המכון לטיפול זוגי לדמויות מפאנדומים

הפרק מוקדש לרמבו, הכלב של שירהוגוורטסלעד.

שרה ראתה הרבה דברים מוזרים בחייה: 

חבר עם כוחות, כלב שהופך למפלצת, חייזרים מטורפים, אבל היא אף פעם לא ראתה מישהו כמו מי שישב מולה בשולחן.

"שלום לכם." קרא הזקן, שהיה נראה מוכר לשרה, משום מה. היא הייתה בטוחה שראתה אותו מתישהו. דווקא ג'ון חשב שזה היה חדר אידיאלי למי שרוצה לשרוד.

לידה ישב ג'ון, ובכל פעם שמבטו נתקל במבטה הוא הפנה אותו ומבטו הפך זועף.

"שמי הוא סילבסטר, חברים שלי קוראים לי רוקי והמטופלים שלי קוראים לי רמבו, אבל אתם יכולים לקרוא לי איך שבא לכם." אמר הזקן בחיוך.

שרה העיפה מבט בחדר שלו, שהיה מוזר לא פחות מהאיש עצמו.

היו כפפות אגרוף תלויות על צד אחד של הקיר, ורובה וסכין על הקיר השני.

כבר עכשיו החלה שרה לחשוב שהטיפול לא ילך טוב.

היא הנהנה בחשש, וג'ון רק סרק את האיש במבטו, חושש שפתאום יתקוף אותו כמו איזה מוגדוריאני.

"טוב, הזוג סמית." פתח הזקן.

"ספרו לי מה הבעיות ביניכם."

שרה היססה.

"אבל, אתה יודע מה-"

"כן, אני יודע הכול!" אמר בחיוך.

"את בת אנוש שהתאהבה בבחור שהוא במקרה חייזר עם כוחות, עברתם הרפתקאות מטורפות ולאחר מכן התחתנתם וחייתם באושר ועושר! הו, איזה סיפור מרגש ויפה! לא כמו סיפור האהבה שלי, אבל שיהיה."

ג'ון הזעיף פנים לידה.

"איך אתה יודע את כל זה?"

"זה לא העניין כאן." אמר הזקן, או סילבסטר או ששמו היה בכלל רמבו או רוקי, שרה באמת לא הבינה מה הקטע שלו.

"העניין הוא מה שקורה ביניכם." הוא אמר וחייך קלות.

"ואני חושב שאני יכול לעזור."

ג'ון הנהן, להוט לסיים את העניין.

"אז בואו נתחיל משרה. מהן הבעיות שלך עם ג'ון?"

"או-הו, עכשיו אתגרת אותי." אמרה שרה.

"הבעיה הראשונה שלי איתו זה הלודן שלו."

"לומן." תיקן אותה ג'ון. שרה גילגלה עיניים.

"ומה הבעיה עם הלומן שלי, אם תואילי להסביר?" אמר לה ג'ון בארסיות.

"שאתה מאיר בלילה!" אמרה שרה בכעס ואז הסתכלה על סילבסטר.

"ברצינות! כל לילה הוא לא מצליח להשתלט על האור שיוצא לו מהידיים, ואני לא יכולה לישון עם האור הזה!" אמרה בכעס.

"ואם אפילו פעם אחת הוא הולך לשירותים באמצע הלילה, האורות שלו מאירים לכל עבר ואני מתעוררת!" היא שמה את אצבעותיה על ה-"כריות" שנוצרו לה מתחת לעיניים.

"זה משלושה שבועות של חוסר שינה. והאור המעצבן שלו חודר אפילו לחדר של הילדים! טינה המסכנה לא עברה את המבחן בהיסטוריה בגלל האור שלו שגרם לה להישאר ערה כל הלילה!"

סילבסטר הנהן וכתב את טענותיה באחת מהמחברות שהייתה לו.

"אבל את מבינה שהוא לא שולט על זה, כן?"

"מה?"

"את מבינה שהוא לא שולט על האור שיוצא לו מהידיים. הוא בטח לא עושה זאת בכוונה."

"זה מה שאני תמיד אומר לה!!" צהל ג'ון והוציא לשרה לשון.

שרה גילגלה עיניים.

"זה עוד היה בסדר אם הוא היה מנסה לעשות משהו בנוגע לזה, אבל לא! בעלי העצלן אפילו לא טורח לנסות להפסיק את הלומן בלילה! כבר חודשים שאני אומרת לו,'ג'ון, קח קורס עצירת לומן למתחילים', אבל הוא עצלן מדי ולא עושה כלום!"

"נו באמת." רטן ג'ון.

"אוקיי, הבנתי." אמר סילבסטר ורשם עוד כמה הערות בפנקסו.

"ולטענתך הבאה?"

"הוא מגזים עם היכולת שלו להיות חסין כנגד אש!" התיזה שרה.

ג'ון קימט את מצחו, בבירור לא מבין מה אשתו רוצה ממנו.

"אנא פרטי." ביקש סלבסטר.

"הוא גומר לנו את כל המים החמים במקלחת!" צעקה שרה והצביעה בחדות על בעלה.

"כי הוא 'לא מרגיש את המים החמים' "

"אני באמת לא מרגיש אותם!" אמר ג'ון בכעס.

"אני כבר מפחדת שהילדים יקבלו היפותרמיה!" צעקה שרה בכעס.

"ואפילו כשאנחנו מבקשים ממנו שילך להתקלח אחרון, הוא לא עושה זאת ולכריס הקטן כל-כך קר!"

"את סתם מגזימה!" אמר ג'ון בכעס.

"מגזימה?? אתה זה שגומר לנו את כל המים!"

"את זו שמדברת עם גברים אחרים באינטרנט!"

"מעניין למה!" אמרה שרה בכעס.

"אהמ שש."

"מה אמרת?" אמר ג'ון בכעס.

"מה, אני? לא אמרתי שום דבר..." אמרה שרה בנינוחות ואז פלטה שוב, "אהמ ג'ון ושש."

"מה את-"

"בוגד בחברה שלו עם שש."

"זה היה לפני הרבה זמן!"

"-אהמ ארבע ושש."

"שרה, תפסיקי את זה עכשיו-"

"ג'ושש."

ג'ון החל להתעצבן.

"ככה, דרמה קווין? אוקיי.

-מארק ושרה."

"ג'ושש."

"מארה."

"ג'ושש."

"מארה."

"ג'ושש."

"מארה." 

"ג'ושש."

"אדרוקי....?" ניסה לתרום סילבסטר את שם הזוג שלו.

"מה...?" התבלבלה שרה.

"מי אלה בכלל?"

"אה, אני ואשתי, כמובן. אדריאן היה שמה. ואחד השמות שלי הוא רוקי. אז זה אדרוקי."

ג'ון נאנח.

"פשוט תמשיכי לטענה הבאה שלך, שרה."

"תודה באמת." אמרה שרה ואז הישירה אל ג'ון מבט נקמני.

"הבעיה השלישית שלי היא שאתה מתעלל בילדים שלנו!"

"זו האשמה חמורה מאוד, גברת סמית'." אמר סילבסטר.

"כי היא סתם מגזימה!!" 

"עוד נראה!" צעקה שרה והחלה לדבר:

"בעלי מנסה לגרום לילדים שלנו לפתח מורשות משל עצמם! הוא מכין להם מבחנים הזויים, והמבחנים לעיתים קרובות יכולים לגרום להם להפצע!"

"אבל הילדים אוהבים את זה!" מחה ג'ון.

"כי מי לא היה רוצה שיהיו לו כוחות על כמו אבא שלו החייזר??" צעקה שרה בכעס.

"אבל הם לא פיתחו עד עכשיו אפילו מורשת אחת! וגם למה הם צריכים בכלל?!"

"לכריס יש בריונים בבית הספר!"

"נו באמת!" צעקה שרה.

"זה לא תירוץ!"

"ברור שכן! את פשוט לא מוכנה להקשיב כי גם חבר שלך היה בריון! אז את מגנה על בריונים אחרים!"

"אני ומארק כבר מזמן לא-"

"וגם אני ושש!"

"הא! הצחקת אותי!"

"בואו פשוט נירגע..." הציע רוקי .

"פשוט נמאס לי ממך!" אמרה שרה בכעס.

"גם לי נמאס!"

"דיי, הזוג סמית'!" הרעים סילבסטר את קולו.

ג'ון ושרה השתתקו, אבל עדיין הביטו זה בזה במבטים רצחניים.

סילבסטר הביט בשרה.

"את מוזמנת להמשיך."

"כן-איפה הייתי..? אה, כן! מורשות! ג'ון מנסה לגרום להם לפתח את המורשות שלהם, והוא מעודד אותם לעשות את זה! פעם ראיתי את שרלוט נכנסת לבריכה בחצר שלנו רק כדי לבדוק אם היא יכולה לנשום במים! היא כמעט נחנקה! והכול בגלל שבעלי הכניס לילדים את הג'וק מורשות האלה לראשם! כריס אפילו ניסה לעוף!"

"אבל תפסתי אותו לפני שהוא התרסק!"

"זה עדיין היה מסוכן!"

"לא נכון!"

"ומה עם הפעם שכריס ניסה לפצוע את עצמו כדי לבדוק אם הוא יכול לרפא פציעות??"

"אמממ...."

שרה חייכה חיוך של עליונות.

"להמשיך עם עוד טענות?" שאלה את סילבסטר.

"לא, לא, גברת סמית'. אני חושב שזה יצא ארוך ממה שציפיתי, אז אני אתן לג'ון להגיד מספר טענות חפוזות ואז-"

"זה לא פייר!" מחה ג'ון.

"למה היא קיבלה יותר זמן ממני??"

סילבסטר נאנח.

"פשוט תגיד את טענותיך, מר סמית'."

"טוב, טוב," אמר ג'ון בכעס.

"טענתי הראשונה היא ששרה לא מפסיקה להזכיר לי את מה שהיה לי עם שש! כל שעה שאני עושה משהו לא נכון היא אומרת, 'שש אמרה לך לעשות את זה, נכון?' והיא כל פעם מזכירה את שש! היא סיפר אפילו לילדים שלנו ש'אבאל'ה הרע מתחיל עם החברה החייזרית שלו', היא חושבת שאני בוגד בה עם שש ובגלל זה היו פעמים שתפסתי אותה מתכתבת עם גברים אחרים באינטרנט!"

"-זה היה חד פעמי-"

"-והיא אפילו אסרה להגיד את המספר שש הזה בבית! או אפילו לכתוב אותו! טינה קיבלה 52 במבחן במתמטיקה בגלל שהיא לא השתמשה במספר הזה! והגננת של שרלוט התקשרה להגיד לי שכשסופרים בגן כולם ביחד עד עשר, שרלוט מדלגת על הספרה שש והילדים בגן למדו ממנה איך לספור, ועכשיו כולם כבר מדלגים על הספרה הזו בגן שלה!" 

שרה האדימה.

"אתה ממש מגזים!"

"תגידי, את שמעת בכלל מה אמרתי עכשיו?? את זו שמגזימה!!"

"לא, אבל שש אף פעם לא מגזימה, נכון??"

ג'ון הצביע עליה באצבע רועדת והביט אל סילבסטר.

"רואה??"

"אוקיי, אוקיי." אמר סילבסטר במהירות לאחר שרשם בפנקסו.

"דווקא אתם, שהייתם אמורים להיות הזוג הכי דביק, אתם עם הבעיות הכי גדולות..." הוא מילמל.

"אולי פעם היינו דביקים!" אמרה שרה בכעס.

"אבל מאז שהוא פגש את שש-"

"די כבר!! אכלת לי את הראש!"

"בת אנוש מעצבנת!!"

"חוצן מטומטם!"

"בלונדינית טיפשה!"

"גם אתה בלונדיני!!"

"מה אכפת לי?!"

בעוד הצעקות עוברות מעל ראשו, סילבסטר קם.

"הייתי רוצה לשאול אתכם מספר שאלות-" אמר סילבסטר והביט בשעון שעל ידו.

"אבל אין לנו זמן. אנא חכו לי בחדר ההמתנה, ואני אקרא לכם לאחר שאסיים את כל עבודתי פה. לחכות פה לא יארך יותר מעשרים דקות, אני מבטיח."

"-מה-??" 

"-אבל-"

"-זה לא הוגן!"

"שילמנו כסף על זה!"

"אני שילמתי את הכסף הזה!"

"לא נכון!"

"כן נכון"

"אתה מעצבן!"

"את יותר!"

"חתיכת חוצן מעצבן!"

"אנושית חלשה!"

"בחור בגובה של כפפת אגרוף...?" ניסה סילבסטר.

"מה...?-בוא פשוט נחכה עד שיקרא לנו." אמרה שרה והיא וג'ון יצאו מהחדר, עדיין מתווכחים.

סילבסטר נאנח.

"בשנות השמונים לא קרו דברים כאלה..." אמר ולקח את המיקרופון שלו:

"הזוג הבא, והאחרון להיום, הארי וג'יני!".

עוד פרק אחד נגמר הפאנפיק!

אם אתם רוצים שהפרק הבא יתפרסם מהר יותר, אנא תגיבו לפרק זה.

הפרק הקודם		הפרק הבא