית הספר בקאנג'י ?? איך קוראים להם ?" שאל יונתן .

" כן , דיברנו על הבתים . וכן , יש גם בבית הספר בקאנג'י . הם נקראים סיניטרה ודסטרה " הסבירה דפנה .

 "רק שניים ? זה לא אמור להיות 4?" שאל יונתן .

" תגיד , אנחנו בבריטניה? אנחנו הולכים לבקאנג'י או הוגוורטס ?" אמר יואב .

" צודק , אבל אני לא מכיר משהו אחר " אמר יונתן , מעט מבולבל ונבוך .

 " אתה ממשפחה מוגלגית , נכון ?" שאלה דפנה .

כן , כל המשפחה שלי מוגלגים חוץ מהחתולה שלי " ענה יונתן .

" החתולה שלך ??"שאלו אסף ויואב , פה אחד .

" כן , מסתבר שהיא אנימאגוסית ..." ענה יונתן " טוב , חזרה לבתים . על פי מה מתמיינים ? "

" על הצד שבו המפית תיפול " ענה אסף , צוחק למראה הפרצוף המבולבל של יונתן .

" מה ? איזו מפית ? איזה צד ??" שאל יונתן.

" אתה ממש לא יודע על זה כלום ...  תחשוב שיש שולחן מרובע . הוא מחולק באמצע לחצי . אתה מפיל מפית מהאמצע בדיוק , והצד שבו זה נופל זה הבית שלך . אם זה נופל מימין לך , אתה בבית דסטרה . אם זה נופל משמאל לך , אתה בסיניטרה . הבנת ?" הסבירה דפנה .

" כן... נראה לי . זה מיון מאוד מוזר , למה זה ככה ?" שאל יונתן .

" תשאל את מדושי , אולי הוא ידע " ענתה דפנה . אסף ויואב בצד המשיכו לצחוק .

" לשאול את מי ?" שאל יונתן , נבוך .

" את מדושי טנשי , מנהל בית הספר . לא קראת את המכתב ?" שאלה דפנה .

"אהה נכון ... עכשיו נזכרתי. יש מצב שהוא ידע גם למה קוראים לבית הספר בצורה כל כך מוזרה ? " שאל יונתן .

" כן , יש מצב . הוא מאוד זקן "ענתה דפנה.

" ומה הקשר שלך אליהם ?" שאל יונתן . זה נראה לו מוזר שהם באותו התא והיא נוזפת בהם כל כך .

" אני אחות שלהם " ענתה דפנה .

" הרכבת תיעצר בתחנה בעוד כ10 דקות . אנא לבשו את הגלימות שלכם !" אמר קול בכריזה . כנראה קולו של הנהג .

לאחר מכן נשמעו קולות פתיחת המזוודות של כל הילדים זריזי הידיים שכבר הספיקו להוציא את המזוודות .

יונתן הוציא את המזוודה שלו ממתחת לספה .

 גם דפנה , אסף ויואב עשו כך .

כשכולם בתא לבשו את הגלימות שלהם , אסף עוד לא הוציא את שלו . הוא חיפש משהו בתיק שלו .

הוא הוציא חבילת סוכריות . כל אחת נראתה שונה .

" מי רוצה סוכרייה ?" הוא שאל . כולם הסתכלו עליו במבט משתומם .

"הנה , אני אוכיח לכם שזה לא מתיחה . " הוא אמר והוציא סוכריה לבנה ואכל .

" בטעם קוקוס ! הטעם האהוב עלי !" אמר אסף . יואב אישר כי זה אכן הטעם האהוב עליו .

" אם כך , תביא אחד " אמר יונתן . דפנה עשתה לא עם האצבע , אבל זה היה מאוחר מדי .

יונתן לקח אחת עם ציור של משהו שנראה כמו אוזן אבל בלי התעלות בפנים . ה"אוזן " כיסתה את כל הסוכרייה .

יונתן בלע את הסוכרייה . היה לה טעם של שעוות אוזניים . "איכס !!" הוא צעק . אסף התגלגל מצחוק . יואב גיחך גיחוכים קטנים .

" חכה , זה לא הכל !!" אמר אסף , בקושי מדבר בין כל הציחקוקים . " האוזן שלך תצמח לגודל של 30 סנטימטר !" הוא צחק .

ואכן , יונתן הרגיש שאוזנו מתארכת .

" לא יפה ! ! !" צעקה דפנה .

"הייתי חייב . בוא , נתקן לך את זה " אסף אמר והצביע בשרביטו על אוזנו של יונתן ואמר אנקוגימיאנטו! ואוזניו של יונתן התכווצו חזרה לגודלן הרגיל.

"זה – היה – כל כך – מ צ ח י ק ! !" צחק אסף .

" כשאמרת את המילה מצחיק כל כך לאט , הבנתי  מה המשמעות שלה . המשמעות היא מצח – מעיק .

זה גם נכון בעיקר כשאתה עושה את זה , זה מאוד מעיק , וזה מדגיש את המצח שלך כשאתה צוחק " אמרה דפנה תוך ציחקוק קל . גם יונתן צחק .

הרכבת נעצרה בחריקת בלמים מחרישת אוזניים .

" אנא צאו בטור מסודר מהרכבת . תלמידי שנה ראשונה , גשו לניקי שולה , סגנית המנהלת . היא נמצאת ממש מחוץ לרכבת . תזהו אותה על פי תג השם על חולצתה . היא תיתן לכם הוראות נוספות . שנה מוצלחת !" אמר קולו של הנהג וכולם קמו ויצאו מהתאים .

" טוב , מעכשיו זה כל אחד לעצמו . ניפגש במיון !" אמר אסף ויצא .

יואב יצא מיד אחריו . יונתן יצא ואחרונה יצאה דפנה .

אכן , ליד דלת היציאה מהרכבת היתה אישה בשנות ה50 לחייה עם תג על חולצתה .

פרופסור ניקי טולסטויה שולה , סגנית המנהל, מורה להתגוננות מפני כוחות האופל

מאחוריה היו כמה ילדים , כולם כבני 11 .

לאחר שכל התלמידים יצאו מהרכבת לכיוון שערים גדולים ומפוארים מאוד יחסית למקום שנמצא מתחת לאדמה , ניקי אמרה " שלום לכולם וברוכים הבאים לשנתכם הראשונה בבית הספר בקאנג'י !

כאן תלמדו מגוון ממקצועות קסם , התגוננות מפני כוחות האופל , שיקויים , שינוי צורה , ועוד .

בעוד מספר דקות יתקיים טקס המיון שלכם , בו תיכנסו לאולם גדול , עם שני שולחנות גדולים . על אחד כתוב בגדול סיניטרה בצבעי אדום כחול ועל אחד כתוב דסטרה בצבעי זהב ירוק .

טקס המיון מתרחש בצורה הבאה :

מולכם יהיה שולחן שחור מרובע עם פס לבן דק באמצע .

על השולחן תהיה מונחת מפית מרובעת לבנה וקלה במיוחד .

כל שאתם עושים הוא להרים את המפית כמה שיותר בדיוק מעל הקו הלבן . אתם עוזבים אותו , ואם המפית נופלת מימין אתם הולכים לבית דסטרה ואם משמאל אז לבית סטיניטרה . " ציחקוקים שמעו בקהל . " אני יודעת שזו שיטת מיון מוזרה , אבל כך החליטו מייסדי בית הספר " לאחר עוד כמה ציחקוקים היא אמרה " מי שלא רוצה להתמיין כך , מוזמן לחזור עכשיו לרכבת . הנהג מחכה לראות מי ילווה אותו בדרך חזרה " היא סיימה . מיד השתתקו כל הצחוקים .

" שאלות ?" היא שאלה . אחד הילדים הרים יד .

" מה קורה אם נושפים על המפית ? או נושפים בכללי ?" הילד שאל .

תבדוק לאחר שהדלת של האולם תיסגר . עוד שאלות ? " היא ענתה . לא היו ידיים באויר .

" יופי . אם כך , בואו אחריי בשקט גמור . " היא אמרה והלכה לכיוון השערים המפוארים .

היו כמה לחשושים , אך ניקי צעקה "שקט !" וכולם השתתקו .

הפרק הקודם		הפרק הבא