הנבחר.

הארי וקאס הגיעו אל המיפלץ בכניסה למשרד המנהל.

"אתה יודע את הסיסמא בכלל?" שאל הארי את קאס בהיסוס.

"שוקולד פרה" אמר קאס למיפלץ.

"האאאא!?" קרא הארי בזמן שהמיפלץ התעורר לחיים וקיפץ הצידה.

"אל תסתכל עלי ככה.. אני יודע מה עובר לדמבלדור בראש שהוא בוחר את הסיסמאות המעוותות האלה?" אמר קאס במבוכה.

הם עלו בגרם המדרגות עד שהגיעו לדלת משרדו של דמבלדור.
הארי דפק בדלת כששמעו את קולו של דמבלדור קורא "יבוא".

"אה! הארי, קאס, ציפיתי לכם" אמר דמבלדור. הוא הורה על שני כיסאות שהיו מול שולחן המנהל.

הארי וקאס ישבו כשדמבלדור פתח "קאס, אינך אמור לרצות כרגע עונש אצל פרופסור סנייפ?"

"סליחה פרופסור, כנראה שזה פרח מזיכרוני" אמר קאס בקול משכנע.

הארי חייך, התקרית עם מאלפוי הייתה משעשעת ביותר, הארי לא היה מוכן לפספס את זה בעד שום סכום אוניות שבעולם.

"ניראה אבל שמשהו מצחיק את הארי. קאס, אולי יש לך מושג למה?" שאל דמבלדור בחיוך את קאס.

"אולי בגלל איזו תקרית שהייתה לי עם אדון מאלפוי וחבריו לפני מספר דקות" השיב קאס באותו חיוך.

"ואני מנחש שאינך ריחמת עליהם במידה מסוימת" אמר דמבלדור.

"השתמשתי בסואיטון פרופסור" ענה קאס ברצינות.

החיוך של דמבלדור מעט נמוג.
"אני מקווה שלא ניצלת את מלוא הפוטנציאל של הכישוף" אמר דמבלדור.

"לא" ענה קאס.

"טוב, אני בטוח אבל שהייתה סיבה להתגוננות ברמה כזאת" אמר דמבלדור וחיוכו חזר.

"הם היו עשרה" השיב קאס.

"אה זה בהחלט מספק אותי" סיכם דמבלדור, "טוב, ולעינינו!" הכריז.
"קאס אני החלטתי שהגיע הזמן שהארי יבין וישמע את סיפור חייך" אמר דמבלדור בחיוך.

"שכח מזה.." אמר קאס בגסות.

"מסכים" אמר דמבלדור בחיוך שנימתך מאוזן לאוזן.

הם ישבו שם דקות ארוכות כאשר דמבלדור ממשיך לנעוץ בקאס מבט עם חיוך.

קאס ניראה על סף שיגעון, החיוך של דמבלדור וההבעה שלו בלי אפילו מצמוץ אחד, הייתה מחרפנת.

"טוב בסדר, בסדר!" ניכנע קאס.

"מצוין" אמר דמבלדור במתיקות.

"תאמין לי, רק לשלוח תמונה שלך ככה לנביא היומי ו-.."

"סליחה?" שאל דמבלדור כמישהו שאינו שמע היטב.

"לא כלום" אמר מיד קאס.

 "טוב, נתחיל ב-".

"אני יודע.." קטע אותו קאס בלחישה.

הארי הסתכל על קאס, הוא הושיט את ידו לעבר הפוני שכיסה את עיינו. כשהארי חשב על זה, הוא מעולם אינו ראה מה  מסתיר קאס מתחת לפוני, מה כבר יכול להיות כל כך גרו-...

קאס הסיט את "ווילון" השיער וחשף צלקת, צלקת שנמתחה על עיינו ומטה לה.

הארי הזדעזע, "למה הוא הסתיר את זה?! מי עשה לו את זה?! איך זה קרה?!" הוא חשב לעצמו.

"אל תהיה כל כך מזועזע.." אמר קאס. "זה רק סימון.."

"סימון של מה?" שאל הארי מזועזע עדיין.

"סימון שעובר בתורשה במשפחתי" ענה קאס.

"קאס, הוא לא קוסם רגיל הארי, הוא צאצא של שושלת קוסמים מיוחדת שיש להם רק מטרה אחת בחיים." אמר דמבלדור.

"והיא?" שאל הארי.

"לתת את חייהם בכדי שיהיה סדר בעולם הקוסמים.." אמר קאס. "קוראים לנו 'הנבחרים', אנו לא קוסמים רגילים, זכינו ביכולות קסם מדהימות שאף קוסם רגיל לא יוכל להגיע לרמתם".

"אפילו אני יכול להיות בסכנה אם אתייצב מול קאס, עד כמה שזה ישמע מופרך" אמר דמבלדור בחיוך, "אך קאס עוד לא הגיע לשיא כוחותיו, הוא מסוגל לעשות הרבה יותר מאשר מה שראית שם כאשר הוא התגונן מאדון מאלפוי וחבורתו. הכוח של הלחש 'סואיטון' לדוגמה הוא שליטה במים ויצירתם, אילו רק קאס היה בוחר הוא היה יכול לשלוט בכל מי האגם שליטה מלאה".

הארי היה המום, זה היה יותר מדי מידע בבת אחת.

"ומה הקשר של כל זה אלי?" הוא שאל.

"ובכן, מכיוון שכרגע מי שמשליט רוע בעולם הקוסמים הוא וולדמורט, ואתה הוא זה שנועד להביס אותו, מטרתו של קאס היא להגן עליך בכל כוחו" השיב דמבלדור.

"קאס.." לחש הארי.

"הארי, אני לא עושה זאת מכיוון שזאת חובתי בעיניי, אתה חברי הקרוב ביותר, אני אתן הכול בשביל להגן עליך גם בלי חובת משפחתי" אמר לו קאס בחיוך קטן.

הארי הרגיש אשם, כאילו בגללו חייו של קאס נלקחו.

"אל תרגיש אשם, אם זה לא בשבילך היה זה היה בשביל כל עולם הקוסמים."

"אבל..-"

"הארי, אל תנסה להתנגד, אתה היית עושה אותו הדבר בשבילי" אמר קאס.

הארי לא חייך, תמיד קאס ידע כיצד להרגיע אותו, אבל במקרה הזה הוא ירגיש אשם וקאס לא יוכל לעשות דבר.

"טוב, אני חושב שמטרתי כאן הסתיימה. אם יהיו לך שאלות אתה כבר תוכל לשאול את קאס ישירות. יש עוד הרבה דברים שאתה לא יודע הארי"

הארי וקאס קמו והתקדמו לכיוון הדלת כדמבלדור קרא.

"אה וקאס? סיכמתי עם פרופסור סנייפ שתרצה את העונש שלך בשבת הבאה"

"בסדר, תודה פרופסור, אבל גם לי יש משהו לשאול אותך לך.."

"בקצרה" אמר דמבלדור בחיוך קטן.
"חשבת על לשנות את הסיסמא למשרדך?" שאל קאס.

דמבלדור רק חייך, "אחר צוהריים טובים שיהיה לכם" בירך וניפרד לשלום.

הארי וקאס התקדמו לכיוון חדר המועדון, השעה הייתה כבר 6 בערב כשקאס שאל "נו?"

"נו מה?" שאל הארי.

קאס הפנה חיוך קטן ועצוב כלפי הרצפה.

"הבנת למה אסור לי להתאהב?" שאל בלחישה כשההבנה פגעה בהארי בבת אחת.

______________________________________________________________________________________________

טוב בכלל ששמתי לב שאני כמעט לא זוכה לתגובות ושיש בעיות בכתיבה שלי חשבתי טיפה להעלות את ההומור בפרקים הבאים ואפילו לנסות להיתרכז יותר בהארי/ג'יני ורון/הרמיוני. בקשר לכל השאר נשאיר אותכם במתח

וכרגיל.. אני מבקש.. תגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא