כריסטיאן סלית'רין

"תלמידים חדשים-לכאן!" שמעתי כשיצאתי מן הרכבת.

בשם סלזאר...

ראיתי איש גדול-מימדים,ענקי.

גובהו היה לפחות ארבע מטרים.

שערו היה שחור סבוך ודי מבולגן,אך היה ניכר לראות שהיה מנומס מאוד.

הוא היה חצי שלומפר חצי מנומס.

בסירות היה פשוט נוראי.

לרוע המזל,הייתי בסירה עם חבורת ילדים מטומטמים. נפלנו מהסירה אל המים.

רעדתי מכעס בתוך המים.

ההילה הירוקה הייתה כעת מסביבי במים.

נדמה שהמים נהיים קרים עוד יותר,כאילו הוסיפו להם קרח.

הרגשתי דחף לתת מכות רצח לאחד הילדים ששחו כעת במים.

הרגשתי משהו משונה בידי.

היא התעוותה,והיד שלי כוסתה עור-

עור נחש.

משכו אותי מן המים.

היד שלי חזרה לצורתה הרגילה.

ההילה הבהבה ונעלמה.

"מה קרה פה?" קרא האיש הגדול. נימה של פחד התגנבה לקולו.

"אממ..מה קרה באמת?רק נפלנו למים!" קראתי בכעס.

"חשבתי שראיתי משהו ירוק כזה-" אמר האיש.

"השתגעת? פשוט בואו נמשיך לשוט!" קראתי בכעס.

עד עכשיו לא קלטתי כמה קר לי.

האיש הגדול כיסה אותי במגבת שהביא איתו מראש.

הייתי רטוב כולי.

זה היה מעצבן.

וכן, אתם תזכו לשמוע את המשפט הזה בעוד הרבה פרקים.

אחרי כמה זמן טירת הוגוורטס נגלתה באופק.

היו כמה ילדים שהשמיעו קולות התפעלות.

שמעתי הרבה סיפורים על טירת הוגוורטס מפי המשפחה שלי, אבל עד עכשיו לא ראיתי אותה במציאות.

לא יכולתי שלא להתפעל.

עם כל הסיפורים במשפחתי שהוללו את הטירה,מה שראיתי היה יפה יותר.

היא הייתה ענקית,מרשימה,שיכולה להכיל אלפי אנשים.

יפהפייה,אין מילה אחרת לתאר את הטירה הזו.

גם המדשאות בחוץ היו מאוד יפות.

כשנכנסו,ידעתי כבר מה עומד לקרות:

המיון.

הפרק הקודם		הפרק הבא