נצר וולדמורט

(נקודת מבט:פרסי)

"אז מה עושים עכשיו?" שאלתי.

בידיוק אחרי ששאלתי את זה שמעתי קול פיצוץ גדול ומאחורי עמדו דמבלדור,הארי,הרמיוני וילד שלא הכרתי.

הילד היה בעל שיער ג'ינג'י עם נמשים ועניים כחולות.

"עכשיו הולכים לסמטת דיאגון." אמר דמבלדור.

"סמטת דיאגון?" שאלתי.

"כבר נסביר לך בדרך." אמרה הרמיוני.

-

"אז סמטת דיאגון זה מקום בעולם הקסמים שאפשר לקנות בו דברים לבית הספר וגם דברים של קוסמים בכללי?" שאלתי כשנכנסתי לכנראה סמטת דיאגון.

"בידיוק." אמרה הרמיוני וחייכה.

המקום היה גדול ומלא בקוסמים מתרוצצים,מסתובבים בחנויות. כנראה זה לא היה הרעיון הכי טוב לקנות דברים לבית ספר שבוע לפני הלימודים.

בזמן שהסתובבנו בין החנויות התחלתי לשמוע משהו..קול.

"פרסי,אני פה!" הקול חזר על זה שוב ושוב.

"אני צריך ללכת לרגע" אמרתי ורצתי מאחורי חנות כלשהי.

"פרסי!" הקול הזה חזר.

לפתע הרגשתי שמשהו מחזיק לי בכתף והסתובבתי במהירות.

ואז ראיתי אותו.את אבא שלי.

"אבא!" אמרתיוחיבקתי אותו. זה היה כל כך כיף לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי אותו. 

אבל אז הבועה שלי התפוצצה.

"מה אתה עושה כאן?" לא יכול להיות שהוא בא לפה סתם כדי לראות אותי.

"שמעתי שאתה הולך להוגוורטס." הוא אמר.

"רצתי לומר לך בהצלחה לתמוך בך לפני שתלך" הסביר וחייך.

"תודה" אמרתי וחייכתי.

זה היה כיף לדעת שאבא שלי תומך בי.

"רציתי לתת לך משהו וללכת." הוא הוציאו מכיס המכנס שלו שרשרת כסופה בעלת תליון כחול בצורת קילשון ושם אותה בידי.

"נוכל לתקשר בעזרת השרשרת" הוא הסביר לי וחייך.

ענדתי את השרשרת על צווארי וחיבקתי אותו.

"תודה,אבא"

-

מקוות שנהנתם מהפרק:)

שאלת הפרק: מי ההורה האלוהי שלכם? (אם אתם יודעים)

הפרק הקודם		הפרק הבא