זיכרונות אבודים

הארי היתעורר, ופתח את העיינים. הוא שכב שוב בחדר בבית החולים, אך הפעם לא היה שם איש. 

הוא קם מהמיטה, ויצא. נימאס לו. נימאס לו שהוא לא יודע כלום. אז מה אם הוא לא זוכר?? הוא ילך, ויעבוד, ויגור לבד...

אין לו אישה ואין לו ילדים. כולם פשוט משוגעים על כל הראש. זהו זה. הוא הולך.

הארי יצא מבי החולים, נכנס למכוניתו שחיכתה לו שם, וכאילו היה מיומן שנים כבר, אחד בהגה, ונסע משם אל ביתו החדש.

הארי קם בבוקר, היתלבש ונסע לעבודה שגילה שהוא עובד בה. משרד לבטיחות על הכביש או משהו כזה. הוא חנה, ויצא מהאוטו לכיוון הביניין הגובה. 

הוא היסתכל בשעון והופתע לגלות שהוא מאחר. הארי הכל לרוץ, לא שם לב למישהי שהופיע ממש מולו, מגיחה בריצה מאזור החניות.

בום!! האר עף אחורנית ונפל על הריצפה.

"אוייש, סליחה, אני ממש מצטערת..." היא הכלה לומר.

"הארי!!! כמה טוב ליראות אותך! המון זמן לא ניפגשנו!!!"

"סליחה גברת, אבל מי את?" שאל הארי.

"קורע, הארי. ממש מצחיק. אז.. מה שלומך?" שאלה הרמיוני

"סליחה, אבל אני באמת לא יודע מי את." אמר הארי וקם מהריצפה. "תקשיבי, אני מאחר לעבודה שלי, אז להיתראות ביינתים."

"אתה לא יודע מי אני???" צווחה הרמיוני, והיתעלמה ממבטי הכעס שנשלחו אליה. "הארי, זאת אני. הרמיוני. חברה שלך. למדנו יחד בבית הספר..."

"אה." הוא אמר "מקסים. טוב, אני באמת חייב לרוץ. להיתראות."הארי הלך משם במהירות, כשראשו מסוחרר לגמרי.

הרמיוני עקבה אחריו במבטה עד שנעלם לתןך ביניין גבוה. היא הביטה סביבה, כשלפתע הבחינה בערמה של דפים קטנים שהייתה מפוזרת על הריצפה איפה שהארי נפל. "אוייש, הוא בטח הפיל את זה. אלך להביא לו". מלמלה לעצמה. היא הרימה את הדפים, ובחנה אותם.

שם: הארי פורטר

ת'ז: 62740476

ט'ל: 6721706437

"מוזר" חשבה. "להארי אין טלפון. וגם, למה כוב פה הארי פורטר?? משהו פה חשוד." הרמיוני צעדה במרץ אל הביניין וניכנסה בסערה למשרדו של הארי.

"הארי, תביא לי שניה את התיק שלך. אני רוצה לראות אם השרביט שלך נימצא שם".

"שוב את? אמרתי לך. אני עסוק". הוא אמר בכעס. "וגם, אין לי שום שרביט. אני לא ילד קטן."

הרמיוני קפצה וחטפה את תיקו.

"היי!!!! , תחזירי לי את זה מד!!!" צעק.

הרמיוני חיטטה בתיק עד שמצאה את מה שחיפשה. היא שלפה מקל עץ, והניחה אותו על השולחן. הארי הביט בתדהמה במקל, והיתיישב במקום. "זה לא שלי." אמר. "מישהו דחף לי את זה לתיק."

"הארי!!" צעקה הרמיוני. "אתה מתנהג כמן מוגלג!!! מה קורה לך???".

"כמו מה?" שאל הארי.

"כמו מוגלג" היא אמרה בכעס.

הרמיוני תפסה בשרביט ומילמלה משהו. מתוך השרביט ניפלטו אותיות ירוקות, והיסתדרו כך שיצרו את המילים "אבדה קדבה".

היא היסתכלה על הארי במבט נידהם, וזרקה את השרביט לתיק.

"הארי, מה עובר עליך??." היא שאלה. "אתה אומר לי שאתה לא מכיר אותי, אחר כך אתה לא יודע מה זה שרביט ובסוף אני מגלה שהללה האחרונה שבה הישתמשת היא "אבדה קדברה???". מה קורה לך???"

"אני האמת לא יודע מי את" אמר הארי חרישית. "האמת, שאני גם לא יודע מי אני".

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא