כריסטיאן סלית'רין

פרק רביעי! וואי תודה רבה. העליתי את הפאנפיק רק אתמול וכבר יש לפאנפיק 4 מנויים ו151 צפיות!

עשיתם לי את היום!

 קבלו את הפרק:

כשהגענו לאולם הגדול, כל ארבעת שולחנות הבתים כבר היו שם וכל שאר התלמידים, ניגש אלינו מורה שמנמן למדי,האוחז בידו רשימה.

שמתי לב שגם המצנפת נמצאת על שרפרף לא רחוק מאיתנו.

הסתכלתי סביבי אל האולם הגדול.

הוא היה כל כך יפה מכפי שסיפרו לי, ואור הנרות מלמעלה הפך את המקום לעוד יותר יפה.

ילד די דביל שהיה לידי שאל בחשש את חברו שלידו:"השעווה לא תנזול עלינו,נכון?".

התאמצתי לא לצחוק מהשאלה המטומטמת הזו.

אם הוא חושב כך הוא בוודאי בן למוגלגים חשבתי לעצמי בראשי.

אז זה אומר שאסור להתחבר אליו,אסור לדבר איתו ואסור בשום פנים ואופן לעזור לו חשבתי בירכתי ראשי, כי זה מה שמשפחתי אסרה עלי לעשות.

להתיידד עם המוגלגים זה פשע נתעב אצלי במשפחה.

"-וכעת,מצנפת המיון תמיין אתכם לבתיכם" אמר הקוסם.

אך לפני שהקריא, המצנפת פרצה בשירה:

"היה היו ארבעה מכשפים ולכולם אותה מטרה:

להקים בית ספר לקוסמים שכמותו עוד לא נראה.

הם הגשימו את חלומם והקימו בית ספר לקוסמים,

ואז החליטו איך למיין את התלמידים:

סלית'רין את השאפתנים,

רייבנקלו את הלמדנים,

הפלפאף את הנחמדים,

גריפינדור את האמיצים.

היה קשה המיון, כולם רבו, היה בלבול כללי:

מי יקבל את מי?

הם ישבו וחשבו, ואז,

ארבעתם יצרו אותי:

מנצפת המיון אני שאתכם תשבץ,

ואם אי פעם אטעה אני אתפוצץ."

כל יושבי האולם מחאו כפיים.

על מה אתם מוחאים כפיים? המצנפת זייפנית! רציתי להגיד להם.

הקוסם כחכח בגרונו והקריא:

"טוני,אנרו"

הילד ששמו היה כנראה טוני ניגש, התיישב על השרפרף בלחץ ואחד המורים שם את המצנפת על ראשו.

"הפלפאף!" צעקה המצנפת, וטוני הלך לשולחן הפלפאף, מלווה במחיאות כפיים.

זה נמשך כמה זמן,המצנפת מיינה עוד ילדים, כמו דון גוסטבו שהתמיין לרייבנקלו, דנה בורדר שהתמיינה להפלפאף, אדווין קסטרו שהתמיין לסלית'רין והופר גד שהתמיין לגריפינדור,ומישל וויזלי,נכדה להרמיוני ורון המפורסמים, שהתמיינה לגריפינדור.

"פוטר,ג'ק" אמר המורה.

 כל הילדים באולם הגדול הפנו את מבטם אל הילד ששיערו שחור כמו הלילה, עיניו בצבע חומות אגוז ופניו נאות למדי.

פוטר, חשבתי לעצמי.

תיעבתי את הילד מיד.

הנכד של הארי פוטר המפורסם, שמשפחתי לא דיברה עליו טובות.

"גריפינדור!" צעקה המצנפת,כמובן.

"פו-טר, פו-טר, פו-טר!" הריעו הילדים משולחן גריפינדור כשג'ק המהולל הצטרף לשולחנם.

"רידולף,כריסטיאן" אמר המורה.

הלכתי לעבר השרפרף.

עכשיו בטח תרצו לעצור את הסיפור,אז הנה, אני יעצור לכם.

בגלל שם המשפחה שקראו לי בו כנראה?

זה לא באמת שם משפחתי, פשוט אסור, בתכלית האיסור שיגלו שיש נצר לסלזאר סלית'רין.

כן, אני נצר לסלזאר סלית'רין, אם עוד לא ניחשתם.

בגלל שאסור שידעו, המשפחה שלי (משפחת קוסמים חזקה ומיוחדת), שמצטיינת בכשפים,עשו קסם חזק ויעיל, שגורם לכל מי שלא ממשפחת סלית'רין לחשוב שזה משפחת רידולף (שם משפחה מטומטם,אגב).

רגע. איפה היינו?

אה, כן, המצנפת עמדה למיין אותי.

אני כבר ידעתי באיזה בית אני עומד להיות.

"סלית'רין!" צעקה המצנפת לפני שעוד שמו לי אותה על ראשי.

זה היה מהיר חשבתי. הצטרפתי לשולחן של סלית'רין בתשואות.

אחרי התמיינו עוד כמה ילדים כמו קופר מאלפוי ("סלית'רין!"), דוני סטיב ואריאנה קורבוויץ'.ואחרי זה המנהלת ליליה אמרה כמה דברים על חוקים, איסורים ועוד.

בלה בלה בלה, בלה בלה בלה, בלה בלה בלה, עד ש...

"אתם רשאים לאכול" אמרה המנהלת, והופיעו על השולחן מיני מאכלים מכל טוב.

הארוחה הייתה טעימה מאוד, אצל משפחתי לא היה אוכל כזה.

"שלום."  

הפניתי את מבטי וראיתי ילד מסלית'רין,  גם בשנתו הראשונה.

"מה שמך?" הוא שאל אותי.

היססתי, אך החזרתי לו תשובה.

"כריסיאן רידלוף."

הילד חייך.

"טומי. נעים לפגוש אותך, כריסטיאן." לחצתי את ידו המחוספסת.

הכרתי עוד כמה ילדים מאוד נחמדים. למזלי, אף אחד לא היה בן של מוגלגים.

אחרי הארוחה הלכנו לחדר המועדון של סלית'רין שנמצא במרתפים, המדריך אמר את הסיסמא, ונכנסנו לחדר המועדון, שהיה צבוע כולו, תאמינו או לא, בירוק.

אחרי כן היינו צריכים ללכת לישון.

ישנתי בתחושה של התעלות: אני הסלית'רין הראשון, מאז סלזאר בעצמו, שזכה ללמוד בהוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא