שיקוי הפולימיצי (גמור)

אוקיי!

הפרק מוקדש לכלל מי שהגיב, ותודה רבה לכם.

מצטערת שלא העלתי הרבה זמן.

אוקיי, תהנו:)

=====================

נ.מ ג'יימס

"אוי לי!" מלמלתי בכעס בעודי מתהלך הלוך ושוב בחדר המועדון. הכל הלך חלק אתמול, וגנבתי שערה מסוורמאוס. אבל אז הכל הסתבך! אני ממש לא סובל אותו. אני לא מאמין שהוא התחזה לסיריוס. בעצם, אני כן מאמין. יש סיבה למה הגעתי לתאוריה הזו. בכל מקרה, פסלתי לרגע את הרעיון ממוחי, איך הוא יכול לרקוח שיקוי פולימיצי לסיריוס ביום? אולי הוא תכנן הכל מהתחלה? נאנחתי. אוף. עכשיו, אני צריך, אשכרה לחשוב בעצמי על פתרון לבעיה הזו. פשוט כרגע לא חשבתי יותר מדי. לקחתי גלימת ההיעלמות שלי ויצאתי למשימה משל עצמי.

"פדיפ פודום פידם...." שרקתי לעצמי מנגינה מוזרה כאשר אני מתהלך בקוליות יתר במסדרונות הוגוורטס. כעבור כמה דקות של שעמום (כמה בנות ניסו להתחיל איתי) הגעתי למקום היעד. מיהרתי להפטר מהן, והתכסתי בגלימת ההיעלמות. לחששתי בקול חלש את הסיסמה, והדלת נפתחה. מועדון סלית'רין ביום נראה בדיוק כפי שזכרתי אותו מהלילה, רק מלא בסלית'רינים מגעילים. מיהרתי לפלס את דרכי בזהירות ובמהירות.

הגעתי למסדרון הארוך, הירוק והטחוב ששהיתי בו אתמול. הפעם נזהרתי שלא תקפוץ ותרחף שום קצוות שיער, ושאף אחד לא ישים לב. לקחתי בחשבון גם את האפשרות שסוורמאוס יחכה לי בחדרו, אז הייתי חייב לפעול מהר ומדויק. היתה רק בעיה אחת – זה קרה בהחלטה של רגע, אז אין לי שבריר של תוכנית. שוב, הפעם ידעתי באיזה חדר לפנות, נכנסתי לאט לאט פנימה.

נ.מ סנייפ

דלת חדרי נפתחה בחריקה קלה, ומבטי הפך זועף. "מי זה שם?" מלמלתי לכניסה, "אני מנסה להסתרק!" המשכתי לומר, ואז הנחתי שזו היא הרוח, ונרגעתי. מה כבר יכול להיות? נאנחתי. היתה רק בעיה אחת בשיער שלי, ואף פעם באמת לא הצלחתי לסרק אותו. ניסיתי לדאוג שלא יבחינו, אבל פשוט לא הבנתי כיצד מסרקים שיער כמו שלי. שקעתי במחשבות כאשר נזכרתי ביום אחד שלילי ישבה ליד מיטתי וסרקה אותי. מאז השיער שלי דאג להסתבך שוב.

"חחח" צחקקתי לעצמי, נזכר בימים היפים. היום הקשר ביני לבין לילי אהובתי קצת התרפרף, כנראה שבגלל שהיא חושבת שאני קרוב לאוכלי המוות. היא לא יודעת שלמענה אעזוב הכל. אני עכשיו מנסה בשבילה להתרחק מהחברים שבקושי יש לי, וזה ממש עוזר לי במוניטין שלי אצל הסלית'רינים. בימים האחרונים ג'יימס ושפוטיו מציקים לי יותר... אסור לי לספר לו על זה שלילי ככה ככה איתי, כי אז הוא ינצל את זה ויציק לה יותר. אני ממש לא רוצה שהם יצאו, ג'יימס ולילי. אני זוכר מה קרה בימים האחרונים, עם השיקוי.

הושטתי את ידי לקחת את מברשת השיער שלי, ולא מצאתי אותה, ואז שמעתי מילה אחת ששינתה הכל "שתק!"

נ.מ ג'יימס

"שתק!" צעקתי, מקווה שסוורמאוס לא שם לב שנכנסתי. אחרי שגופו קפא, מיהרתי לגרור אותו לארון כולשהו, שלא יבין מה אני עושה, או מי אני בכלל. טוב, באמת שאין לי מושג עד כמה הוא טיפש. לאחר מכן ישר התחלתי לחפש את גופו של סיריוס בכל מקום, עד שהבחנתי בארון שידה אפרפר ירוק. הוא היה מכוסה כולו באבק ובקורי עכביש ישנים, אבל בו בזמן הצלחתי להבחין שמישהו השתמש ונגע בו לא מזמן.

הסטתי את קורי העכביש, ונשפתי להזיז את האבק. פתחתי את המגירה הראשונה שראיתי, ומצאתי אוסף שיקויי פולימיצי עם שמות: "סיריוס בלק" "פיטר פטיגרו" "לילי אוונס" "רמוס לופין" התנשמתי. אז ככה סוורמאוס התחזה לסיריוס! הבטתי הצידה ומצאתי שיקוי עם השם שלי, ושל סוורמאוס. מיהרתי לחטוף את שניהם משם. טוב, הוא חסך לי הרבה עבודה...

"אהם בום!" שמעתי קולות מטושטשים ולא ברורים מאחד הארונות הסגורים. מיהרתי לפתוח את הארון, וכמובן שמצאתי את סיריוס. פתחתי לו את הכבלים בכישוף קל, והסרתי מפיו את המסקנטייפ. "בוא נברח!" צעקתי אליו, והוא, שהבין מה אני רוצה נכנס מתחת לגלימת ההיעלמות, והסתלקנו.

היה אפשר לומר – סוף טוב הכל טוב, אבל זה לא נגמר.

מחר, עומד להיות היום הגדול. אני מחכה בקוצר רוח להשלמת התוכנית.

==================

הפרק הבא הוא האחרון. מקווה שאהבתם!

שלוש תגובות וממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא