המייסדים

וכך הם התחילו, מתכננים את הדבר שיגדל להיות מוסד לימוד.
כל יום היו יושבים מול עשרות דפים, כותבים כל דבר שעולה על רוחם.
סאלאזר תכנן לרוב את המבנה, מגדיל כל פעם את הסרטוט עד שהתייאש ותכנן כל חלק בנפרד.
רוונה בנתה את המקצועות ואת הנושאים של כל שנה.
כל ספר שמצאה קראה אותו עד השעות האחרונות בלילה, ואת היום שלאחרי בילתה בהוספת נושאים מהספר.
גודריק בילה את רוב זמנו במסעו לחיפוש המקום המושלם לבית הספר, ובו זמנית בחיפוש אנשים.
הוא הרחיב את חיפושיו לכל ארצות הממלכה, ולא פעם חזר לשני ידידיו ללא פיתרון.
לפעמים הוא עד כדי כך התייאש ששאל אנשים בעיירות שעבר על שטח מתאים.
בדרך כלל, היו שואלים למה השטח ועונים כי אין בידיהם השטח.
גודריק האמין לרוב האנשים שענו כך.
באחת העיירות שביקר, שאל אישה שנראתה מבית טוב.
"אין בידיי את השטח המתאים לכך, אך אשמח לעזור בתוכניתכם."
גודריק היה מופתע מעט, שכן לא ציפה שכך ימצא עוד אדם שיצטרף למשימתם.
"כ- כמובן," אמר כאשר חזר אליו כושר הדיבור. "נשמח תמיד לעזרה."

חיוכה של האישה היה מדבק, וגודריך לא יכל שלא לחייך בעצמו.
"נפלא!" היא אמרה בקול מתרג, "אם כך, איך אוכל לעזור?"
"זו תצטרכי לשאול את ידידתי, רוונה, היא המארגנת של הדבר."
יחדיו חזרו לסקוטלנד, שנראתה כבר ביתית, לעיני גודריק.
באותו זמן סאלאזר ורוונה היו נתונים בוויכוח על הנגישות של חדרי השינה.
"עדיף להרחיק את הגברים מן הנשים ככל שאפשר." אמר סאלאזר.
"אם כך," אמרה רוונה,"צריך לעשות גם להיפך."
"אין למה לעשות את זה גם לנשים."
"ברור שיש! הם נערים ונערות מתבגרים מלאי תאווה."
באמצע ויכוחם נשמעה דפיקה בדלת, וגודריק היה בפתחה, חיוך על שפתיו.
"מצאת שטח, גודריק?" שאלה רוונה, מעט מרוגזת מן הוויכוח.
"לצערי לא," אמר," אך מצאתי אישה שתוכל לעזור לנו."
הוא החווה בידיו לאישה שהייתה מאחוריו, עיניה נוצצות.
"חברים, הרשו לי להכיר לכם את הלגה הפלפאף."

הפרק הקודם		הפרק הבא